בש"פ 8376/00 מדינת ישראל נ. אשרף שארף

על פי הנטען בכתב האישום שהוגש נגד המשיב לבית המשפט המחוזי בנצרת, הוא נטל על עצמו, בחודש ספטמבר 1999, לחטוף ולרצוח ילד שהיה אותה עת בן 8 שנים בלבד, וזאת כנקמת דם עקב סכסוך שפרץ בין שתי משפחות בעיר נצרת. על פי טענת המבקשת, שכנע המשיב אדם אחר (הישאם ניג'ם) להשתתף עמו בביצוען של העבירות. בתאריך 7.9.99 הם חטפו את הילד, וזמן מה לאחר מכן הסיעוהו ליער ציפורי, שם שלף המשיב אקדח הלם עמו בראשו של הילד, ואחר כך ירה לעברו שתי יריות שגרמו למותו.

תמורת המעשה קיבל המשיב ממזמין הרצח 30,000 דולר. ועוד ניטען בכתב האישום כי בשני מועדים, האחד בחודש מרץ 2000 והאחר בחודש מאי, הדיח המשיב את הישאם לחזור בו מהגרסה המפלילה שמסר בחקירתו, ולטעון שהוא נאלץ למסור אותה הואיל ושוטרים היכו אותו בחקירתו.

כתב האישום הוגש לבית המשפט קמא בתאריך 24.2.00, ועתה כשעומדים לחלוף תשעת חודשי המעצר, עותרת המבקשת להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים.

תיק זה הינו מורכב, העדים רבים, ונדמה כי הוא רחוק מסיומו. בית המשפט אמנם קיים ישיבות לשמיעתן של ראיות התביעה, אך התרשמתי שבכך לא די. ידוע לי היטב מצבם העמוס של בתי המשפט בכלל, והמחוזיים בפרט, אך כולנו מצווים לעשות הכל כדי שתיק מן הסוג הזה יישמע מיום ליום או לפחות יוקדשו לו מועדי דיון שיאפשרו לסיימו בהקדם.

חרף האמור, סברתי שיש מקום להיעתר לבקשת המדינה, הואיל ומדובר בעבירות שחומרתן מופלגת, וקיים חשש של ממש שאם המשיב ישוחרר, הוא ינסה להשפיע על עדים או להימלט מאימת הדין, שהרי המשיב אינו אזרח ישראל אלא תושב שכם.

אני מורה איפוא, על הארכת מעצרו של המשיב ב90- ימים, שתחילת מניינם בתאריך 24.11.00 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 1050/00 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.

במהלך הדיון בפני טען המשיב כי מאז מעצרו לא התאפשר לבני משפחתו לבקרו, וטוב ייעשו שלטונות בית המעצר אם יבדקו תלונה זו, ואם יימצא כי יש בה ממש, אני סמוך ובטוח שתימצא הדרך לאפשר למשיב את המעט הזה.