בש"פ 10506/07 מדינת ישראל נ. דיאא מטר

(לעניין משיב 3, וכן משיבים 2,1)

בתיק זה נפלה תקלה תחת ידי התביעה. כתב האישום כנגד ארבעה נאשמים – שעניינו רצח – הוגש ביום 8.11.07. לא נקבע מועד הקראה אלא ליום 10.12.07, כלומר לאחר שלושים הימים שקצב המחוקק בסעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. בית המשפט המחוזי, שאליו פנתה התביעה היום, ביקש לקיים הקראה עוד היום, אך הדבר לא נסתייע כיוון שהנאשמים לא הובאו וסניגוריהם לא באו, וסוף דבר שההקראה ודיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים נקבעו למחר (בפני שני מותבים).

בערר (בש"פ 10502/07) נטען כי המעצר בלתי חוקי בשל הוראת סעיף 60 האמורה, לפיה מי שלאחר הגשת כתב האישום היה נתון במעצר שלושים יום ומשפטו לא החל "ישוחרר מן המעצר בערובה או ללא ערובה...". הדיון קוים בשעת ערב זו (20:15) כדי לאפשר לטענות הנוגעות לזכויות העורר להישמע. נכון למועד הגשת הערר גם לא הוגשה בקשה לבית משפט זה – כפי שמתיר החוק בסעיף 62 – להארכת המעצר או מעצר מחדש, והיא הוגשה ברשות רק בעת הדיון הנוכחי (בש"פ 10506/07), ומנומקת בחומרת העבירה, במסוכנות ובחשש להימלטות מאימת הדין. בא כוח העורר טוען, כי משמצוי העורר במעצר בלתי חוקי, יש לשחררו ולוא בתנאים מגבילים, ולדון בנפרד בבקשה להארכת המעצר. מנגד נטען, על-ידי המדינה, כי האינטרס הציבורי הוא שלא לשחרר מי שנאשם ברצח בגלל תקלה מינהלית.

לאחר שמיעת טענות הצדדים נראה לי כי אין מנוס מאי היעתרות לערר ומקבלת בקשת המדינה, שמשמעה מעצר עד להחלטה בבית המשפט המחוזי בבקשת המעצר עד תום ההליכים (לאחר ההקראה). הטעם נעוץ במסוכנות היתרה שמשמיע כתב האישום על פניו, רצח אכזרי של מי שנחשד בשיתוף פעולה עם ישראל.

אכן המעצר ברגע זה אינו כדין. בית משפט זה כבר נדרש למקרים שבהם טעויות אנוש או תקלות מינהליות הביאו למעצר בלתי חוקי. איני מקל ראש גם במעצר לא חוקי של שעה אחת, אך כמובן יש משמעות גם לאורך המעצר הנמשך, שהיה יום אחד. השופט י' אלון, בבש"פ 9451/07, מצטט את דברי השופטת חיות בבש"פ 8347/07 כי "תקלות מצד התביעה שבעטיין נגרם מעצר בלתי חוקי של הנאשם אינן יכולות להוות שיקול יחיד בבוא בית המשפט להכריע בשאלת חידוש המעצר או הארכתו".

במקרה דנא מדבר לכאורה האינטרס הציבורי בעדו (ואגב, אציין כי על פי הדין העילה למעצר אינה חומרת העבירה כשלעצמה, אלא המסוכנות העולה ממנה ועילות אחרות). בענייננו במסוכנות יתרה עסקינן, על פני הדברים. לא ראיתי איפוא לנכון ליתן ביטוי לאי הנחת שבתקלה על-ידי שחרור "סמלי" שתוך דקות יתהפך על פניו, וגם לא להפרדה בין השחרור לבין ההארכה, שתהא מלאכותית.

על כן אינני נעתר לערר ומקבל אני את בקשת התביעה, במובן זה שהמעצר יוארך עד להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למעצר עד תום ההליכים שלאחר הקראה. עם זאת, נראה לי שיש מקום ליתן ביטוי לטרחת בא כוחו של העורר, על-ידי הטלת הוצאות על אוצר המדינה בסך 1,000 ₪ כשכר טרחת עו"ד.

הבקשה (בבש"פ 10506/07) הוגשה לעניין משיבים 4-1. נמסר מפי באת כוח המדינה, והדברים מהימנים עלי, כי באי כוחם של משיבים 2-1 הסכימו למבוקש, ועל כן תחול החלטה זו גם עליהם. הבקשה לעניין משיב 4, שלא נתן הסכמתו, תידון בנפרד במעמד המשיב 4 ובא כוחו מחר (10.12.07) ב-16:00, אלא אם יודיע המשיב 4 עד שעה 12:00, לאחר שיעיין בבקשת המדינה, כי אינו חפץ בדיון.