פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
8399/01
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המערער
:
דותן פניש
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
תאריך
הישיבה: כ' בחשוון תשס"ב (6.11.01)
בשם
המבקש: עו"ד זאהי אסכנדר
בשם
המשיבה: עו"ד ענת חולתא
ערר
על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.10.01 בב"ש 2676/01 (ת"פ
1200/01)
שניתנה
על-ידי כב' סגן הנשיא ע"ר זועבי
החלטה
העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות אלו: חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (מספר מקרים), תקיפה, הפרת חובתו של עובר דרך (מספר מקרים) ואי-ציות לתמרורים (מספר מקרים). עם הגשת כתב האישום הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר שלפניי.
אין חולקים לא על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר ולא על קיומה של עילת מעצר. השאלה שהועלתה לפניי, בעיקרה, לא הייתה אלא אם ראוי הוא העורר כי יזכה בחלופת מעצר, ובשאלה זו טענו באי-כוח בעלי-הדין מכאן ומכאן.
סידרת העבירות שהעורר עומד עליהן לדין נסבה על נהיגה פרועה, מסוכנת ואלימה שהעורר נהג במכוניתו ברחובות העיר צפת. בראשית נהג העורר בניגוד לכיוון התנועה, ושוטרים אשר הבחינו בדבר הורו לו לעצור. העורר לא נענה לדרישה, ומכאן החלה פרשת הנהיגה הפרועה בתוככי העיר. בתחילה החל העורר נוהג במכונית לאחור במהירות תוך שהוא נוסע בזיגזג וגורם להולכי רגל להימלט מנתיב נסיעתו. בהמשך, תוך שהוא נמלט מהשוטרים ומתעלם מדרישתם במערכת הכריזה כי יעצור, נכנס העורר לצומת במהירות תוך שהוא מתעלם מתמרור "עצור"; נסע ברחוב בניגוד לתמרור "אין כניסה"; המשיך בנהיגה במהירות תוך שהוא פוגע ברכב שחנה במקום; ורק אחרי כל אלה נאלץ לעצור משחסמה ניידת משטרה נוספת את דרכו. משראה העורר כך, החל נוסע שוב לאחור במהירות רבה עד שפגע בניידת שהגיעה למקום וחסמה את דרכו. אחד השוטרים ירד מן הניידת, הורה לעורר לצאת מריכבו, ואו-אז שוב החל העורר נוסע לאחור ובנסיעתו כך פגע בניידת שוב. השוטר ניגש לחלון הרכב כדי לעצור את העורר, והלה נשכב ברכב ובעט בשוטר בפניו. השוטר חזר אל הרכב, הודיע לעורר כי הוא עצור, ובתגובה לכך שלף העורר סכין ובעזרתה פצע את השוטר בידו (העורר כופר, אמנם, בפרשת הסכין, אך גם לעניין זה יש ראיות אשר אף נתקבלו על דעתו של בית-משפט קמא). בשלב זה הגיע למקום שוטר נוסף אשר ניסה לעצור את העורר, אך זה המשיך בהשתוללות, תקף את השוטר בפניו ושבר את משקפיו. כן הוסיף העורר ותקף את אותו שוטר.
פרשה זו כולה, אשר יש ראיות לכאורה להוכחתה, מלמדת על העורר כי אדם מסוכן הוא, מסוכן הוא עד למאד ליחיד ולכלל. אם כך ככלל, לא כל שכן בשים-לב לשני אלה: אחד, העבירות נושא הדיון נעברו בעוד העורר עומד לדין בתיק אחר בעבירות של תקיפת שוטר והשמדת ראיה (ת"פ 1015/01 - שלום, טבריה). אותן עבירות בוצעו בחודש ינואר 2001, ובית-המשפט החליט לשחרר את העורר ממעצר בתנאים אלה ואחרים. העבירות נושא הדיון נעברו בחודש ספטמבר 2001. מכאן שהעורר אינו מבין, ככל הנראה, מה פירוש שחרור ממעצר, ואין סיבה להניח שיבין עתה את שלא הבין קודם לכן. שניים, לעורר הרשעות קודמות וחיובים בדין בעבירות אלימות למיניהן, בהן חבלה, תקיפת שוטר, סחיטה באיומים ועוד. צירוף הנסיבות אלו אל אלו מוליך אותנו למסקנה אחת בלבד, והיא, שראוי הוא העורר כי בגין מסוכנותו ייעצר עד תום ההליכים.
הערר נדחה.
היום, כ"ח בחשוון תשס"ב (14.11.2001).
ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור
01083990. G02
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444