בש"פ 8495/08 חאפז טבאש נ. מדינת ישראל

בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת א' קנטור) החליט ביום 24.9.2008 על שחרורו של חאפז טבאש (להלן:

העורר ) לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא (מ"ת 4313-09-08). ערר המדינה (להלן: המשיבה ) על החלטה זו התקבל ביום 28.9.2008, בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים (ב"ש 3754/08). מכאן הערר שבפני.

כתב האישום

1.

ביום 21.5.2007 הורה בית המשפט לתעבורה בחיפה על פסילת רישיון הנהיגה של העורר לתקופה של 24 חודשים בניכוי חודשיים של פסילה מנהלית, החל מיום 24.7.2007. במועד לא ידוע, בין מועד הפסילה ליום 26.7.2008 נטל העורר את רישיון הנהיגה הזמני של אחיו, האני טבאש (להלן: האח) ללא הסכמתו. באמצעות הרישיון הזמני של האח, הנפיק העורר לעצמו רישיון קבוע מזויף, שבו מופיעה תמונתו שלו, אך שם האח ופרטיו מופיעים עליו. ביום 26.7.2008 סמוך לשעה 3:20 נהג העורר ברכב כשהוא שיכור. שוטר שעצר את העורר ביקש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה והסביר לו את מטרתה, אך העורר סירב להיבדק. העורר הציג עצמו לשוטרים שעצרו אותו כאחיו, והציג להם את רישיונו המזויף. לכן הזימון שנמסר לו בגין אירוע זה נמסר על שם אחיו. ביום 27.7.2008 נערך לעורר שימוע בתחנת משטרת זבולון, גם במועד זה הציג עצמו העורר כאחיו והציג בפני הקצין שלומי נגר את רישיון הנהיגה המזויף. ההתחזות של העורר לאחיו הובילה לכך שהחלטת הקצין במועד השימוע פסלה למעשה את האח מנהיגה למשך 30 ימים. דבר הזיוף התברר ביום 4.9.2008 כאשר האח פנה למשטרה לאחר שהתברר לו כי עומדת כנגדו החלטה על פסילת רישיון נהיגה. בגין מעשים אלו הואשם העורר בנהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה, זיוף, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, שימוש במסמך מזויף, שיבוש הליכי משפט, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא תעודת ביטוח.

הליכי המעצר

2.

ביום 8.9.2008 הוגש כתב האישום ועימו בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בבקשה טענה המשיבה כי בידה ראיות לכאורה לאשמתו של העורר ובהן הודאת העורר, עדויות, דוחות שוטרים ומסמכים. לעניין עילת המעצר טענה המשיבה כי מסוכנותו של העורר עולה מכך שלחובתו 30 הרשעות תעבורה קודמות ועומד כנגדו מאסר מותנה בן 6 חודשים. עוד עולה מסוכנותו מכך שנהג ברכב על אף היותו פסול לנהיגה ואף נהג ברכב כשהוא שיכור, ומכך שתכנן את מעשיו כדי להתחמק מן הדין ולשם כך זייף מסמך, התחזה לאחר בפני השוטרים שעצרו אותו ובפני הקצין שערך לו שימוע ושיבש הליכי משפט.

3.

דיון ראשון בבקשת המעצר התקיים ביום 8.9.2008 ובו הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר בעניין העורר. לאחר דחיות שהתבקשו על ידי שירות המבחן, התקיים לבסוף הדיון ביום 24.9.2008 מבלי שהוגש תסקיר. בא כוח העורר טען בדיון כי לאור עברו הנקי מהרשעות פליליות והיותו של העורר אדם נורמטיבי, ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר. חלופת המעצר שהוצעה היתה מעצר בית בביתו של העורר בכפר כעביה-טבאש בפיקוח אשתו, ארהייה טבאש ואחיו, משהור טבאש. בהחלטתה קבעה השופטת א' קנטור כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של העורר. אולם לעניין עילת המעצר, קבעה השופטת כי לנוכח עברו של העורר, שהותו במעצר 20 ימים עד למועד הדיון והתרשמותה מן החלופה המוצעת ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר גם באמצעות חלופת המעצר. תנאי החלופה שקבעה השופטת היו מעצר בית מלא בביתו, כאשר בכל עת שוהה עימו לפחות אחד מן המפקחים. להבטחת התנאי נדרשו ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 5,000 ש"ח. השופטת קנטור הורתה על עיכוב ביצוע החלטתה למשך 24 שעות ובמסגרת זמן זו הוגש ערר מטעם המשיבה.

4.

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 25.9.2008 ביקשה המשיבה להורות על מעצרו של העורר. באת כוח המשיבה טענה כי גם אם עברו הפלילי של העורר נקי הרי שעברו התעבורתי משמעותי ובהצטרף לכך נסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות לו, עולה כי לא ניתן לתת בו את האמון הדרוש לשחרור לחלופת מעצר. ביום 28.9.2008 הורה כב' השופט י' כהן על ביטול החלטתו של בית משפט השלום ועל מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. את החלטתו נימק השופט בכך שנסיבות ביצוע העבירות על ידי העורר מלמדות על המסוכנות העולה ממנו וכך גם הרשעותיו הקודמות ומעשה הרמייה שביצע לאחר שרישיונו נפסל. בהחלטתו התייחס השופט להיעדרו של תסקיר מבחן בעניינו של העורר וקבע כי מאחר שהתנהגותו של העורר מלמדת על מסוכנות רבה, הרי שגם תסקיר חיובי בעניינו לא היה מביא אותו לשנות מהחלטתו שלא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

הערר הנוכחי

5.

על החלטה זו הוגש ביום 7.10.2008 הערר שבפני. בפתח הערר מציין בא כוח העורר כי לפי פסיקת בית משפט זה, מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה הוא חריג. לטענתו אין המקרה של העורר נופל לגדר המקרים החריגים אשר מצדיקים מעצר עד תום ההליכים. בא כוח העורר מפנה לכך שבדיונים שהתקיימו בתאריכים 8.9.2008 ו-18.9.2008 לא התנגדה המשיבה לכך שייערך תסקיר מעצר בעניינו של העורר וכן לא התנגדה בדיון שהתקיים ביום 24.9.2008 לחלופת המעצר שהוצעה ואף ויתרה על חקירתם של המפקחים המוצעים. עוד טוען בא כוח העורר כי נסיבותיו האישיות של העורר מצדיקות את קבלת הערר. בגדר נסיבות אלו מונה בא כוח העורר את עברו הנקי של העורר שלא ריצה מאסר מעולם ואת היותו אדם נורמטיבי, נשוי ואב ל 7 ילדים. בא כוח העורר מפנה את בית המשפט לפסיקה שבה, לטענתו, במקרים חמורים יותר של עבירות תנועה לא נעצרו הנאשמים עד תום ההליכים. מטעמים אלו מבקש בא כוח העורר כי בית המשפט יורה על שחרור העורר לחלופת המעצר המוצעת ולחילופין כי העורר יופנה לקבלת תסקיר מעצר. חובה היא מן הדין לשקול חלופת מעצר.

6.

מהדיון לפני עולה כי התיק קבוע לתשובה לאישום לעוד ימים אחדים ל-3.11.2008. העורר – כך עולה – מודה לפחות במקצת.

7.

באת כוח המשיב מתנגדת לערר מטעמי בית המשפט המחוזי.

8.

השאלה המרכזית היא האם נסיבות ענייננו הן כאלה שיש לבחון חלופת מעצר (לאחר קבלת תסקיר). על שאלה זו משיבה אני, כמו בית המשפט המחוזי, בשלילה. אכן, מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה הוא נדיר. גם נסיבות העניין שבפני הן יוצאות דופן. לדעתי אין מנוס מן המסקנה שאם העורר לא יהיה עצור קיימת סכנה של ממש כי הוא יסכן את שלום הציבור. התנהגותו של העורר בפרשה שלפני מעידה עליו כי אין לתת בו אמון. על כן, אין מקום לבחון כלל חלופת מעצר. הרשעות התעבורה הרבות של המשיב מצביעות גם כן על מסוכנותו, על אף העדר עבר פלילי רגיל. בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי אם ישוחרר העורר לחלופת מעצר והוא יפר את תנאי שחרורו וינהג שוב במכונית כשהוא נתון להשפעת אלכוהול, קיים חשש שאנשים ישלמו על כך בחייהם, ואיזוק אלקטרוני אינו יכול למנוע זאת. אני סבורה שעמדת בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם ההכרח להגן על הציבור מפני נהגים מסוכנים ועל כן דוחה אני את הערר.