בש"פ 435/09 מדינת ישראל נ. משה רובין

1.

בפניי בקשה שנייה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.

התשתית העובדתית שביסוד הבקשה פורטה בהרחבה בהחלטות קודמות של בית משפט זה ועל כן אסתפק בהצגה תמציתית שלה. ביום 23.1.08 הוגש כתב אישום נגד המשיבים ונגד אדם נוסף בשם שרלי אדרי (להלן - אדרי) (להלן ביחד - הנאשמים). על פי כתב האישום, ביום 16.1.08 נסעו המשיבים ואדרי ברכב לכיוון תל אביב. ברכב הוחזקה כמות מסוימת של סם מסוכן מסוג קוקאין, שלא לשם צריכה עצמית. כאשר הגיע הרכב לצומת בית הגדי, בו הציבה המשטרה מחסום, רצו לעברו שלושה שוטרים חבושים בכובעי זיהוי משטרתיים. השוטרים הקיפו את הרכב וקראו לנאשמים לפתוח אותו. כשסירבו הנאשמים, החלו השוטרים לחבוט בשמשות הרכב על מנת לנפצן. בשלב מסוים החל הרכב לנסוע קדימה ואחורה, מתוך כוונה לפגוע בשוטרים. השוטרים הצליחו להתחמק מהרכב וכך ניצלו מדריסה. לבסוף הצליחו השוטרים לפתוח את דלתות הרכב והשתלטו על הנאשמים, אשר השתוללו והתנגדו למעצרם. תוך כדי מאבק בעט אדרי באחד השוטרים בעוצמה וגרם לו לשבר בכף היד. בגין המעשים האמורים יוחסו לנאשמים עבירות אלו: חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק; הסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. בנוסף, הואשמו המשיבים בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274 לחוק, ואדרי הואשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק.

3.

יחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 7.2.08 החליט בית המשפט המחוזי להאריך את מעצרם של המשיב 1 (להלן - המשיב) ושל אדרי עד תום ההליכים. ביום 19.2.08 החליט בית המשפט המחוזי להאריך כאמור את מעצרו של המשיב 2 (להלן - ממן). ערר שהגיש אדרי על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה על ידי חברי, השופט א' לוי (בש"פ 1512/08 אדרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.3.08)). ביום 4.6.08 דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגיש המשיב לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו. המשיב הגיש ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בעניין הארכת מעצרו ובעניין דחיית בקשתו לעיון חוזר. הערר נדחה בהחלטתו של חברי, השופט י' דנציגר (בש"פ 5899/08 רובין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.7.08)). בחלוף קרוב לתשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום הגישה המבקשת את הבקשה הראשונה להארכת מעצרם של הנאשמים מעבר לתשעה חודשים. ממן הסכים לבקשה ומעצרו הוארך ביום 5.10.08. ביום 15.10.08 ניתנה החלטתה של חברתי, השופטת נאור בבקשה להארכת מעצרם של המשיב ושל אדרי (בש"פ 8365/08 מדינת ישראל נ' רובין (לא פורסם, 15.10.08)). לגבי אדרי, הוחלט בהסכמת המדינה כי מעצרו יוארך לתקופה מסוימת שבמהלכה יוגש תסקיר מעצר לבית המשפט המחוזי על מנת שתיבחן האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. לגבי המשיב הוחלט, לעומת זאת, להאריך את מעצרו בתשעים ימים. בהתאם להחלטת השופטת נאור, ובהסכמת המדינה, הורה בית המשפט המחוזי ביום 23.11.08 על שחרורו של אדרי לחלופת מעצר. ישיבת ההוכחות הראשונה במשפטם של הנאשמים התקיימה ביום 10.4.08. מאז התקיימו מספר ישיבות בהם נשמעה פרשת התביעה. כעת קבועים לדיון שלושה מועדי הוכחות נוספים בימים: 29.1.09, 12.2.09 ו-9.3.09. לדברי המבקשת, פרשת התביעה עומדת על סף סיום ולהערכתה היא תזדקק למועד הוכחות נוסף אחד ולאחריו תחל פרשת ההגנה. עתה מונחת בפניי בקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. ממן הסכים להארכת המעצר המבוקשת ובהחלטתי מיום 15.1.09 הוארך מעצרו בתשעים ימים כמבוקש. המשיב מתנגד לבקשה.

4.

לטענת המבקשת, טיב העבירות המיוחסות למשיב והאלימות בה נהג לכאורה כנגד אנשי חוק מקימים חשש לסיכון שלום הציבור. המבקשת מציינת בהקשר זה את עברו הפלילי של המשיב, אשר לחובתו נזקפות שלוש הרשעות קודמות. המבקשת מוסיפה, כי בזמן ביצוע העבירות המיוחסות לו היה תלוי ועומד נגד המשיב מאסר על תנאי בר הפעלה בן 12 חודשים וכמו כן הוא המתין לגזר דין בתיק אחר. המשיב טוען, כי עברו הפלילי אינו מכביד כנטען על ידי המבקשת. לטענתו, העבירה החמורה היחידה בה הורשע היא עבירה של שוד ועבירה זו נעברה לפני כמה שנים כאשר הוא היה קטין בן 16. עוד טוען המשיב, כי אין הצדקה להבחין בינו לבין אדרי אשר שוחרר לחלופת מעצר.

5.

דין הבקשה להארכת מעצר להתקבל. המעשים המיוחסים למשיב, ואשר לגביהם קיימות ראיות לכאורה, כוללים תקיפה של שוטרים והתנגדות למעצר. מעשים אלו הינם חמורים ומצביעים על מסוכנות הנשקפת מן המשיב. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי הלא קל של המשיב ובעיקר את העובדה כי במועד ביצוען לכאורה של העבירות המתין הוא לגזר דין בתיק אחר בו הורשע. נתונים אלו מצדיקים להבחין בין המשיב לבין אדרי. בהחלטותיהם של השופט דנציגר ושל השופטת נאור הושם דגש על העובדה שהעבירות בוצעו בעת שהמשיב המתין לגזר דין בתיק אחר. עובדה זו, כך אני סבור, רלוונטית גם לעת הזו. התנהלותו לכאורה של המשיב מצביעה על היעדר מורא מן הדין ואי יעילותה של הרתעה כלפיו. מסקנה זו מתבקשת גם מבלי להכריע בשאלה האם המאסר על תנאי שנגזר על המשיב ניתן להפעלה בגין העבירות המיוחסות לו. בנסיבות אלו, גם בהתחשב בזמן הלא קצר בו שוהה המשיב במעצר, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

6.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים שמניינם יתחיל מיום 21.1.09 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 8017/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.