פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8553/12
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
העורר:
בן בשן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז
שניתנה ביום 20.11.2012 על ידי כב' השופטת נגה אהד ב-עת"מ
13552-11-12
בשם העורר:
עו"ד ירון פורר
החלטה
1.
לפני בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת נ' אהד ) מתאריך 20.11.2012 ב-עמ"ת 13552-11-12, בגדרה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט מ' מזרחי ) מתאריך 10.10.2012 ב-מ"ת 7620-10-12, לפיה יעצר המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.
להלן יובאו בתמציתיות הנתונים הצריכים להכרעה.
תמצית העובדות וההליכים הקודמים
2.
על-פי עובדות כתב האישום, המבקש ואימו מתגוררים בבית ברחוב הלילך בעיר יבנה. בתאריך 02.10.2012, בשעה 20:30 לערך, יצא המבקש מביתו, ושני שוטרים ניגשו אליו וביקשו לערוך חיפוש בבית, וכן על גופו של המבקש. בתגובה, החל המבקש להשתולל ולצעוק לאימו, ששהתה באותו זמן בבית, כי שוטרים עומדים להגיע למקום. על פי הנטען, למשמע הצעקות זרקה האם מחוץ לחלון הבית סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 9.67 גרם . בנוסף נמצאו בבית 2.06 גרם
של סם מסוכן מסוג חשיש.
בהתאם לעובדות הנטענות הנ"ל, הואשמו המבקש ואימו בהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית (עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה )), החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודה), החזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן (עבירה לפי סעיף 10 לפקודה), ושיבוש מהלכי משפט (עבירה לפי סעיף 244 ל חוק העונשין, תשל"ז-1977 ).
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרם של המבקש ושל אימו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם. בתאריך 10.10.2012 הורה בית משפט השלום הנכבד על שחרור האם לחלופת מעצר, ואילו המבקש נעצר עד לתום ההליכים כנגדו. בית משפט השלום קבע כי המבקש יוכל לפנות בבקשה לעיון חוזר בהחלטה במידה ותמצא חלופת מעצר הולמת בעניינו. בתאריך 22.10.2012 התקיים דיון נוסף, וגם בו לא עלה בידי המבקש להציע חלופת מעצר מתאימה. לפיכך, קבע בית משפט השלום כי ההחלטה בדבר מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים תעמוד על כנה.
4.
המבקש הגיש ערר לבית המשפט המחוזי הנכבד על ההחלטה לעצרו עד לתום ההליכים. טענותיו של המבקש בעררו התמקדו בכך שאין די ראיות לכאורה כדי להצדיק את מעצרו. בית המשפט המחוזי הנכבד, לאחר שנתן דעתו למכלול החומר, קבע כי קיימות די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, ולכן מצא כי "בית המשפט קמא לא טעה בהחלטה", ודחה את ערר המבקש.
מכאן בקשת רשות הערר שלפניי.
טענות המבקש
6.
טענתו היחידה של המבקש היא כי שגו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בענייננו, בקובעם כי קיימות די ראיות לכאורה כדי להצדיק החלטה לעוצרו עד לתום ההליכים כנגדו. בעיקר טוען המבקש, כי ממכלול הראיות הלכאוריות בתיק – לא ניתן להסיק את מודעותו להחזקת הסם המסוכן על ידי אימו.
דיון והכרעה
7.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערר, ובמכלול החומר שצורף לה, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערר – להידחות . הטעמים לכך יובאו בקצרה להלן.
8.
מאז כניסתו לתוקף של תיקון מס' 8 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , תשנ"ו-1996 , קובע סעיף 53(א1)(1) לחוק זה כי ערר שני על החלטה בענייני מעצרים מחייב מתן רשות לערור. בהחלטתי ב-בש"פ 4855/12 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.07.2012) ציינתי כי:
"על-פי הפסיקה ההולכת ומתגבשת, רשות לערור תוענק רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בהתקיים נסיבות חריגות ומיוחדות. נסיבות חריגות אלה עשויות להתקיים במקרים שבהם סבור בית משפט זה כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויות הנאשם מעבר למידה הדרושה, ומנגד, במקרים שבהם סבור בית משפט זה כי החלטת בית המשפט המחוזי איננה מייחסת את המשקל הראוי לביטחון הציבור (ראו לאחרונה למשל: בש"פ 4794/12
מדינת ישראל נ' פלוני
(לא פורסם, 25.06.2012); בש"פ 5409/12
רדומיסלסקי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 11.07.2012))".
9.
בענייננו, לא הצביע המבקש על טעם של ממש להצדקת מתן רשות לערור. למעשה, המבקש הגיש מעין ערר בזכות לכל דבר ועניין, ובו הוא טוען כנגד הממצאים העובדתיים של בתי המשפט קמא. במצב דברים זה, שבו שתי ערכאות משפטיות נדרשו לשאלת קיומן של ראיות לכאורה כנגד המבקש – וכל אחת מהן מצאה כי יש בהן כדי להצדיק את מעצרו – אינני רואה הצדקה כלשהי לדון בעניין "בגלגול שלישי".
10.
סוף דבר: הבקשה נדחית .
ניתנה היום, י"ג בכסלו התשע"ג (27.11.2012).
ש ו פ ט