בש"פ 8563/09 חלילי אגבאריה נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע) מיום 22.10.2009 בה דחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (כב' השופטת נ' פלד) מיום 30.7.2009, המורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

העורר עומד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בחדרה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בתוקף. מכתב האישום עולה כי העורר, אשר מעולם לא קיבל רישיון נהיגה, נהג ביום 28.7.2009 ברכב פרטי (להלן: הרכב ) בכביש מספר 65 ליד קיסריה ופנה שמאלה בחריקת בלמים למתחם תחנת דלק, שם נעצר על-ידי המשטרה. בעת שנהג ברכב עמדה לחובתו פסילה בת 18 חודשים, שנכנסה לתוקפה ביום 24.5.2008 (יום שחרורו ממאסר בן 30 חודשים שהוטל עליו בגין עבירה דומה שביצע בשנת 2005), ואילו לרכב לא הייתה פוליסת ביטוח בתוקף.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וטענה כי התנהגותו מצביעה על זלזול בוטה בחוק ועל רצידיביזם בתחום התעבורה ועוד טענה כי הוא מהווה סכנה מוחשית למשתמשים בדרך.

2.

ביום 30.7.2009 קיבל בית משפט השלום לתעבורה בחדרה את בקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטה ציין בית המשפט כי הרכב רשום על שמו של העורר אף שמעולם לא קיבל רישיון נהיגה, כי הורשע בעבר פעמיים בגין עבירות של נהיגה ללא רישיון (בשנים 2004 ו-2005), וכי מאז חודש מאי 2008, עת סיים לרצות עונש מאסר כאמור, תלוי ועומד נגדו עונש מותנה של 12 חודשי מאסר למשך שלוש שנים וכן פסילה מלקבל רישיון נהיגה למשך 18 חודשים. בית משפט השלום לתעבורה בחדרה בחן את הצעת העורר לשחררו למעצר בית מלא בבית הוריו בהשגחת אימו ואחיו הצעיר ממנו אך קבע כי אין ביכולתם לפקח עליו ביעילות. בית המשפט הוסיף וקבע כי העורר מהווה סכנה ממשית לציבור המשתמשים בדרך, כי עונשי מאסר כבדים שהוטלו עליו בעבר לא גרמו לו לחזור בו מדרכו העבריינית וכי לפיכך מעצר עד תום ההליכים הוא הדרך היחידה להבטיח את שלום הציבור מפניו.

3.

העורר ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה לבית המשפט המחוזי בחיפה ובהסכמת הצדדים הגיש שירות המבחן תסקיר נוסף בעניינו, המתייחס הן לחלופת המעצר שהציע בבית הוריו כאמור וכן לחלופת מעצר בבית דודו, בפיקוחו ובפיקוח אחותו. העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה וכן על קיומה של עילת מעצר נגדו, אך הדגיש כי הוא עומד להינשא וכי ברצונו לשקם את חייו ולעבוד בעבודה מסודרת. בהחלטתו מיום 22.10.2009 דחה בית המשפט המחוזי את הערר, למרות המלצת שירות המבחן לשחררו למעצר בית בבית דודו ולהטיל עליו צו פיקוח מעצר למשך חצי שנה. בהקשר זה ציין בית המשפט את הערכת שירות המבחן כי קיימת סבירות גבוהה להישנות התנהגותו העבריינית וכי הוא אינו לוקח אחריות על מעשיו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום חמורות וכי העורר ביצען כשנה ושלושה חודשים לאחר ששוחרר ממאסר בגין עבירות דומות בהיותו פסול מלקבל רישיון נהיגה ובעת שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי למשך 12 חודשים. בית המשפט המחוזי הדגיש כי העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו בסמוך לשליחת ההזמנות לחתונתו, והסיק מכך שאין ליתן אמון בטענותיו בדבר רצונו לשקם את חייו. אשר לחלופת המעצר בבית דודו קבע בית המשפט המחוזי כי ייתכן שהמפקחים עשויים להפחית את רמת מסוכנותו של העורר, אך הם אינם יכולים לאיינה או להבטיח שלא ישוב לסורו.

4.

מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר בבית דודו ולהטיל עליו צו פיקוח למשך חצי שנה וכי ההמלצה בדבר צו פיקוח משמעה כי שירות המבחן מוכן ליתן בו אמון. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בהסתמכו על

בש"פ 6373/09 אבו גאנם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.8.2009), אשר בו נזקפו לחובת העורר 122 הרשעות בעבירות תעבורה, והוא מפנה לקביעותיו של בית משפט זה בהליכים אחרים, בהם שוחררו העוררים לחלופות מעצר. העורר סבור כי המעשים המיוחסים לו בכתב האישום אינם משקפים רמת מסוכנות המצדיקה מעצר, כי ניתן משקל יתר לעברו הפלילי וכי מאידך גיסא לא ניתן משקל מספיק לעובדה שהוא עומד להתחתן ביום 30.10.2009.

5.

המשיבה מצידה מסכימה כי מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה אינו שכיח אך טוענת כי בנסיבות המקרה דנן יש לעצור את העורר כאמור. המשיבה מדגישה כי העורר מעולם לא קיבל רישיון נהיגה, כי לחובתו עבר פלילי מכביד וכי זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסר כאמור ביצע את העבירות שבגינן הוגש נגדו כתב האישום. המשיבה טוענת כי נהיגה ללא רישיון משקפת רמת מסוכנות גבוהה מן הרגיל בעבירות תעבורה והיא מפנה בהקשר זה אל הערכת שירות המבחן לפיה ישנה סבירות גבוהה להישנות התנהגות עבריינית זו מצד העורר. אשר למועד חתונתו הקרוב מציינת המשיבה כי העורר יוכל לפנות לשירות בתי הסוהר באמצעות מפקד מתקן המעצר בו הוא שוהה ולבקש כי תוסדר יציאתו לחתונה.

6.

דין הערר להידחות. העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה וכן על קיומה של עילת מעצר נגדו. עם זאת בחנו שתי הערכאות קמא כנדרש אפשרות של חלופת מעצר, אך הגיעו למסקנה תוך ניתוח מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות תסקירי שירות המבחן שנתקבלו, כי נוכח עברו הפלילי של העורר ונוכח הערכת המסוכנות הגבוהה הקיימת לגביו, גובר במקרה דנן הצורך להגן על הציבור ועל בטחונו. זאת גם בהינתן העובדה שהעורר אמור להינשא בתוך תקופת המעצר.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו המנומקת היטב של בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, ככל שהעורר יפנה בבקשה מתאימה אל שלטונות שב"ס, יתנו אלה את דעתם לאירוע החתונה הקבוע ליום 30.10.2009 וזאת לצורך גיבוש הסדר מתאים שיאפשר את השתתפותו.

הערר נדחה.