בש"פ 8406/12 פלוני נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת נ' אהד ) מיום 13.11.2012 במ"ת 47918-05-12, במסגרתה דחה בית המשפט חלק מבקשותיו של העורר לקבלת חומר ראיות לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

תמצית העובדות לפי כתב האישום

1.

ביום 24.5.2012 הוגש בבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום כנגד העורר, קטין יליד 1995, המייחס לו עבירות של רצח בכוונה תחילה – עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), קשר לפשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, והפרת הוראה חוקית – עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

2.

על פי כתב האישום, שהה העורר בלילה שבין יום שישי 4.5.2012 לבין יום שבת 5.5.2012 בבית חברו א' המתגורר בעיר רחובות, וזאת למרות שהעורר היה צריך לשהות בעת זו בביתו במעצר בית מלא במסגרת הליכים פליליים שמתנהלים כנגדו בתיק אחר. במהלך הערב והלילה שוחחו העורר ו-א' עם המנוח ובסביבות השעה 03:00, הגיע המנוח מלווה במספר חברים לאזור ביתו של א'. המנוח התקשר אל העורר ואל א' וביקש מהם לצאת אליו. השניים יצאו אל הרחוב ואז פנה המנוח אל העורר וביקש ממנו ארכה להחזר חוב כספי שהמנוח חב לעורר. בשלב זה התפתחה תגרה בין השניים שבמהלכה נחבל העורר בידו כתוצאה מפגיעת אלות שבאמצעותן היכו אותו המנוח וחבריו. א' נחבל אף הוא במהלך התגרה בראשו. המנוח נפצע במהלך התגרה בראשו ובגבו מחפץ חד שבאמצעותו העורר פגע בו. בשלב מסוים הצליחו א' וחבריו של המנוח להפריד בין השניים והעורר עזב את המקום ביחד עם א', כשהוא מאיים על המנוח ועל חבריו: "אני אדקור אתכם, אתם תמותו כולם".

3.

על פי כתב האישום, למחרת היום התקשר העורר אל חברו ד', אותו הכיר קודם לכן ואשר התגורר בהוסטל מחוץ לעיר, וסיפר לו אודות התגרה שהתרחשה בליל אמש, כשלטענתו המנוח לא החזיר לו חוב של 300 ש"ח שהיה חייב לו. ד' השיב כי המנוח חייב גם לו כסף וכי בכוונתו להגיע לעיר רחובות והשניים סיכמו ביניהם שיבואו יחד אל המנוח ו"יסגרו איתו את הסיפור" וכי לצורך "סגירת הסיפור" יצטיידו שניהם בסכינים.

4.

על פי כתב האישום, בערב יום שבת – בסביבות השעה 21:30 – הגיע ד' לרחובות כשהוא מצויד בסכין יפני גדול מתקבע שהוטמן במכנסיו. ד' פגש את העורר ואת א' והשלושה הלכו לביתו של המנוח, כשהעורר מצויד אף הוא בסכין מטבח גדולה, שהוטמן בשרוול חולצתו. משלא מצאו את המנוח בביתו, פנו השלושה לעבר גן ציבורי סמוך בחיפושם אחר המנוח. בהגיעם אל הגן, הבחינו במנוח ששהה באותה עת במקום בחברת נערים ונערות בני גילו. ד' ניגש אל המנוח וביקש ממנו לבוא איתו לצד כדי לדבר. המנוח ביקש מד' להישאר ולדבר שם, אולם ד' התעקש ואמר שהוא רוצה לדבר איתו בצד ולא ליד חבריו. בשלב זה, בעוד העורר ו-א' עומדים במרחק מספר מטרים מהמקום וצופים במתרחש, שלף ד' את הסכין היפני מכיס מכנסיו והחביאו מאחורי גבו ושאל את המנוח: "איפה הכסף?". משהשיב לו המנוח שאין לו כסף, חתך אותו ד' באמצעות הסכין היפני שני חתכים בראשו. המנוח קם מיד ממקומו, אחז בפניו בשתי ידיו וברח בריצה מפני ד', שפתח במרדף אחריו כשהוא אוחז את הסכין היפני בידו. בשלב זה הצטרף אל המרדף העורר, כשהוא שולף את סכין המטבח משרוול חולצתו ואוחז אותו בידו במטרה לפגוע באמצעותו במנוח. העורר ו-ד' רדפו אחרי המנוח ברחבי הגן, עד שהוא נכנס לסמטה סמוכה והתיישב על מעקה אבן נמוך, כשהוא שותת דם, תשוש וחסר כוחות. בשלב זה פנה המנוח אל השניים והתחנן לפניהם: "קחו מה שיש לי בכיס, קחו את הכסף, רק אל תגעו בי". חרף תחנוניו של המנוח, חתך אותו ד' מספר פעמים נוספות בזו אחר זו – חתך אלכסוני באורך של כ- 21 ס"מ מהגב אל המותן השמאלית ושלושה חתכים נוספים, באורכים של כ- 20.5 ס"מ , 3.3 ס"מ ו- 6.3 ס"מ בזרועו השמאלית. בשלב זה, נעץ העורר את סכין המטבח בחזקה בבטנו של המנוח, נעיצה שחדרה לעומק של כ- 7 ס"מ

כשלהב הסכין פוגע בין השאר במעי הגס ובעורק הכסלי השמאלי. כתוצאה ממעשיהם של העורר ושל ד' התמוטט המנוח ונפל על הארץ. בשלב זה נמלטו השניים מהמקום, כשהם מותירים את המנוח מתבוסס בדמו. זמן קצר לאחר מכן המנוח נפטר מפצעיו.

5.

על פי כתב האישום, הגיע בשלב זה א' לסמטה והבחין בעורר וב-ד' כשהם רצים לכיוונו ואוחזים את הסכינים המגואלים בדם בידיהם והצטרף אליהם במנוסתם. במהלך הבריחה עצרו השלושה ליד ברז מים, בו שטפו ד' והעורר את ידיהם מדמו של המנוח, לאחר שהשליכו את הסכינים, ואז המשיכו השלושה במנוסה. א' ביקש לחזור לסמטה ולברר מה אירע, אולם העורר ו-ד' הורו לו להמשיך לרוץ איתם. לקראת יציאתם מהגן התקשר א' לתחנת מוניות והזמין מונית שתיקח את שלושתם לבית אחותו של ד' בתל-אביב. במהלך הנסיעה במונית, סיפרו העורר ו-ד' ל-א' על פגיעתם במנוח ובהגיעם לבית אחותו של ד' בתל-אביב, סיפרו לה שלושתם על שאירע, ובתוך כך – מבדיקה באינטרנט – הבינו שהמנוח נפטר מפצעיו. בהמשך, בסביבות השעה 04:30, לבקשת אחותו של ד', הגיעו אל המקום אביו של א', שלקח אותו לתחנת המשטרה, ואימו של העורר שלקחה אותו לביתם ברחובות, שם המתינו לו שוטרים ועיכבו אותו לחקירה. ד' חיכה עד לשעה 06:30 ואז ליוותה אותו אחותו לתחנת האוטובוס ממנה נסע להוסטל בו שהה באותה עת, בו עוכב מאוחר יותר על ידי שוטרים שהגיעו למקום.

ההחלטה מושא הערר

6.

ביום 13.11.2012 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בבקשת העורר לקבלת חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק ). בדיון טען בא כוח העורר כי המשיבה אינה מעבירה לו את מלוא חומר הראיות שנחוץ לו לצורכי הגנתו. בית המשפט המחוזי קיבל חלק מטענותיו של העורר והורה למשיבה להעביר לעיונו חלק מהחומר שביקש. לעומת זאת, בית המשפט דחה את בקשת העורר באשר לשלושת הרכיבים הבאים, בקובעו כי לא מדובר בחומרים רלוונטיים:

(א)

מידע מהתיק הפלילי של המנוח.

(ב)

מידע על מצבו המשפטי ותאריכי החופשות של המנוח.

(ג)

מידע על עברו הפלילי של אביו של א' ופלט השיחות שלו במשך 4 שעות מסוימות.

נימוקי הערר

7.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד מוטי אדטו – כל החומרים שביקש להעביר לעיונו נחוצים לו לצורכי ניהול הגנתו במשפט:

(א)

מידע מהתיק הפלילי של המנוח – נטען כי התנהל כנגד המנוח תיק פלילי שבו הואשם בכך שאיים על אימו בסכין. נטען כי התיק הפלילי רלוונטי לשם בחינת טיב היחסים בבית פנימה, ועל מנת לאפשר להגנה לנסות ולהפריך את גרסת הורי המנוח שהיחסים בבית היו טובים וכי המנוח היה לכל היותר "ילד מעט שובב". כמו כן, נטען כי עיון בתיק יאפשר לנסות ולהתחקות לאן נעלמה הסכין, כאשר קיים חשד לכך שהמנוח החביא את הסכין וכי למנוח היה "סליק" של נשקים, בו הוחבאו גם אלות. בא כוח העורר ציין כי ברור לו לחלוטין שמדובר באפשרות לפגיעה בשמו הטוב של המנוח, ולכן הוא מתחייב כי החומרים יישארו אצלו בלבד ולא יעברו לאיש מלבדו.

(ב)

מידע בדבר תאריכי החופשות של המנוח

ושהייתו במוסד גמילה מסמים – נטען כי המנוח שהה במוסד גמילה מסמים בצפון הארץ ונשאלת השאלה מתי עזב את המקום, האם עזב באישור וברשות, האם יצא לחופשות ומתי, והאם היה פיקוח. נטען כי תאריכי החופשות נחוצים על מנת לבחון את טענת החוב שחב המנוח לכאורה ל-ד' אשר התגורר באותה עת בהוסטל בדרום הארץ. נטען כי ההגנה מבקשת להראות ש-ד' משקר וכי הוא כלל לא הכיר את המנוח והדרך היחידה להוכיח טענה זו היא לקבל את תאריכי החופשות של המנוח ולהצליבם עם תאריכי החופשות של ד'.

(ג)

מידע בדבר עברו הפלילי של אביו של א'

ופלט השיחות במשך ארבע שעות מסוימות – נטען כי אביו של א' נחקר במשטרה כעד (ולא כחשוד) וכי הוא עד הגנה פוטנציאלי. נטען כי מעורבותו בפרשה הינה מעורבות ישירה ואף עבריינית. זאת, נוכח טענת העורר כי אביו של א' עיוות את עדותו של א' והכין אותו לקראת חקירתו במשטרה. נטען כי ממועד שאביו של א' אסף אותו מביתה של אחותו של ד' ועד למועד התייצבותם בתחנת המשטרה חלפו ארבע שעות, שלא ניתן הסבר ברור בדבר מה שהתרחש במהלכן. נטען כי עברו הפלילי של האב הינו מהותי לצורך הערכת עדותו ומהימנותו.

באופן כללי נטען כי במשפט פלילי, ועל אחת כמה וכמה במשפט רצח שבו הנאשם הינו קטין, יש לאפשר להגנה לקבל לידיה ראיות חשובות שאינן פריפריאליות. נטען כי על המשיבה למסור כל ראיה שביכולתה על מנת לסייע לנאשם קטין שמואשם ברצח בניהול הגנתו ולא להכשילו. נטען כי המשיבה כלל לא ראתה את החומרים המבוקשים וכי התנגדותה הינה דווקנית וכללית ואינה מבוססת על תוכן החומרים.

תגובת המשיבה

8.

לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד ג'ויה שפירא – ספק אם הבקשה דנן הינה בקשה במסגרת סעיף 74 לחוק, מאחר שהחומרים המבוקשים אינם מצויים בידי המשיבה. לגופו של עניין, נטען כי ההיסטוריה האישית של המנוח, לרבות עברו הפלילי, אינה רלוונטית בנסיבות העניין ואינה מעלה או מורידה לצורך ההכרעה בשאלה האם העורר דקר את המנוח אם לאו. אשר למידע שהתבקש בדבר תאריכי החופשות של המנוח, נטען כי מדובר במידע לא רלוונטי, נוכח הודעתה של אחות המנוח במשטרה שממנה עולה כי בחודש שקדם לרצח המנוח כלל לא שהה בהוסטל אלא שהה בביתו. בנוסף נטען כי ההוסטל שבו שהה המנוח לא היה מוסד סגור והמנוח היה רשאי לצאת ממנו בשעות הערב, כאשר הוטל עליו באותה עת מעצר בית בתנאים מגבילים בשעות הלילה. לפיכך נטען כי הסכסוך בין המנוח לבין ד' בהחלט יכול היה להתפתח בתקופה זו, ובלאו הכי לא ברור מדוע קיומו של סכסוך זה רלוונטי לכתב האישום. אשר לבקשה לעיין בתיק הפלילי של המנוח, נטען כי מדובר בבקשה בעלת השלכה גדולה על צנעת הפרט של המנוח ושל משפחתו, וכי קיימת בעניין זה פסיקה של בית משפט שקבעה שראוי לזמן בנסיבות כאלה את בני המשפחה או הצדדים שעשויים להיפגע מהבקשה ולשמוע את עמדתם. אשר לתסקירי המבחן בעניינו של המנוח, נטען כי בהתאם לסעיף 191 לחוק אין להעבירם לצדדים שלישיים, מלבד התובע והסנגור בהליך הפלילי הספציפי שהתנהל בעניינו של המנוח, כי העברה כזו עשויה להוות עבירה פלילית, וכי ספק אם הדבר נמצא בסמכותו של בית המשפט בהליך הנוכחי. אשר למידע שמבוקש בעניינו של אביו של א', נטען כי העובדה שחלפו ארבע שעות עד שהתייצב עם א' בתחנת המשטרה נלמדת ישירות מחומר הראיות וכי בא כוח העורר יוכל לחקור אותו בעניין זה ככל שיראה לנכון לזמנו להעיד. לפיכך נטען כי לא ברור איזו רבותא יכולה להיות בקבלת פלט שיחות הטלפון או הרישום הפלילי של האב.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה, ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות באי כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפני, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי, כפי שיובהר להלן.

10.

הבקשה שלפני הוגשה מכוח סעיף 74 לחוק, שעניינו עיון ב"חומר חקירה". כידוע, תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה הינה לאפשר לנאשם לממש את זכותו להליך משפטי הוגן. העיון בחומר החקירה נועד לתת לנאשם הזדמנות מלאה ונאותה להכין את הגנתו כנגד האישומים המיוחסים לו. לפיכך, נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי המונח "חומר חקירה" יפורש פירוש מרחיב, כך שכל חומר אשר קשור באופן ישיר או עקיף לאישום ואשר נוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי יהווה "חומר חקירה" [ראו, בין היתר: בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(1) 376, 380 (2000) (להלן: עניין מסארווה ); בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.2.2009) בפסקאות 7-6 להחלטת השופט ח' מלצר (להלן: עניין אברהמי )]. מבחן העזר העיקרי שאומץ לצורך ההכרעה בשאלה מה ייחשב כ"חומר חקירה" ומה יוחרג ממנו הינו מבחן הרלוונטיות, אשר פורש אף הוא במידה רבה באופן רחב בפסיקה, כך שמדובר גם בחומר שהרלוונטיות שלו עקיפה ואפילו רחוקה, כל עוד יכול הסנגור להצביע על "קצה חוט" [ראו, בין היתר: עניין מסארווה בעמ' 381; בג"ץ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב , פ"ד מה (3) 630, 633 (1991); בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים , פ"ד ס(1) 360, 388 (2005) (להלן:

בג"ץ 9264/04 ) ] .

11.

יחד עם זאת, נקבע לא אחת כי גם להגדרתו הרחבה של "חומר חקירה" יש גבולות, וכי אין להרחיב את מבחן הרלוונטיות לראיות שחשיבותן ונגיעתן לאישום הפלילי הספציפי הינה שולית ורחוקה מדי [ראו עניין אברהמי בפסקה 7]. אכן, הגדרה רחבה מדי עשויה להפוך את זכות העיון שבסעיף 74 לחוק לחסרת גבולות ולהפוך את "קצה החוט" ל"חכה במסע דיג". בסופו של יום, על בית המשפט לשקול את מידת הרלוונטיות של המידע המבוקש. בנוסף על בית המשפט לבחון היטב האם אכן מדובר ב"חומר חקירה" או שמא מדובר בחומר שאינו מצוי ברשות המשטרה או בשליטתה אשר המתווה שבאמצעותו יכולה ההגנה להביאו לפני בית המשפט הינו שונה [ראו: עניין מסארווה

בעמ' 383; השוו: בש"פ 8467/99 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 454 (2000) (להלן: עניין פלוני )].

12.

בנקודה זו ראוי לציין כי השאלה האם העבר הפלילי – ובמיוחד הרישום הפלילי – של עדי התביעה הינו "חומר חקירה", ועד כמה הוא רלוונטי לניהול הגנתו של נאשם במשפט פלילי, נדונה בבית משפט זה לא אחת, וככלל הגישה בסוגיה זו הינה זהה לגישה הכללית בדבר עיון ב"חומר חקירה". דהיינו, גם בסוגיה זו יש להכריע על בסיס מבחן הרלוונטיות, תוך פירוש רחב אך לא נטול גבולות. בעניין זה יש לאזן בין התכלית שעומדת בבסיס זכות העיון, אשר הינה כאמור ניהול הליך הוגן במשפט פלילי, לבין תכליות אחרות שעומדות בבסיס המרשם הפלילי כגון תכלית השיקום של העבריין בתום תקופת ריצוי עונשו, אשר ממנה נגזרת זכותו לפרטיות במסגרת הליכים אחרים שבהם הוא משמש כעד בלבד [ראו, בין היתר: בש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.2.2007) (להלן: עניין בניזרי ); והשוו לגישה המרחיבה ביותר בעניין זה: בש"פ 4481/00 יחזקאלי נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(5) 245 (2000)].

13.

נוכח האמור לעיל, סבורני כי דינן של שתיים מטענותיו של העורר להידחות, ובאשר לטענה השלישית, יש מקום להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי. אפרט טעמיי.

(א)

מידע בדבר הרישום הפלילי של אביו של א'

ופלט השיחות במשך ארבע שעות מסוימות – סבורני כי טענה זו מצויה על קו התפר שבין ניהול הגנה טובה ויסודית לבין "מסע דיג", ודינה להידחות. אכן, פרק הזמן שחלף ממועד איסופו של א' על ידי אביו עד למועד שבו הגיעו השניים לתחנת המשטרה מעלה סימני שאלה ולא ניתן בשלב זה לשלול על הסף – והדברים נאמרים כמובן מבלי לקבוע מסמרות – את טענת העורר בדבר חשש להכנה ותדרוך מצידו של האב. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי מדובר במידע רלוונטי שמצדיק בנסיבות העניין לחשוף את עברו הפלילי של האב, ככל שישנו, תוך פגיעה ברורה בזכותו לפרטיות. מכל מקום, לא שוכנעתי מה תהיה התועלת שתצמח להגנת הנאשם (העורר) מעיון במידע זה או מקבלת פלט השיחות. ככל שסבור העורר כי סוגיה זו רלוונטית לניהול הגנתו, יתכבד ויזמן את האב להעיד במשפט כעד מטעם ההגנה ויאמת אותו עם הטענות האמורות. ודוק, לא מדובר בעד מטעם התביעה, בנאשם במשפט או במתלונן, אלא בצד שלישי שמצוי במידת מה ב"שולי" האירועים, אם כי אין לכחד שיש לו נגיעה לאירועים נשוא כתב האישום. בנקודה זו ראוי לציין כי האב לא נחקר בידי המשטרה ולא נעצר בחשד לשיבוש הליכי החקירה, בניגוד לקרובי המשפחה של העורר ושל ד'. לפיכך, ניתן לסבור שיש לשמור ביתר שאת על זכותו לפרטיות של צד שלישי כגון דא, ומתעורר לכאורה ספק בדבר עצם זכותו של הנאשם לעיין ברישומו הפלילי של עד זה (ככל שישנו) ובדבר הבסיס לדרישתו לקבלת פלט השיחות שלו. אולם שאלה זו אינה מצריכה מענה במסגרת הבקשה דנן, נוכח קביעתי כי בלאו הכי לא מדובר במידע רלוונטי בנסיבות העניין, וניתן להותירה לעת מצוא.

(ב)

מידע בדבר תאריכי החופשות של המנוח ושהייתו במוסד גמילה מסמים – על אף שסברתי במבט ראשון כי יש לקבל את הערר בנקודה זו, לכל הפחות בכל הנוגע לתאריכי החופשות של המנוח מן המוסד לגמילה מסמים שבו שהה בסמוך לאירועים נשוא כתב האישום, הרי שבסופו של דבר הגעתי למסקנה כי דינו להידחות. עמדתי הראשונית נבעה מכך שנראה היה, על פניו, שמידע זה עשוי להיות רלוונטי על מנת לאפשר לעורר להצליב בין תאריכי החופשות של המנוח לבין תאריכי החופשות של ד' על מנת להוכיח את טענתו שגרסת ד' בדבר היכרות קודמת בינו לבין המנוח ובדבר חוב שחב לו המנוח הינה שקרית. נוכח העובדה שהמשיבה לא התנגדה בבית המשפט המחוזי להעביר לידי בא כוח העורר את תאריכי החופשות של ד', לא ראיתי שישנה מניעה עקרונית להעביר גם את תאריכי החופשות של המנוח. יחד עם זאת, לאחר הדיון שהתקיים לפני סבורני כי מידע זה אינו רלוונטי ובלאו הכי אין בו כדי להועיל לניהול הגנה נאותה של העורר. במהלך הדיון לפני הגישה באת כוח המשיבה פרוטוקול דיון שהתקיים ביום 29.2.2012 בעניינו של המנוח בבית משפט השלום ברחובות, בשבתו כבית משפט לנוער, במסגרת ההליכים הפליליים שהתנהלו בעניינו. מהפרוטוקול עולה כי הדיון נסב על שאלת המשך שהייתו של המנוח במסגרת מוסד גמילה לסמים או הוסטל וכי בסופו ניתן צו השגחה זמני בתנאי מגורים. בנוסף באת כוח המשיבה הפנתה להודעת אחותו של המנוח, אשר ממנה עולה כי המנוח שהה בחודש שקדם לאירועים נשוא כתב האישום בביתו. דברים אלו עולים בקנה אחד עם החלטתו של בית המשפט המחוזי נשוא הערר שלפני בה נקבע כי למקרא ההחלטה בעניינו של המנוח מיום 29.2.2012 המנוח לא התגורר בהוסטל, ולכן אין מקום להיעתר לבקשת העורר לעיון בתאריכי החופשות. סבורני כי בנסיבות אלה – כאשר המוסד שבו שהה המנוח לא היה מוסד "סגור" וכאשר המנוח בא ויצא בשעריו בחופשיות יחסית – אין שום רלוונטיות לתאריכי החופשות של המנוח (ככל שהיו חופשות כאלה) לצורך ניהול הגנת העורר ולא תהיה בהם שום תועלת להוכחת הטענה כי ד' משקר בנוגע להיכרותו הקודמת עם המנוח.

(ג)

מידע מהתיק הפלילי של המנוח –

לאחר עיון ושקילה, סבורני כי אין מנוס מהחזרת הדיון בנקודה זו לבית המשפט המחוזי. במישור התיק הפרטני , ומבלי לקבוע מסמרות בשלב זה, סבורני כי לא ניתן לשלול על הסף את הרלוונטיות של מידע זה. בא כוח העורר טוען כי מידע זה נדרש על מנת להפריך את הגרסה של משפחת המנוח לפיה המנוח היה "ילד שובב" ותו לא. אכן, מכתב האישום עולה תמונה קשה של "מעגל אלימות" שהתרחש בין העורר לבין המנוח (ושבו היו מעורבים גם א' ו-ד'), אשר המנוח בוודאי אינו גורם פאסיבי בו. בנסיבות אלה, איני סבור שניתן לשלול בשלב זה על הסף את הרלוונטיות של עברו הפלילי של המנוח, אשר נועד לפרוס לפני בית המשפט תמונה מלאה.

אלא ש במישור העקרוני

מעוררת בקשה זו שאלות לא פשוטות. לוּ היה המנוח בין החיים ומשמש עד מטעם התביעה (ככל שהאירועים נשוא כתב האישום לא היו מסתיימים בתוצאה הטראגית בה הסתיימו, אלא "רק" בפציעתו), ניתן היה לשמוע את עמדתו ואת טענותיו בדבר הרלוונטיות של המידע ובדבר הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיותו, ולדון בשאלת הרלוונטיות של עברו הפלילי נוכח הקווים המנחים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה בעניין בניזרי

ובעניין יחזקאלי . אלא שלא כך הוא. בנסיבות העניין לא ניתן לשמוע את עמדתו של המנוח. בנקודה זו טוענת באת כוח המשיבה כי מדובר בבקשה בעל השלכה פוטנציאלית גדולה על צנעת הפרט של המנוח ושל משפחתו, וכי ייתכן שראוי לזמן בנסיבות כאלה את בני המשפחה של המנוח שעשויים להיפגע מהיעתרות לבקשה ולשמוע את עמדתם בטרם תינתן החלטה. כשלעצמי, אעיר כי הפסיקה אליה הפנתה באת כוח המשיבה בנקודה זו (ההחלטה בעניין פלוני ופסק הדין בעניין בג"ץ 9264/04 ) אינה דומה בנסיבותיה לנדון. יחד עם זאת, מוכן אני לצאת מנקודת הנחה – מבלי לקבוע מסמרות – שטענת באת כוח המשיבה מהווה התפתחות אפשרית של פסיקה זו. אף מבלי להכריע בשאלה העקרונית, ייתכן – וגם כאן איני קובע מסמרות בשלב זה – שישנה הצדקה בנסיבותיו של התיק הספציפי דנן לשמוע את עמדת בני המשפחה, נוכח הטענה שעניינו של התיק הפלילי שנפתח למנוח בניסיון תקיפה של אימו (להבדיל מעבר פלילי שאינו מערב את מי מבני המשפחה). לפיכך, ייתכן שיש מקום לאפשר לבני המשפחה להשמיע טענותיהם, ולו נוכח נגיעתם הישירה לתיק הפלילי של המנוח.

יחד עם זאת, סבורני כי שאלות מורכבות ועקרוניות אלה אינן בשלות להכרעה במסגרת הערר שלפני, ולכן הדגשתי כי הדברים נאמרים בשלב זה ללא קביעת מסמרות. זאת, לנוכח העובדה שבית המשפט המחוזי כלל לא דן בשאלות אלה במסגרת החלטתו. כל שנקבע בהחלטה הוא ש"התיק אינו רלוונטי", מבלי לנמק ומבלי להתייחס לשיקולים הרלוונטיים השונים. לפיכך, ההחלטה אינה מאפשרת ביקורת שיפוטית אפקטיבית של בית משפט זה ואינה מאפשרת דיון – פרטני או עקרוני – בשאלות האמורות.

14.

לפיכך, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר ידון בשאלת הרלוונטיות של המידע המצוי בתיקו הפלילי של המנוח לניהול ההגנה בתיק הנוכחי, לרבות השאלה האם יש מקום לשמוע את עמדת בני משפחת המנוח בנסיבות אלה. לאחר שתינתן החלטה מנומקת בעניין זה, ניתן יהיה לקיים ביקורת שיפוטית ככל שיוגש ערר לבית משפט זה על ידי מי מהצדדים.

15.

סוף דבר; דין הערר להתקבל באופן חלקי. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, בהתאם לאמור בפסקה 14 לעיל.