בש"פ 8434/11 שרון קדוש נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' אינפלד ) מיום 15.11.2011 במסגרת מ"ת 23650-08-11 אשר דחה את בקשת העורר לשחרור בערבות.

כתב האישום

1.

נגד העורר ואדם נוסף הוגש ביום 12.8.2011 כתב אישום המייחס לעורר עבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), עבירת תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274 לחוק העונשין ועבירת נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.

2.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 8.8.2011 בשעה 18:15 נסעו העורר וחברו ברכב מסוג מיצובישי בעיר אשקלון. העורר וחברו נשאו עמם, שלא כדין, אקדח תופי מסוג COLT , אשר אינו רשום במרשם כלי הנשק במשטרה או במשרד הפנים. באותו הזמן בוצעה חסימה משטרתית בכביש, והעורר וחברו נאלצו לעצור ולעמוד במקום. שני שוטרים ניגשו אל הרכב של העורר וחברו, תוך שהם חובשים כובעי זיהוי משטרתיים, והורו לעורר ולחברו לצאת מהרכב. משהבחינו העורר וחברו בשוטרים, האיץ חברו של העורר, אשר נהג ברכב, בפתאומיות והסיט את הרכב בחדות לכיוונו של אחד השוטרים שעמד מימין לרכב. חברו של העורר עלה עם הרכב על המדרכה והחל לנסוע במהירות תוך שהוא מנסה להימלט מהשוטרים. עוד פורט בכתב האישום כי לאחר שהעורר וחברו נסעו כ- 20 מטרים על המדרכה, הם השליכו את האקדח אל מחוץ לרכב, וזאת בכדי למנוע את תפיסתו על ידי השוטרים. בהמשך נעמדו שוטרים רגלית אל מול נתיב נסיעתו של הרכב על המדרכה, כשהם חובשים כובעי זיהוי משטרתיים והורו לעורר ולחברו לעצור. העורר וחברו המשיכו בנסיעה מהירה לכיוון השוטרים, אשר נאלצו להשליך אלות ניפוץ על חלונות הרכב בכדי לעצרו, וכן נאלצו לקפוץ לצדדים בכדי לחמוק מהרכב ששעט לעברם. בשלב זה נעצר הרכב, והשוטרים הורו לעורר ולחברו לצאת מהרכב. השניים סרבו, התנגדו למעצרם, ותקפו את השוטרים בדחיפות ובבעיטות.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר וחברו עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים ביום 25.8.2011 (השופטת י' רז-לוי ) נקבע כי קיימות ראיות לכאורה

לעבירות נושא כתב האישום. בית המשפט פירט כי חומר הראיות בתיק מבוסס בעיקרו על עדויות השוטרים שהיו במקום. בית המשפט פירט באריכות את עדויות השוטרים אשר העלו כי העורר וחברו נמלטו מן השוטרים, עלו על המדרכה בנהיגה מהירה במסגרת ניסיון ההימלטות שלהם ואף נסעו לעבר השוטרים מבלי לעצור.

בית המשפט ציין כי אמנם חלק מהשוטרים לא ראו פרטים מסוימים, וגם אם קיים שוני מסוים בתיאור האירוע בין השוטרים השונים הרי שלא מדובר בסתירות מהותיות. עוד קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות על רקע המעשים המיוחסים להם. בית המשפט הוסיף כי לעורר 15 רישומים פליליים בעבירות שונות הכוללות: אלימות, איומים, עבירות סמים ורכוש, בריחה ממשמורת חוקית, הפרעה לשוטר ועוד. העורר אף ריצה בעבר תקופות מאסר והדבר משליך על מידת האמון שניתן ליתן בו. בית המשפט ציין כי בחן את החלופה שהוצגה בפניו, חלופת מעצר תחת פיקוח אשתו וחמתו, ומצא כי החלופה איננה מספיקה על מנת לאיין את המסוכנות העולה מן העורר. על כן הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. אדגיש כי באותו שלב לא הוגש תסקיר מעצר.

4.

על החלטה זו הוגש ערר על ידי העורר לבית משפט זה (בש"פ 6922/11 קדוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.10.2011)). העורר ביקש להשיג על קביעת בית המשפט לפיה קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לו וכן ביקש להשיג על החלטת בית המשפט לעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט (השופט ע' פוגלמן ) קבע כי אין פגם בקביעת בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לעבירות המיוחסות לעורר. עוד הוסיף בית המשפט כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר נשללה על ידי בית המשפט המחוזי, בין היתר, על רקע חוסר התאמן של המפקחות המוצעות ואין מקום להתערב בקביעה זו. את החלטתו הדוחה את הערר סיים בית המשפט בדברים הבאים:

"הואיל ובית המשפט המחוזי לא שלל באופן גורף את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, הרי ככל שהעורר מבקש כי בית המשפט המחוזי יבחן חלופת מעצר אחרת – שיש בה, לשיטתו, כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו – הוא רשאי להגיש בקשה לעיון מחדש ובית המשפט המחוזי יפעל כחכמתו. יודגש – בצד האמור – כי אין בהערה אחרונה זו משום נקיטת עמדה בדבר אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר."

5.

בעקבות החלטה זו, הציע העורר לבית המשפט המחוזי חלופות מעצר אחרות, אשר נבחנו על ידי בית המשפט. הוגש גם תסקיר של שירות המבחן בעניינו של העורר. לאחר בדיקת המפקחים על ידי בית המשפט ועל ידי תסקיר שירות המבחן, המליץ שירות המבחן על המפקחת העיקרית, דודתו של העורר, אשר עשתה רושם כמי שמבינה את תפקידה ואחריותה כמפקחת. ואולם, בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 15.11.2011 כי הקושי הטמון בשחרור העורר לחלופת מעצר אינו טמון במפקחת אלא בעורר עצמו. בית המשפט פירט כי עיון בתסקירו מגלה הערכת מסוכנות גבוהה, המקשה על קבלת חלופת מעצר. רכיבי אישיותו של העורר, מנערותו ועד היום, מחמירים באופן משמעותי את הערכת המסוכנות ממנו, ומקשים על מתן אמון בו לצורך חלופת מעצר. על כן הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגשה הערר שלפניי.

הערר

6.

העורר טוען כי שגה בית משפט קמא משהחליט שלא לקבל את המלצת שירות המבחן ולשחררו לחלופת מעצר. העורר מפרט כי שירות המבחן נתן תסקיר מעצר רחב ומקיף, וקבע כי למרות עברו הפלילי העשיר של העורר ועל אף המסוכנות הגבוהה שהתגלתה באישיותו ובמעשיו, ניתן, לדעת השירות, לשחררו לחלופת מעצר. עוד הוסיף העורר כי בית המשפט התרשם לטובה מהמפקחים שהוצעו וכי החלופה המוצעת, הכוללת הרחקה גיאוגרפית מאזור מגוריו ופיקוח אנושי משמעותי, יש בה כדי לאיין את המסוכנות העולה מן העורר. עוד הוסיף ב"כ העורר כי לא היה מקום להבחין בינו ובין שותפו. אמנם שותפו לעבירה אינו בעל עבר פלילי עשיר, אולם גם תסקירו לא היה חיובי, ולמרות זו הוא שוחרר בערובה. ב"כ העורר עמד על ההיסטוריה הקשה של העורר, על רצונו הכן להשתקם עתה משנולד לו בן נוסף, וביקש לאפשר את שחרורו. הוא ציין גם כי כל הבדיקות שנערכו במסגרת הליכי המעצר נטעו בלב העורר צפייה כי ישתחרר אם יימצא ערב מתאים. לא היה טעם, לדעת העורר, בכל הבדיקות אם לא שוחרר אף שנמצאה חלופת מעצר טובה והולמת.

7.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

דיון והכרעה

8.

לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. למעשה עד לשלב בו ניתן התסקיר. בעקבות הדיונים הנוספים לאחר החלטתו של השופט פוגלמן – לא נבדקה בצורה יסודית מסוכנותו של העורר. בשלב הראשון, בפני השופטת רז-לוי לא התבקש תסקיר מעצר. בתסקיר המעצר יש אמנם חוות דעת חיובית על הערבה העיקרית המוצעת, ואולם לא כך הוא לגבי העורר עצמו. אכן, לעורר היתה ילדות קשה אשר הטביעה את חותמה עליו. העורר ריצה בעבר מאסרים ממושכים, ושירות המבחן סבר כי קיימת לגביו רמת סיכון גבוהה להתנהגות פורעת חוק.

9.

אכן, "השורה התחתונה" של המלצת שירות המבחן היא המלצה לשחרור, אך בית המשפט אינו חייב לקבל המלצה כזו. מותר לו – כפי שעשה, להעדיף את עניינו של כלל הציבור שלא להיחשף למסוכנות הנובעת מהעורר. לא ראיתי פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ואני דוחה את הערר.