בש"פ 8508/96תומפסון אנטוני ב. נ. אפשטיין יוסף

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בהמרצה 1613/95 (ה"פ 974/94, 1443/95) מיום 21.11.96 שניתנה על ידי השופט ג' קלינג.

2.המבקש הינו נאמן בפשיטת רגל של חייב בשם סם קליבנסקי, אשר הוכרז כפושט רגל באנגליה (להלן - הנאמן). המשיבים 1,2 הגישו בקשה למימוש משכנתאות שנרשמו לטובתם על נכסי החייב בישראל. בעת הגשת המשכנתאות למימוש בהוצל"פ, טענו המשיבים 1,2 (להלן - המשיבים) כי החוב עומד על סך 1,036,786 ש"ח. הנאמן הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול המשכנתאות בטענה שהמשכנתאות הנ"ל נרשמו לאחר שהוכרז החייב פושט רגל (להלן - התובענה העיקרית). בהתאם להחלטת בית המשפט, מומשו המשכנתאות על ידי המשיב 3 שמונה ככונס נכסים למימושם, והכספים שנתקבלו נשמרים על ידו עד אשר יוכרע בשאלת תוקף המשכנתאות כלפי הנאמן. למעשה, המשכנתאות מומשו תמורת כ- 2.5 מליון ש"ח, סכום העולה במידה ניכרת על החוב הנטען. המשיב 4 הגיש אף הוא לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול המשכנתאות הרשומות על שם המשיבים (ה"פ 1443/95) והדיון בה אוחד עם הדיון בבקשתו של הנאמן.

3.הנאמן פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לשחרר לידיו את יתרת הסכום שמעבר לחוב הנטען על ידי המשיבים (להלן - הכספים העודפים). בקשתו נדחתה. על החלטה זו הגיש הנאמן בקשת רשות ערעור (רע"א 6747/95).

בית משפט זה (כבוד השופט אור) קבע כי לכאורה עולים הסכומים המופקדים בידי כונס הנכסים על הסכום המגיע למשיבים. עם זאת קבע כי "יתכן וקיימים שיקולים לאי שחרור הכספים למבקש בשלב זה. אך באין הנמקה להחלטת בית המשפט המחוזי, לא אדע מה נימוקים אלה". בנסיבות העניין הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שינמק ויבהיר החלטתו.

4.בהחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זו שב בית המשפט המחוזי ודחה את בקשת הנאמן לשחרר את הכספים העודפים. בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבים לפיה אם תתקבל טענת הנאמן בתובענה העיקרית שהמשכנתאות אינן תקיפות כלפיו, יהיה עליהם להיפרע כנושים בלתי מובטחים מנכסי פושט הרגל ובמקרה זה, ראוי שלא להוציא את הכספים משליטתו של בית משפט זה ולהעבירם לנאמן אשר כפוף לבית המשפט באנגליה. עוד נימק בית המשפט המחוזי החלטתו בכך שהמבוקש דומה לפסק דין חלקי ואינו בבחינת סעד ביניים שבא לשמר את המצב הקיים. לדעת בית המשפט, כאשר הצדדים חלוקים והדיון בשאלת תקיפות המשכנתאות טרם החל, אין לשנות המצב הקיים. מה גם שנקבע מועד קרוב לדיון בשאלת תוקף המשכנתאות כלפי המבקש.

5.טוען ב"כ הנאמן כי אין מקום לעכב את הכספים העודפים, שכן כל תוצאה בתובענה העיקרית תחייב השבת הכספים לנאמן. יש להבטיח את זכויות המשיבים אם תידחה טענת הנאמן שהמשכנתאות אינן תקפות, אך לא מעבר לכך. גם אם תידחה תביעת הנאמן וימצא שהמשכנתאות תקפות, עדיין היתרה תועבר לנאמן. להנמקתו השניה של בית המשפט טוען ב"כ הנאמן כי אין כל ביסוס לטענה כאילו בית המשפט באנגליה לא ידאג לזכויות המשיבים כנושים בלתי מובטחים. אם תתקבל טענת הנאמן לפיה אין המשכנתאות תקפות, ממילא ידרשו המשיבים להגיש תביעות חוב לנאמן. בימ"ש בישראל לא יוכל להכריע מהותית בשאלת חלוקת הכספים בין הנושים, שכן החייב אינו בגדר "חייב" בישראל.

ב"כ המשיבים טוען כי הנאמן לא הוכיח את זכותו להחזיק בכספים העודפים ואין בידי בית המשפט אפילו ראיה לכאורה לכך, באשר הנאמן לא הוכיח את הדין הזר התומך בטענתו במסגרת התובענה העיקרית. עוד טוען הוא כי אם ייקבע במסגרת הדיון בתובענה העיקרית שהנאמן אינו זכאי לכספים שנתקבלו עקב מימוש המשכנתאות, ממילא אין למסור לידיו גם את הכספים העודפים ועליו לפנות בתביעה אזרחית לבית המשפט המוסמך לקבלת הכספים העודפים להם הוא טוען. ואילו אם יוכר תוקפם של המשכנתאות והמשיבים יהיו נתבעים בתביעה אזרחית כאמור, לא תהיה להם התנגדות למתן פסק דין כמבוקש.

6.כפי שציין כבוד השופט אור בהחלטתו ברע"א /95 6747, נתן המשיב 4, במסגרת בקשת רשות הערעור הנ"ל, את הסכמתו להעברת 30% מן הכספים שנתקבלו עקב מימוש המשכנתאות לנאמן. במסגרת בקשת רשות הערעור שלפנינו סבר המשיב 4 כי לאור העובדה שנקבע מועד קרוב למתן פסק הדין בתובענה העיקרית, יש להמתין עד למתן פסק הדין. כך סברתי אף אני בהחלטתי מיום 11.5.97 אלא שב"כ הנאמן מסר לבית המשפט כי המועד שנקבע לשימוע פסק הדין (12.6.97) בוטל וטרם נקבע מועד אחר תחתיו. מאז שניתנה החלטת בית משפט קמא נשוא הבקשה שלפנינו עברו כשישה חודשים במהלכם נותרו הכספים העודפים בידיו של כונס הנכסים. בנסיבות אלה עלינו להידרש לבקשת רשות הערעור ולא להמתין למתן פסק הדין בשאלת תקפות המשכנתאות. מה גם שדעתי היא כי אין לשאלת תקיפות המשכנתאות רלבנטיות לשאלת מעמדם של הכספים העודפים .

7.אני מחליטה לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, על אף שב"כ המשיבים התנגד לשימוש בסמכות זו של בית המשפט ומוצאת כי דין הערעור להתקבל.

טעמיו של בית משפט קמא אינם יכולים לעמוד. מחד גיסא, המשיבים אינם זכאים לקבל את הסכומים העודפים בין אם ימצא שהמשכנתאות שנרשמו לטובתם על נכסי פושט הרגל בישראל תקפות ובין אם ימצא שאינן תקפות. מאידך גיסא, אפילו לא הוכיח הנאמן את זכותו על פי הדין הזר, הרי שמכוח חזקת שוויון הדינים יחול הדין הישראלי - לפיו נכסיו של פושט הרגל, לרבות נכסים שמחוץ לישראל, מוקנים לנאמן (ראה הגדרת "נכסים" בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"מ - 1984. לדין באנגליה ראה Cheshire & Fiffot Privet International Law (12 th ed., By P.M. North & J.J. Fawcett, 1992), 907-908` Dicey & Morris The Conflict of Laws (Vol 2, 12 th

ed., by Collins, 1993) ,1164. , שם נאמר כי נכסי פושט הרגל המצויים מחוץ לאנגליה מוקנים לנאמן, אם כי כוחו של הנאמן לקנות את השליטה בנכסים שמחוץ לאנגליה תלוי מבחינה מעשית בדין הסיטוס של הנכס).

8.בנסיבות ענייננו, עומדות לדיון בתובענה העיקרית המשכנתאות בלבד במסגרת סכום החוב המובטח באמצעותן ולא עומדת לדיון כלל שאלת זכויות הנושים בפשיטת הרגל. נכסי פושט הרגל מוקנים לכאורה לנאמן. אין חולק כי הכספים העודפים אינם מגיעים לכונס הנכסים שמונה למימוש המשכנתאות. לפיכך, על הכספים העודפים להימסר לידי הנאמן. יש לציין כי המשיבים לא חלקו על מעמדו של הנאמן ככזה. נהפוך הוא, ב"כ המשיבים הצהיר כי אם לא תתקבל טענת הנאמן שהמשכנתאות בטלות כלפיו, לא יתנגדו הם להעברת הכספים לידיו, אם יגיש תביעה מתאימה לבית המשפט.

אין גם מקום לקבל את הטענה כאילו בית המשפט באנגליה יקפח את זכותם של המשיבים כנושים בלתי מובטחים. טענה זו אינה מבוססת כלל מבחינה משפטית ואינה נתמכת בראיות אחרות.

9.לאור האמור, מוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי שיקבע מהו שיעורם המדויק של הכספים העודפים ויסדיר נושא העברת הכספים לנאמן.

הערעור מתקבל. המשיבים 1,2 ישלמו למבקש הוצאות בסך 10,000 ש"ח.