בש"פ 8347/07 מדינת ישראל נ. מדחת שעלאן

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות בטחוניות. על פי המתואר בחמישה אישומים הכלולים בכתב-האישום קיים המשיב לאורך מספר שנים מגע עם פעילים בארגון החמאס וכן עם פעיל בארגון הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה, במסגרתם מכר להם המשיב מחשבים, הודעות אס.אם.אס ומכשירים אלחוטיים שנועדו לפעילות הכוח המבצעי של החמאס. בשל המעשים המיוחסים לו כאמור מואשם המשיב בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, במתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, בעשיית פעולה ברכוש למטרות טרור ובקשירת קשר לפשע. עם הגשת כתב האישום נגדו ביום 4.1.2007 עתרה המבקשת למעצרו עד תום ההליכים ובית המשפט המחוזי נעתר וכך הורה. שמיעת ההוכחות החלה ביום 27.5.2007 ונמשכה ביום 16.9.2006. בין שני מועדים אלה נדחו שני מועדים נוספים שנקבעו לשמיעת הוכחות בשל עתירה לגילוי ראיה שהגיש המשיב לבית משפט זה. מועד נוסף לשמיעת הוכחות קבוע ליום 19.11.2007 ובמהלכו צפויה להסתיים שמיעת הראיות כולה, לרבות עדות המשיב שהוא העד היחיד הצפוי להישמע בפרשת ההגנה.

2.

ביום 3.10.2007 נקפו תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב עד תום ההליכים אך בשל תקלה שארעה אצל המבקשת לא הוגשה לבית משפט זה לקראת אותו מועד בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. בקשה זו הוגשה רק ביום 7.10.2007, בחלוף שלושה ימים מן המועד שבו תמה תקופת מעצרו של המשיב ואף המבקשת אינה חולקת על כך שבמהלך תקופה זו שהה המשיב במעצר שלא כחוק וכי מדובר "במצב לא תקין" שנגרם כדבריה עקב תקלה שארעה בפרקליטות מחוז הדרום. משהוגשה בקשת ההארכה ביום 7.10.2007 בשעות אחר-הצהריים כאמור, נקבע הדיון בה בדחיפות מיד למחרת היום, דהיינו ליום 8.10.2007 אך בשל קושי של בא-כוח המשיב לקיים את הדיון באותו מועד הושגה בין הצדדים הסכמה לפיה יידחה מועד הדיון ליום 11.10.2007 ומעצרו של המשיב הוארך בהתאם, בהסכמה.

3.

בטיעוניה מציינת המבקשת כי התקלה שגרמה למעצר בלתי חוקי של המשיב למשך שלושה ימים אף שהיא חמורה ואין להקל בה ראש אינה צריכה להכריע את הכף בבקשת ההארכה נוכח פרק הזמן הקצר שבו מדובר וכן נוכח העובדה כי לגופו של עניין קיימים טעמים טובים המצדיקים את הארכת המעצר. בהקשר זה מדגישה המבקשת את מסוכנותו של המשיב נוכח המעשים המיוחסים לו בכתב האישום וכן את העובדה כי בהיותו תושב עזה אין בנמצא חלופת מעצר בתחומי מדינת ישראל היכולה לאיין את מסוכנותו ואת החשש להימלטותו מאימת הדין. לבסוף מצביעה המבקשת על כך שנוכח השלב שבו מצוי הדיון עתה קיים סיכוי סביר שהוא יסתיים במהלך תקופת האורכה המבוקשת.

4.

המשיב טוען מצידו כי יש ליתן משקל מכריע לעובדה שמיום 4.10.2007 ועד יום 7.10.2007 הוא היה נתון במעצר בלתי חוקי והוא מוסיף וטוען כי אין לזקוף לחובתו בהקשר זה את ההסכמה לדחות את שמיעת הדיון בבקשה מיום 8.10.2007 ליום 11.10.2007, בעודו נתון במעצר. לגופם של דברים טוען המשיב כי אין הצדקה להאריך את מעצרו וכי בית משפט זה לא האריך מעצר של נאשמים מעבר לתשעה חודשים בעבירות חמורות בהרבה מאלה מיוחסות לו. לבסוף טוען המשיב כי התמשכות המשפט לא נגרמה באשמתו וכי אין סיבה שהדבר יהא בעוכריו.

5.

יש להצטער על התקלה שנפלה אצל המבקשת לעניין הגשת הבקשה להארכה ומן הראוי שהדבר יבחן בחומרה הנדרשת על ידי הגורמים הרלוונטיים לצורך הפקת לקחים לעתיד. יחד עם זאת, וכפי שכבר נפסק בהקשרים דומים, תקלות מצד התביעה שבעטיין נגרם מעצר בלתי חוקי של הנאשם אינן יכולות להוות שיקול יחיד בבוא בית המשפט להכריע בשאלת חידוש המעצר או הארכתו וכדברי השופט ריבלין בבש"פ 8971/00 חזות נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.12.2000): "בית המשפט אינו רשאי להתעלם מהשיקולים האחרים העומדים ביסוד הבקשה אך ורק בשל מורת הרוח נוכח מחדלי התביעה" (ראו גם: בש"פ 4655/05 מדינת ישראל נ' בן-דרור (לא פורסם, 19.5.2005); בש"פ 10803/05 מדינת ישראל נ' עילווי (לא פורסם, 22.11.2005)). אשר על כן, אי החוקיות שנפלה במעצרו של המשיב במקרה דנן, אף שאין להמעיט מחומרתה, היא לבדה אינה יכולה לשמש עילה לדחייתה של הבקשה להארכת המעצר ויש להוסיף ולבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין.

6.

לאחר בחינת מכלול השיקולים כאמור, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. עבירות הביטחון המיוחסות למשיב והמעשים המיוחסים לו בגדרן חמורים ביותר ומלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו. מסוכנות זו מצדיקה את המשך מעצרו על מנת לאפשר את סיום המשפט בעוד המשיב נתון במעצר . טעם נוסף המצדיק את הארכת המעצר במקרה הנדון הוא החשש של הימלטות מאימת הדין. אכן, בצדק ציינה המבקשת כי העבירות החמורות שבהן עומד המשיב לדין, בצירוף העובדה שהוא תושב עזה מעצימים את החשש מהימלטות בענייננו. בשל כל הטעמים הללו אין ספק כי קיימת במקרה דנן עילת מעצר מובהקת שתוקפה עימה אף בחלוף תשעה חודשי מעצר וכן נראה כי בנסיבות אלה חלופת מעצר לא תיסכון ומכל מקום המשיב לא הצביע בטיעוניו על חלופה כלשהי שיש בה כדי להניח את הדעת. אשר לקצב התנהלות הדיונים בבית משפט קמא עד כה נראה כי ניתן לצפות להחשתו באופן שהמשפט יסתיים והכרעת הדין תינתן בתוך תקופת האורכה שנתבקשה. מתוך תקופה זו ראיתי להפחית שבעה ימים בשל התקלה שארעה בהגשת הבקשה לאורכה בגינה שהה המשיב שלושה ימים תמימים במעצר שאינו חוקי.

אני נעתרת, אפוא, לבקשה ומורה על הארכת המעצר לתקופה שנתבקשה חסר שבעה ימים, דהיינו לפרק זמן נוסף של 83 ימים שתחילת מניינם ביום 4.10.2007 או עד למתן פסק-דין בת.פ.ח. 1001/07, לפי המוקדם.