בש"פ 8429/08 מדינת ישראל נ. חמד רפאיעה

זוהי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, שתחילתם ביום 17.10.2008, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע וכתב האישום מייחס לו עבירה של חטיפה, עבירות בנשק, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, פציעה, איומים, הדחה בחקירה וחבלה במזיד. על פי עובדות כתב האישום, ביום 19.9.2007 הגיע המשיב לבית אחיו, עלי אלרפאיעה (להלן: המתלונן ) ותקף את בתו (להלן: המתלוננת ) שהייתה בחודש השביעי להריונה. המשיב היכה את המתלוננת באגרופיו, סטר לה בפניה, הפילה ארצה ודרך על בטנה. הוא אף איים עליה באומרו כי יעקוב אחריה וכי אם תתלונן במשטרה יהרוג אותה. כתוצאה ממעשיי המשיב נגרמו למתלוננת דימום מאפה וכאב בבטנה. בהמשך היום הגיע המשיב פעם נוספת לביתו של המתלונן ובמהלך ויכוח בין השניים צעק המשיב על המתלונן ואיים עליו לבל יתלונן נגדו במשטרה בגין תקיפת המתלוננת. המשיב החל ליידות אבנים לעבר המתלונן ולעבר רכבו וכתוצאה מכך נופצה שמשת רכבו של המתלונן. המשיב עזב את המקום וחזר אליו לאחר זמן קצר יחד עם אחיינו. המשיב, כך מתואר בכתב האישום, החל להכות את המתלונן ובעט בבטנו. המתלונן נפל ארצה ודימם מפיו. המשיב ואחיינו הרימו את המתלונן והכניסו אותו למכונית ועזבו את המקום. במהלך הנסיעה נשא עימו המשיב אקדח, תקף את המתלונן ואיים עליו, בין היתר, באומרו, כי "ישים לו כמה כדורים בראש" ו"יגמור איתו את הסיפור". לבסוף חולץ המתלונן על ידי אנשים שזהותם אינה ידועה ונלקח לבית החולים.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביום 19.10.2007, עתרה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים. ביום 13.11.2007 נעתר בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת צ' צפת) לבקשה בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכי המעשים המיוחסים לו מלמדים על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. עם זאת, הורה בית המשפט לערוך תסקיר מבחן בעניינו של המשיב לצורך בחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. שירות המבחן לא התרשם כי קיימת חלופת מעצר העשויה להפיג את המסוכנות הנשקפת מן המשיב ועל כן הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת המשיב, על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. ביום 7.1.2008 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ולאחר עריכת תסקיר משלים נדחתה בקשתו בהחלטה נוספת מיום 4.5.2008.

3.

משחלפו תשעה חודשים מאז נעצר המשיב ומשפטו לא הסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרו. ביום 13.7.2008 נתקבלה הבקשה. בית המשפט ציין כי אמנם תקלות שונות בהזמנת עדים הביאו להתארכות ההליך, אך יחד עם זאת, נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב לציבור בכלל ולמתלונן בפרט כעולה מתסקיר שהוגש, ומעברו הפלילי של המשיב - יש להיעתר לבקשה (החלטת השופט גרוניס בבש"פ 6218/08).

4.

עתה, לקראת תום תקופת ההארכה הראשונה, שבה המבקשת ופונה בבקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין במשפט, בציינה כי במהלך תשעת החודשים הראשונים למעצר התקיימו ארבע ישיבות הוכחות שבמהלכן נשמעו עדויותיהם של תשעה עדי תביעה. במהלך תקופת ההארכה הראשונה, כך מציינת המבקשת בבקשתה, נשמעה עדותו של עד התביעה האחרון (בדיון שהתקיים ביום 23.9.2008) ובתום עדותו ביקש המשיב לזמן פעם נוספת את המתלונן לעדות. מן הבקשה עולה כי בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיב וקבע לשם כך ישיבת הוכחות ליום 5.11.2008.

בבקשתה טוענת המבקשת כי חומרת המעשים המיוחסים למשיב, כמו גם עברו הפלילי המכביד, מלמדים על מסוכנתו הרבה לציבור בכלל ולמתלוננים בפרט ועוד היא טוענת כי בנסיבות אלה שום חלופת מעצר לא תסכון. המבקשת מוסיפה וטוענת כי קיים חשש כי המשיב ישבש את הליכי המשפט ויימלט מן הדין אם ישוחרר, והיא מציינת בהקשר זה כי המשיב נמלט מן המשטרה לאחר ביצוע המעשים המיוחסים לו ואף התנגד למעצר עם תפיסתו. המבקשת סבורה כי בתקופת המעצר המבוקשת יסתיים משפטו של המשיב.

5.

בא כוח המשיב טוען כי אין סיכוי כי המשפט יסתיים, כפי שטענה המבקשת. הוא מסביר זאת בכך שתוך כדי ניהול המשפט התגלה קיומו של חומר ראיות שלא גולה להגנה ולדבריו עד עצם היום הוא לא קיבל את כל החומר, למרות הבטחות המאשימה להעבירו. ואולם, אם המאשימה תעביר את החומר באופן מיידי, כפי שהיא צריכה לעשות, יש די זמן עד ה-5.11.2008 כדי לאפשר להגנה לימוד החומר.

6.

בין כך ובין כך, כוחם של דברי השופט גרוניס כוחם יפה גם כיום. למרות חלוף הזמן, המסוכנות עולה מעצם המעשים ודווקא מפני שמדובר בריב בתוך המשפחה, יש לאפשר לסיים את שמיעת הראיות בלא השפעה על עדים או על עדים העשויים בפוטנציה לחזור אל דוכן העדים, כפי שנרמז בטיעון בפני.

7.

אני נעתרת לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום שתחילתם ב-17.10.2008.