בש"פ 8459/05 גבי שובל נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' פינקלשטיין) מיום 21.8.2005, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה יחד עם שני נאשמים נוספים בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע והצתה. על פי המתואר בכתב האישום, קשרו השלושה קשר להצית חנות וביום 15.8.2005 השליכו חומר דליק דרך חלון החנות והציתו אותה במזיד. כתוצאה מן הדליקה שפרצה נגרמו לחנות נזקים כבדים.

2.בהחלטתו מיום 31.10.2004 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ג' גינת), בהסכמת המשיבה, כי הנאשמים והעורר ביניהם, ישוחררו לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" מלא וכן בתנאים נוספים הכוללים ערבויות כספיות ואחרות. כעבור זמן מה ובעקבות בקשה שהגיש העורר, הקל בית המשפט בתנאי שחרורו והורה בהחלטתו מיום 15.3.2005 כי העורר יוכל לצאת את בית אביו ככל שהדבר נדרש לצורך שירותו הצבאי הסדיר בצה"ל וכי ישהה ביחידתו הצבאית או בבית אביו ובמקומות אלה בלבד, תוך שיעשה את הדרך ביניהם בדרך הקצרה ביותר. עוד הוסיף וקבע בית המשפט בהחלטתו הנ"ל כי על העורר להודיע למשיבה את הפרטים הנוגעים לשעות העבודה ומועדי השהות ביחידה הצבאית בתנאי שגרה וכן על כל שינוי שיחול בהם.

3.העורר לא הצדיק את האמון שניתן בו והפר את תנאי השחרור באופן בוטה. בעקבות כך עתרה המדינה ביום 31.5.2005 לעיון חוזר בתנאי שחרורו, למעצרו עד תום ההליכים ולחילוט הערבויות שהופקדו. בבקשה זו פירטה המשיבה עשרה מועדים שבהם ערכה המשטרה ביקורים לבדיקת קיום תנאי החלופה, בהם התברר כי העורר לא שהה בבית אביו או בבסיסו הצבאי. כן פירטה המשיבה אירוע מיום 22.5.2005 בו נתפס העורר נוהג ברכב ובו פגיון ומשהודיע לו השוטר על עיכובו, נמלט מן המקום, תוך שהוא נאבק בשוטר שניסה לעצרו. בשעה מאוחרת יותר של אותו היום נראה העורר שוב כשהוא מסתובב עם חבריו ברחוב ומשפנה אליו שוטר הסיור והורה לו לעצור, נמלט העורר לסמטה חשוכה ונעלם. על אף הפרות אלה, החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ג' גינת) בהחלטתו מיום 7.6.2005 ליתן לעורר הזדמנות נוספת והורה על המשך התנאים המקלים של חלופת המעצר, כהחלטתו מיום 15.3.2005, בתוספת הפקדה של 3,000 ש"ח. עם זאת, ציין בית המשפט כי הפרה נוספת של חלופת המעצר לא תזכה עוד ליחס סלחני.

4.העורר לא השכיל לנצל את ההזדמנות הנוספת והנדיבה שקיבל וביום 19.8.2005 שבה המדינה ועתרה להורות על מעצרו ועל חילוט הערבויות שהפקיד בשל הפרות נוספות של תנאי השחרור. בבקשה הנוספת פירטה המשיבה אירוע מיום 18.8.2005 בו יצא העורר את ביתו אל חוף הים בבת-גלים. גם הפעם נמלט העורר מן השוטרים שהורו לו לעצור ומשנתפס לאחר מרדף, השתולל וניסה להימלט. זו הפעם סבר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' פינקלשטיין) כי העורר הגדיש את הסאה ובהחלטתו מיום 21.8.2005 הורה על מעצרו עד תום ההליכים, בציינו כי העורר מפר בשיטתיות את התנאים שנקבעו לו כחלופת מעצר וכי התנהגותו "עולה כדי ביזיון וקצף" ומוכיחה כי אינו ראוי עוד לאמונו של בית המשפט.

5.מכאן הערר שבפני. העורר טוען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא נתן משקל מספיק לגילו הצעיר (בן 20) ולהיותו חייל בשירות סדיר בצה"ל ללא הרשעות קודמות (למעט הרשעה בגין עריקות). עוד הוא מוסיף כי משהעיד המתלונן, אין עוד חשש לשיבוש מהלכי משפט ומכאן שאין עילה למעצרו. העורר מוסיף ומציין כי הפרת תנאי השחרור לא לוותה בעבירה פלילית וכי לא הוגש בגין ההפרה האחרונה כתב אישום. באשר לנסיבות ההפרה האחרונה, טוען העורר כי זו נבעה מכך שביקש מחברו להסיעו לבית החולים כדי לקבל טיפול רפואי, עקב קשיי נשימה מהם הוא סובל. עוד טוען העורר להפליה ביחס לשני הנאשמים האחרים, אשר להם עבר פלילי ואחד מהם אף הפר פעמים רבות את תנאי שחרורו, ולמרות זאת שוחררו שניהם לחלופות מעצר המאפשרות להם לעבוד מרבית שעות היום.

המשיבה, מצידה, סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא ומבקשת לדחות את הערר.

6.דין הערר להידחות. בית משפט זה עמד בעבר על החומרה שבהפרת תנאי חלופת מעצר ועל כך שהצורך להגביל את מספר המקרים בהם יורה בית המשפט על מעצר ממש הוא המחייב הקפדה יתרה על קיום תנאי השחרור (ראו בש"פ 2910/00 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלפנינו העניק בית המשפט לעורר שתי הזדמנויות לעמוד בתנאי החלופה שנקבעו לו והוא מעל פעם אחר פעם באמון שניתן בו. יתרה מכך, בהפרות הרבות של תנאי החלופה ובניסיונות להימלט מן השוטרים הוכיח העורר כי אין הוא ירא את החוק וכי אין לבטוח בו שיקיים תנאי חלופת מעצר, חמורה ככל שתהיה. משכך, אין מנוס מלהורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הערר נדחה.