בש"פ 4964/05 מדינת ישראל נ. ולדימיר זבריץ

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לתשעים ימים החל מיום 31.5.05 או עד למתן החלטה בת.פ. 1160/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים: ס' רוטלוי, א' טל ו-ע' סלומון צ'רניאק).

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה סדום, איומים ותקיפה, אותם ביצע כלפי חברתו. מכתב האישום עולה כי המשיב ביצע במתלוננת מעשה סדום ללא הסכמתה, תוך כדי תקיפה ואיומים על חייה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אהד) קבע, כי משהודה המשיב בקיומן של ראיות לכאורה, קמה כנגדו עילת מעצר על-פי דין. מסוכנותו של המשיב מתעצמת, קבע בית המשפט, נוכח ניסיונותיו להניא את המתלוננת לחזור בה מתלונתה, כפי שעולה מתוך חומר החקירה. בית המשפט אף שלל, למעלה מן הצורך, את חלופות המעצר שהוצעו על-ידי המשיב. לפיכך הורה בית המשפט קמא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר, בה הציע חלופת מעצר נוספת שלא עמדה בפני בית המשפט המחוזי. הבקשה נדחתה מבלי שהתקיים בה דיון, לפיכך הגיש המשיב ערר שהתקבל בהסכמת המבקשת, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיקיים דיון במעמד הצדדים. ביום 13.12.05 הורה בית המשפט קמא על הגשת תסקיר מעצר לבחינת החלופה המוצעת. תסקיר מעצר מיום 11.1.05 ותסקיר משלים מיום 26.1.05, נמנעו מלהמליץ על חלופת המעצר, וזאת לאור התרשמותם כי אין בחלופה בכדי להפיג את מסוכנותו של המשיב. לפיכך, חזר בו המשיב מבקשתו לעיון חוזר, והסכים למעצרו עד תום ההליכים.

במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים בוטלו כל מועדי ההוכחות שנקבעו לשמיעת התיק, כאשר ההקראה נעשתה ביום 23.9.04, ומאז לא נתקיימו דיונים. זאת בשל עומס רב על בית המשפט, והצורך לסיים תיקים אחרים בהם נאשמים עצורים עד תום ההליכים לתקופה ארוכה יותר מזו של המשיב. כיום קבועים מועדים לשמיעת הוכחות בימים 26.6.05 ו-27.6.05.

מכאן הבקשה שלפניי.

לטענת המבקשת מסוכנותו של המשיב עומדת בעינה, שכן מדובר במעשים חמורים המלווים באלימות קשה. כמו-כן קיים חשש שהמשיב ינסה להשפיע על עדים, זאת לאור ניסיונו להניא את המתלוננת מלהגיש תלונה במשטרה.

לטענת המשיב לאור התמשכות ההליכים בעניינו, והעובדה כי בעשרת חודשי מאסרו לא התקיים ולו דיון אחד בעניינו, יש להורות על שחרורו. על כך מוסיף המשיב, כי לא נעשה כל ניסיון מטעם המדינה לזירוז ההליכים. לטענת המשיב יש בידו להציע כיום חלופה נוספת המרוחקת מהמתלוננת, ועל-כן הוא מבקש הזמנת תסקיר מעצר נוסף בעניינו לבחינת שחרורו בחלופה.

חלוף התקופה הסטטוטורית של 9 החודשים שבסיומה מורה סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים), שנאשם עצור שטרם הסתיים משפטו ישוחרר, אם מעצרו לא הוארך על-ידי שופט של בית המשפט העליון, צריך שיביא לשינוי נקודת האיזון בין שיקולי ביטחון הציבור ובין חזקת החפות העומדת לזכותו של המשיב כל עוד לא הורשע בדינו וזכותו לחירות, תוך מתן משקל גובר לאינטרס האחרון (ראה למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (טרם פורסם)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר קצב התקדמות המשפט איננו משביע רצון, ותקופת המעצר כלל לא נוצלה לשם ניהול המשפט. (ראו: בש"פ 10599/02 מדינת ישראל נ' קרמרנקו , (טרם פורסם), בש"פ 8530/02 מדינת ישראל נ' שרעבי , (טרם פורסם)).

מנגד, סעיף 62 לחוק המעצרים מקנה לבית המשפט סמכות להאריך מעצרו של נאשם מקום ששחרורו עלול לסכן את ביטחון הציבור. בהתחשב בכך שעד כה לא קוימה ולו ישיבת הוכחות אחת בעניינו של המשיב, עשיית שימוש בסמכות הארכת המעצר, מעוררת קושי רב והפעלתה כרוכה בפגיעה קשה בזכותו של המשיב, שטרם הוכחה אשמתו, לחירות. מנגד, עומד האינטרס בהבטחת ביטחון הציבור מפני נאשם שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בביצוע מעשה סדום שנעשה באכזריות רבה תוך שימוש בכוח רב, ששחרורו טומן בחובו סיכון ממשי לביטחון הציבור, ככלל, ובמיוחד לביטחונה האישי של המתלוננת, כפרט. לכך נוספת העובדה כי המשיב כבר ניסה לשבש את הליכי המשפט, ולמנוע מהמתלוננת מלהגיש תלונה נגדו.

באיזון בין מכלול השיקולים האמורים, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה זה יש להעדיף את ביטחון הציבור וביטחונה של המתלוננת. באיזון זה נתתי דעתי גם לכך שמדובר בהארכת מעצר ראשונה, וכי קבועות שתי ישיבות הוכחות בבית המשפט קמא בהן, לטענת המבקשת, צפויה להסתיים פרשת התביעה. בתום ישיבות אלו, ראוי כי בית המשפט המחוזי יעשה מאמץ לקבוע ישיבות הוכחות נוספות בהקדם.

לאור האמור, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 31.5.05, או עד למתן פסק הדין בת.פ. 1160/04, לפי המוקדם.