בש"פ 8503-22 בש"פ 8503-22

1.בהתאם לסעיף 2(ב) לחוק בתי-דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק מניעת הפרעה), מזכירות בית הדין השרעי בירושלים הביאה לעיוני את החלטת בית הדין מיום 7.12.2022, במסגרתה הושת על הנתבע בהליך שבכותרת קנס בסך 3,000 ש"ח, וזאת בגין אי-ציות להוראות בית הדין והפרעה לדיון שהתקיים בעניינו. בנסיבות אלו הוריתי לצדדים להליך, כמו גם ליועץ המשפטי לבתי הדין השרעיים (להלן: היועץ), למסור את התייחסותם לעניין הקנס שהוטל על הנתבע.

2.היועץ ציין כי הקנס הוטל על הנתבע בשל הפרעותיו החוזרות והנשנות למהלך הדיון. בתוך כך, צוין כי הנתבע התבטא באופן בוטה כלפי התובעת; התפרץ שוב ושוב וחזר למעלה מעשר פעמים על "משפט שיש בו הפרעה למהלך הדיון"; ואף סירב לצאת מהאולם חרף הוראת בית הדין. עוד פירט היועץ כי בית הדין הורה לנתבע מספר פעמים לחדול מהתנהגותו, וכי ניתנה לנתבע אפשרות לנמק את התנהגותו בטרם הושת עליו הקנס. נוכח האמור, היועץ סבור כי הקנס הוטל על הנתבע כדין, וכי הוא מידתי וסביר בנסיבות העניין. עם זאת, היועץ ציין כי הוא מותיר לשיקול דעת בית משפט זה את ההכרעה בדבר "הצורך בהתערבות" בהחלטת בית הדין.

הצדדים להליך לא הגישו התייחסויות לעניין הקנס, וזאת חרף העובדה שהמועד להגשתן חלף זה מכבר, ועל אף ניסיונות מזכירות בית המשפט להשיגן.

3.לאחר שעיינתי בחומרים שהובאו בפניי, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי מכוח סעיף 2(א) לחוק מניעת הפרעה ולהורות על ביטול הקנס שהושת על הנתבע.

4.הסמכות הקבועה בסעיף 2(א) לחוק מניעת הפרעה היא סמכות ייחודית, המאפשרת לבית הדין להטיל על מתדיין קנס או מאסר "בכוחות עצמו, בהליכים מזורזים ובלא שמתקיים הליך פלילי כהלכתו" (בש"פ 10071/06 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (7.12.2006) (להלן: עניין פלונית)). משכך, ועל מנת לשמור על זכויות המתדיינים, נקבעו בחוק ובפסיקה תנאים להפעלת סמכות זו. בין היתר, נקבע כי תנאי מקדים להטלת סנקציה הוא מתן התראה מפורשת לגורם המפריע באשר לאפשרות שתוטל עליו סנקציה, באופן שיקבל ביטוי בפרוטוקול הדיון (בש"פ 6242/21 בר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.11.2021)), וכי יש ליתן התראה מפורשת בנוגע לסוג העונש שבית הדין שוקל להטיל (שם, בפסקה 6; עניין פלונית, בפסקה 4). עוד נפסק כי יש לפרט בפרוטוקול הדיון את התנהלות בעל הדין המפריע "משל היה פרוטוקול הדיון 'כתב אישום' המוגש על-ידי בית הדין" (עניין פלונית, בפסקה 4; בש"פ 9905/16 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (31.1.2017)).

5.בענייננו, פרוטוקול הדיון שהובא לעיוני הוא קצר ותמציתי ביותר, ולא נכלל בו תיעוד להפרעה מצד הנתבע או להתראה בעניין האפשרות שיוטל עליו קנס אם לא יחדל מהתנהלותו. חלף זאת, בהחלטה שנתן בית הדין נכתב כי בשלב מסוים "קטע הנתבע את ביהמ"ש והתחיל להשמיע דברים מזיקים לתובעת" – ובהם אמירה מסוימת שצוטטה בהחלטה – וכי "בית הדין ביקש ממנו להימנע מכך, אך הוא התעקש להמשיך לדבר באותן מילים" וסירב לצאת מהאולם. עוד מצוין בהחלטה כי בית הדין "הסביר לו [ש]אמירות ומעשים כאלה מבזים את ביהמ"ש והסביר לו שהוא מפריע לבית [ה]משפט", אך ללא הועיל. כמו כן מפורט כי בתשובה לשאלה "מדוע לא נענה להוראת בית המשפט לשתוק", השיב הנתבע "רק אלוהים נותן לנו כוח". בשלב זה נתן בית הדין החלטה נוספת, שבה הורה על חיוב הנתבע בקנס נושא ההליך שלפניי.

6.כפי העולה מהפירוט שלעיל, פרוטוקול הדיון והחלטת בית הדין אינם כוללים תיעוד להתראה כי אפשר שיוטל קנס על הנתבע, או לכך שניתנה לו הזדמנות לנמק מדוע לא יוטל עליו קנס כאמור. בהעדר התראה מפורשת כאמור – הסנקציה אינה יכולה לעמוד (ראו והשוו: בש"פ 4502/22 מדינת ישראל נ' רובין, פסקה 6 (31.8.2022)). לצד זאת, יש טעם לפגם בכך שההתנהלות המיוחסת לנתבע לא תועדה בפרוטוקול הדיון עצמו, אלא בהחלטת בית הדין שניתנה בתום הדיון. כפי שצוין לעיל, מהות ההפרעות צריכה להתבטא בפרוטוקול עצמו, ואין די בתיאורה בדיעבד בהחלטות המותב הדן בהליך (ראו והשוו: שם, בפסקה 6; בש"פ 1362/96 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים (17.7.1996)).

7.אשר על כן, אין מנוס מביטול הקנס שהוטל על הנתבע בסך 3,000 ש"ח, והוא מבוטל בזאת.