בש"פ 8530/02 מדינת ישראל נ. שרעבי פרץ

1.זוהי בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעים יום לצורך המשך משפטו.

2.נגד המשיב הוגש ב-4.2.02 כתב אישום המייחס לו שבעה אישומים הנוגעים לביצוע מעשים מגונים ונסיונות לביצוע מעשים מגונים בנסיבות של אינוס כלפי קטינים מתחת גיל 14.

בית המשפט המחוזי שדן בבקשת המדינה למעצר המשיב עד תום ההליכים החליט לשחררו בתנאים. בערר לבית המשפט העליון הוחלט ביום 13.2.02 על מעצרו עד תום ההליכים. אשר למהלך המשפט - שתי ישיבות הוכחות שנקבעו לחודש מאי 2002 בוטלו בשל אילוצי יומן בית המשפט וביום 30.5.02 הודיע בא כוח המשיב על התפטרותו מייצוג. התיק נדחה לישיבות תזכורת בימים 17.6.02 ו-15.7.02 ונקבעו מועדי הוכחות לימים 14.10.02 ו-27.10.02. בהמשך, בוטל מועד ההוכחות שנועד ליום 14.10.02 ונותר בעינו מועד הוכחות אחד ביום 27.10.02 שטרם נתקיים נכון לבירור בקשה זו. בקשה לעיון חוזר במעצר המשיב עקב אופן התנהלות המשפט נדחתה בבית המשפט המחוזי ביום 6.8.02.

3.בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים מעלה אכן קושי רב נוכח השיקולים הנוגדים שיש לשוקלם בהקשר זה. אשר לאופן התנהלות המשפט, מהנתונים שהוצגו עולה כי עד לדיון בבקשה זו לא נתקיימה אף ישיבת הוכחות אחת בה נדונו ראיות המשפט לגופו. דיוני הוכחות נקבעו במרחק ניכר ממועד ההקראה של כתב האישום ובוטלו מספר פעמים על ידי בית המשפט. דחייה מסוימת נגרמה עקב הצורך בהחלפת ייצוג הנאשם, אשר תרמה תרומה, אף כי לא מכרעת, לעיכוב שחל. אין צידוק למצב הדברים שבו בחלוף תשעת חודשי המשפט טרם הוחל בשמיעת הוכחות (או עשויה להתקיים ישיבה אחת בלבד בסמוך לתום התקופה) אלא אם קימות נסיבות מיוחדות המסבירות ומצדיקות את התמשכות הזמן. בענייננו לא נתקיימו נסיבות מיוחדות כאלה. משכך, יש ליתן משקל רב להגבלת הזמן שנקבעה בחוק להתמשכות משפטו של אדם בעודו במעצר כמסגרת שנועדה לאזן בין שיקולי טובת הציבור ובטחונו לבין זכות נאשם לחירותו האישית.

מנגד, ניצב נאשם לו מיוחסות עבירות רבות וחמורות אשר מסוכנותו לציבור, ובמיוחד לקרבנות פוטנציאליים מקרב קטינים, היא ברורה ומיידית. בית המשפט העליון (מפי השופטת ביניש) מצא כי מעצרו של המשיב הכרחי לצורך שמירה על שלומם ובטחונם של קטינים וכי שחרורו עלול לסכן אוכלוסיה פגיעה של ילדים. לכך נוספת העובדה כי למשיב עבר פלילי מכביד מאד, הכולל עשרות הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש וכן עבירות נגד שוטרים ובריחה ממשמורת חוקית. הוא ריצה תקופות מאסר רבות ובשל אופי העבירות נשוא כתב האישום קיים חשש כי שחרורו עלול לגרור את הימלטותו מן הדין וכן עלול לגרור השפעה על עדים קטינים העשויים להידרש למתן עדות ולהביא לשיבוש הליכי משפט בדרכים אחרות. נסיבות אלה מעלות סיכון רב בשחרורו של המשיב וקושי במציאת חלופת מעצר כלשהיא העשויה לענות בצורה ראויה על הסיכונים לשלום הציבור ולתקינות ההליך השיפוטי הנמצא בראשיתו. יש, איפוא, לאזן באיזון זהיר בין שתי רעות: השארת המשיב במעצר מעבר לתקופה שהוגדרה בחוק כאשר התנהלות משפטו איננה משביעת רצון כנגד שחרורו מן המעצר תוך פגיעה אפשרית בטובת הציבור ובטחונו. באיזון זה שאינו קל אני מחליטה בלב כבד להיענות לבקשת המדינה על דרך העדפת האינטרס הציבורי, ומורה על המשך מעצרו של המשיב כמבוקש. במכלול שיקולי האיזון נלקחה בחשבון גם העובדה כי מדובר בהארכת מעצר ראשונה.

יש להדגיש כי ראוי כי בית המשפט הדן בתיק יעשה כל אשר ניתן על מנת להאיץ את המשך שמיעת המשפט כדי שניתן יהיה לסיימו מוקדם ככל האפשר ישקול מתן עדיפות לקביעת לוח זמנים בענין זה לאור התקופה הארוכה שחלפה בלא דיונים. למותר לומר עוד כי ככל שתקופת המשפט תתארך מעבר להארכה ראשונה זו, כך יגבר משקלו של אינטרס הנאשם בשחרורו מן המעצר ויקטן משקלם של השיקולים האחרים התומכים בהמשך מעצרו, הנעוצים באינטרס הציבורי.

על יסוד האמור, אני מאריכה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 3.11.02 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.