בש"פ 6373/09 עלי אבו גאנם נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז (כב' השופטת ל' ברודי) מיום 20.7.2009 אשר דחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית המשפט לתעבורה ברמלה (כב' השופטת ר' טאובר) מיום 12.7.2009, המורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש ביום 24.5.2009 כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח תקף. על-פי עובדות כתב האישום ביום 23.5.2009 בשעה 11:20, או בסמוך לכך, נהג העורר ברכב מתוצרת אייסוזו ברחוב החשמונאים ברמלה, ביודעו כי הוא פסול לנהיגה וללא ביטוח תקף, לאחר שנדון על ידי בית המשפט לתעבורה ברמלה, בנוכחותו, לפסילה בפועל של 12 חודשים ביום 24.11.2008 (תיק 660/08) וכן לפסילה בפועל של 11 חודשים ביום 6.1.2009 (תיק 325/08).

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וביום 26.5.2009 נעתר בית המשפט לתעבורה ברמלה לבקשה. בית המשפט לתעבורה קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר, בציינו כי הראיה המרכזית היא עדות שוטר אשר זיהה את העורר וראה אותו נוסע ברכב לאחר שטען בפניו כי הוא ממתין לגרר, וכי בהודעתו במשטרה הודה העורר כי הוא דחף את האוטו. עוד ציין בית המשפט כי נגד העורר קמה עילת מסוכנות בעומדו על כך שבמהלך שלושים השנים בהן העורר נוהג הוא צבר לחובתו 122 הרשעות ועל אף שבתי המשפט הקלו עמו הוא המשיך לנהוג לאחר שרישיונו נפסל ובעוד שני מאסרים על תנאי תלויים ועומדים נגדו (שאחד מהם יהיה חב הפעלה אם יורשע בתיק דנן). בית המשפט הוסיף כי לעורר עבר פלילי גם בעבירות חמורות שאינן תעבורתיות ובנסיבות אלו סבר כי מעשיו מעידים שהוא אינו חושש מאימת הדין ואין ליתן בו אמון שלא ימשיך וינהג ברכב בזמן פסילת רישיונו. עוד קבע בית המשפט לתעבורה כי המשך נהיגתו של העורר מסכנת את ציבור המשתמשים בדרך וכי ניתן להגן על הציבור מפניו רק אם ישהה מאחורי סורג ובריח. כמו כן דחה בית המשפט את הטענה כי יש להקל עימו בשל נסיבותיו הרפואיות. לבסוף ציין בית המשפט לתעבורה כי בנסיבות האמורות הוא אינו מוצא לנכון לבדוק חלופת מעצר ומשכך הורה על מעצרו.

2.

העורר הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז וזה קבע ביום 14.6.2009 (כב' השופטת ז' בוסתן) כי אמנם הוכחה מסוכנותו של העורר, אך כי על בית המשפט לתעבורה לשקול האם ניתן לאיין מסוכנות זו בדרך של חלופת מעצר הכוללת מעצר בית ואיזוק אלקטרוני, לאחר שיוגש תסקיר מעצר בעניינו. ביום 25.6.2009 הגיש שירות המבחן את תסקיר המעצר בעניינו של העורר, אך גם משהוגש שב בית המשפט לתעבורה ברמלה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בציינו כי מהתסקיר עולה אמנם שהעורר הביע צער וחרטה על מעשיו אך ניסה להפחית ולמזער את מעשיו והתקשה לקחת אחריות על מצבו, והמלצה לשחררו אף היא אינה חד משמעית ונאמר בתסקיר כי לא ניתן לשלול לחלוטין סיכון להישנות התנהגות דומה בתנאים של "חלופת מעצר משפחתית רגילה". בית המשפט לתעבורה הוסיף כי הוא אינו מקבל את המלצתו של שירות המבחן להדק את החלופה באמצעות איזוק אלקטרוני וזאת בשל עברו הפלילי של העורר ובשל העובדה שבהפרש של חודשים ספורים נהג פעמיים לאחר שרישיונו נפסל וזו הפעם נהג, לכאורה, כאשר תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. עוד ציין בית המשפט כי העורר הפר את האמון שניתן בו פעמים רבות ונראה כי אימת הדין אינה מהווה שיקול עבורו. בנסיבות אלו, כך קבע בית המשפט לתעבורה, אין ליתן בעורר אמון והדבר מתחזק נוכח נסיבות מעצרו והעובדה שניסה להערים על השוטר שהבחין בו.

3.

העורר שב וערר גם על החלטה זו. בדחותו את הערר עמד בית המשפט המחוזי מחוז מרכז בהחלטתו מיום 20.7.2009 על עברו של העורר הכולל עבירות תעבורה רבות וכן על כך שביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו בתקופה בה נפסל רישיונו (פעמיים) ובעוד תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי. עוד ציין בית המשפט כי נסיבות מעצרו של העורר מלמדות אף הן כי לא ניתן ליתן בו אמון, וכי הוא אינו נוטל אחריות למעשיו ועובדה זו, כפי העולה מתסקיר שירות המבחן, מהווה "אלמנט מדאיג". עוד קבע בית משפט קמא כי לא ניתן ללמוד מתסקיר המעצר שהחלופה המוצעת תבטיח את שלום הציבור, בציינו כי שירות המבחן המליץ על איזוק אלקטרוני נוכח מסקנתו כי לא ניתן לשלול לחלוטין סיכון להישנות העבירה, אך באיזוק אלקטרוני כך הדגיש בית השפט אין די כאשר מדובר באדם ה"מזלזל בחוק במשך שנים ובאם יפר את האמון שניתן בו, עלול הציבור לשלם מחיר כבד".

4.

העורר אינו משלים עם החלטה זו ומכאן הערר הנוסף שהגיש לבית משפט זה. לטענת העורר בית המשפט לתעבורה ביסס את החלטתו לעוצרו עד לתום ההליכים על אותן עובדות ועל אותם שיקולים אשר עמדו בפני בית המשפט המחוזי עת הורה ביום 14.6.2009 על עריכת תסקיר מעצר בעניינו לצורך בחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר ובכך, לטענתו, סטה בית המשפט לתעבורה מהחלטת בית המשפט המחוזי. עוד מדגיש העורר כי הלכה היא שבכל מקרה, ובפרט בעבירות תעבורה, יש לבחון את האפשרות לשחרר נאשם לחלופת מעצר והוא מוסיף וטוען כי בית המשפט לתעבורה ובית המשפט המחוזי שגו בניתוח תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו אשר ממליץ באופן חד משמעי על שחרורו לחלופת מעצר. העורר מדגיש בהקשר זה כי הוא בן 56 שנים, נשוי ואב ל-12 ילדים, הוא הביע צער וחרטה על הסתבכותו ומעצרו גורם לו מצוקה. כמו כן, שלושת המפקחים שהציע נמצאו ראויים על ידי שירות המבחן אשר סבר כי אף שלא ניתן לשלול את מסוכנותו בתנאי חלופת מעצר משפחתית רגילה, ניתן להתגבר על קושי זה באמצעות הוספת איזוק אלקטרוני. לבסוף טוען העורר כי מתן משקל לעובדה שהוא אינו לוקח אחריות על מעשיו, עומדת בניגוד לחזקת החפות ועל כן הוא עותר כי נורה על שחרורו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בתוספת איזוק אלקטרוני.

5.

המשיבה מצידה טוענת כי דין הערר להידחות בהדגישה כי בהחלטתו מיום 14.6.2009 לא הורה בית משפט המחוזי כי יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר וכל שקבע היה כי יש לבחון את האפשרות לעשות כן והדברים אכן נבחנו על ידי הערכאות קמא. עוד מדגישה המשיבה כי תסקיר המעצר אינו חד משמעי, כי לעורר עבר פלילי (תעבורתי ושאינו תעבורתי) וכי מסוכנותו הרבה נלמדת מהמעשה המיוחס לו - נהיגה כאשר רישיונו נפסל וכאשר תלויים נגדו מאסרים על תנאי בגין מעשים דומים.

6.

דין הערר להידחות.

המעשים המיוחסים לעורר - נהיגה בעת פסילת רישיון - אכן מלמדים על המסוכנות המופלגת הנשקפת ממנו לשלום הציבור, נהגים והולכי רגל כאחד. העובדה שהעורר ביצע את מעשיו אלה זמן קצר לאחר שהורשע באותן עבירות ממש ובעוד עונשי מאסר על תנאי תלויים ועומדים נגדו, מעצימה את מסוכנותו ומלמדת כי העורר נוטה לזלזל בחוקי התעבורה, אינו נרתע מלשוב ולבצע עבירות בתחום זה וכי אין לו כל מורא מפני הדין. בצדק ציינו, אפוא, הערכאות קמא כי המעשים המיוחסים לעורר והנסיבות בהן נעצר מלמדים כי אין ליתן בו אמון. לכך יש להוסיף את העובדה שבתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של העורר צויין כי אף שהמעצר מהווה גורם מרתיע עבורו לא ניתן בנסיבות העניין לשלול לחלוטין סיכון להישנות התנהגות דומה בתנאים של חלופת מעצר משפחתית רגילה ועל כן המליץ שירות המבחן להוסיף לתנאי שחרורו פיקוח אלקטרוני. אולם, בנסיבות המתוארות לעיל צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין בהוספת איזוק אלקטרוני כדי לאיין את הסיכון הנשקף לציבור מן העורר כי ישוב לסורו וינהג למרות פסילת רישיונו ומסקנה זו לפיה יש קושי ליתן אמון בעורר מקבלת משנה תוקף נוכח עברו הפלילי שאינו מתמצה בעבר תעבורתי בלבד.

אשר על כן, הערר נדחה.