בש"פ 8538/07 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: " חוק המעצרים ").

1.

ביום 23.10.06 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום בו נטען כי בין השנים 2006-2003 היה המשיב חבר ואף מילא תפקיד ניהולי בארגון "הג'יהאד האיסלאמי", אשר הוכרז על ידי ממשלת ישראל כארגון טרור. במסגרת תפקידו – בין היתר – אישר המשיב תשלומי הארגון לצורך רכישת נשק ומימון תעמולת בחירות היה חבר בועדה לפתרון סכסוכים של הארגון ורכש עבור חברי הארגון ציוד. בגין אלה יוחסו למשיב שלוש עבירות של קשירת קשר לפשע; עבירה אחת של קשירת קשר לעוון; עבירה אחת של ניסיון למתן אמצעים לביצוע פשע; חמש עבירות של פעילות בארגון טרוריסטי; עבירה אחת של חברות בארגון טרוריסטי ועבירה אחת של פעולה אסורה ברכוש למטרות טרור, עבירות לפי סעיפים

499(א)(1), 499(א)(2) ו-498(א) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; סעיפים

2 ו-3 לפקודת מניעת טרור וסעיף 8 לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005 (שחל על פעולותיו מיום 1.8.05).

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וביום 25.12.07 קיבל בית המשפט (כבוד סגן הנשיא נ' הנדל ) את הבקשה. זאת, לאחר שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, וכי מעשיו מעידים על המסוכנות הנשקפת ממנו (ב"ש 21900/06). בחלוף תשעה חודשים, ביום 17.7.07, הוארך מעצרו של המשיב בהסכמתו למשך תשעים ימים נוספים (בש"פ 6263/07). תקופה זו עומדת כעת בפני סיומה.

2.

מכאן הבקשה שלפני, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. לטענת המבקשת, מסוכנותו של המשיב ברורה וגלויה לאור המעשים המיוחסים לו, המקימים חשש ממשי לסיכון הציבור. לטענת המבקשת, לא ניתן לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר. עוד טוענת המבקשת כי הואיל והמשיב אינו מתגורר בישראל, קיים חשש אינהרנטי להימלטותו מן הדין. לבסוף מציינת המבקשת, כי מועד ישיבת ההוכחות הבאה נקבע ליום 25.10.07 ושמיעת הראיות במשפטו של המשיב עשויה להסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת. בא כוח המשיב מציין כי המשיב הינו אב לשבעה ילדים, אשר מרגע שנעצר מסר לרשויות מידע מרצון ושיתף פעולה עם חוקריו. לטענתו, העיכוב בהשלמת ההליך הינו בעטיה של המבקשת שהגישה בקשות דחייה חוזרות ונשנות.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל. בדיון בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, שני אינטרסים מונחים – כידוע – על הכף. הראשון, אינטרס המשיב בחירותו; השני, אינטרס הציבור בביטחון. על מנת למצוא את נקודת האיזון בין שני אינטרסים אלו, יש לבחון את מסוכנותו של המשיב מחד ואת התמשכות ההליכים מאידך. בשלב זה איני רואה מנוס מלקבל את בקשתה של המדינה ולהורות על המשך מעצרו של המשיב. העבירות המיוחסות למשיב הינן חמורות. מעורבות בפעילות ארגון טרור, לא כל שכן בתפקיד ניהולי, מעידה על מסוכנות טבועה – כזו אשר לא ניתן, בדרך כלל, להפיג באמצעות חלופת מעצר. זאת ועוד, כפי שציינה המבקשת, המשיב אינו מתגורר בישראל, ולכן קיים חשש ממשי להימלטותו מן הדין (השוו: בש"פ 8347/07 מדינת ישראל נ' שעלאן (לא פורסם, 14.10.07)). משפטו של המשיב מתנהל בקצב מניח את הדעת, חמישה מתוך אחד עשר עדי תביעה כבר העידו, וישיבת ההוכחות הבאה קבועה ליום 25.10.07, בה עתידה להסתיים פרשת התביעה. בנסיבות אלה, סבורני כי טרם הוסטה נקודת האיזון לצד אינטרס המשיב בחירותו.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך, החל מיום 20.10.07, בתשעים ימים נוספים או עד מתן פסק דין בתפ"ח 1133/06 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.