בש"פ 8473/04 מדינת ישראל נ. עמנואל פלד

1.על המשיב ועל נאשמת נוספת (להלן – "הנאשמת הנוספת") הוגש בבית משפט השלום בתל-אביב – יפו כתב אישום המייחס למשיב עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שלוש עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ארבע עבירות של סחיטה באיומים, שלוש עבירות של עושק ועבירה של הסגת גבול המקצוע. על פי הנטען בכתב האישום – בנוסחו המתוקן בשלישית – בתמצית, פנו המשיב והנאשמת הנוספת אל המתלוננים, בשמה של חברה שבבעלותו של המשיב, וטענו במרמה כי הם חייבים לחברה סכומי כסף גדולים תמורת שירותים שקיבלו, כביכול, מאת החברה, לרבות שירות של שיחות ארוטיות. כמו כן אימו עליהם שאם לא ישולם הסכום הנקוב יפנו למקום העבודה של המתלונן ואל בני ביתו וכן יפתחו נגדו בהליכים משפטיים. מתלוננים רבים חששו להיחשף ושילמו את הנדרש אף על פי שלא קבלו שירות כלשהו מאת המשיב. בית משפט השלום בתל-אביב – יפו (כבוד השופט צ' קאפח), בהחלטתו מיום 27.1.04, ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. עררו של המשיב על ההחלטה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופט ח' כבוב), בהחלטתו מיום 25.2.04. חברי הנכבד, השופט א' גרוניס, שדן בעררו של המשיב על ההחלטה האחרונה, בהחלטתו מיום 11.3.04, דחה את עררו.

משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים מבקשת עתה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. יצוין כי בינתיים הרשיע בית משפט השלום את המשיב ב- 61 מקרים דומים ובעבירות דומות וגזר עליו מאסר לתקופה של 48 חודשים, מחציתה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, שאותו התחיל המשיב לרצות ב- 9.1.04.

2.בבקשתה ובטיעוניה לפני עמדה באת כוח המדינה על מסוכנותו של המשיב, שעשה את מעשיו בשעה שהיה תלוי עליו כתב אישום דומה ותוך כדי משפטו, ועל החשש שהמשיב ימשיך במעשיו אם ימצא מחוץ לכותלי בית המעצר. כפי שאמרה מדובר בתיק גדול ומורכב ובמאה מתלוננים לערך ותחילת שמיעת ההוכחות התעכבה בשל התעקשותו של המשיב לייצג את עצמו, למרות החלטת בית המשפט כי ימונה לו סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. עד היום העידו חמישים ושניים עדי תביעה ובשלב זה קבועים חמישה מועדים לשמיעת ההוכחות, בסוף חודש ספטמבר ובמהלך חודש אוקטובר. ניתן לקוות שהמשפט יסתיים במהלך ישיבות אלה.

המשיב טען לעומתה כי הוא עומד על כך שלא תוארך תקופת המעצר הואיל וכליאתו בתנאי מעצר גורעת מן הזכויות שיש לו כאסיר שפוט וכי הדבר מקשה עליו בניהול הגנתו. לעצם העניין טען שלא די בראיות כדי לשמש ראיות לכאורה. עוד טען שהעבירות המיוחסות לו אינן מצדיקות את הארכת תקופת המעצר.

3.אינני רואה צורך לחזור ולפרט את פרשת המעשים המיוחסים למשיב על פי כתב האישום הנדון, שעל מעשים דומים להם הוא נותן עתה את הדין. את הסיכון הנובע מן המשיב היטיב לתאר בית משפט השלום (כבוד השופט צ' קאפח) בהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב, שהוזכרה לעיל:

"המשיב הוכיח עצמו כאדם נחוש, נוקשה ואכזר, ולכך יש אינדיקציה מובהקת לאמון אשר לא ניתן לרחוש כלפיו. המעשים בוצעו כולם מהבית ועל כן כל חלופת מעצר לא תסכון בעניינו. לא למותר לציין כי משעה שהמשיב החליט לא להמתין להכרעת בית המשפט בתיק הקודם, והמשיך בדרכו הנפסדת במשנה מרץ, ומגלה דעתו כי אין עליו כל מורא של רשויות החוק".

אשר לבירורו של המשפט נחה דעתי שהעיכובים בתחילתו היו בעטיו של המשיב וכי יש יסוד להנחה שיסתיים במהלך תקופת ההארכה. אין, אפוא, מנוס מהארכת תקופת המעצר כבקשת המדינה.

4.לפיכך אני מאריך את תקופת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 1.10.04, או עד מתן פסק הדין בת"פ 1008/04 של בית משפט השלום בתל-אביב – יפו, הכל לפי המוקדם.