בש"פ 8565/07 יפים גרשמן נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להעברת מקום דיון מבית משפט השלום בבאר-שבע אל בית משפט השלום בפתח-תקווה.

1.

על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), מוסמך בית המשפט לדון בבקשות להעברת מקום דיון טרם התחלת הדיון בתיק, ואם החל הדיון בו, סמכותו של בית המשפט לדון בבקשה מותנית בהסכמת השופט שהחל לדון בו. בענייננו, הוגשה הבקשה להעברת מקום הדיון על-ידי בא כוחו של המבקש במהלך אחד הדיונים שהתקיימו בפני בית משפט השלום בבאר-שבע. בהחלטתה מיום 23.9.2007 הסכימה השופטת שהחלה לדון בתיק (השופטת רלי גליקליס ), כי הבקשה להעברת מקום הדיון תועבר להכרעת בית משפט זה.

2.

עניינו של המבקש עבר גלגולים לא מעטים. ראשיתו בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בפתח-תקווה ביום 20.11.2005, ובו הואשם המבקש בעבירות של אי-מתן זכות קדימה במעבר חציה, נהיגה בקלות ראש ונהיגה בדרך הגורמת נזק. טרם ההקראה, ביום 12.3.2006, הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה להעברת מקום דיון מבית משפט השלום בפתח-תקווה לבית משפט השלום בבאר-שבע (להלן: הבקשה הראשונה ). בבקשתו הצהיר המבקש, כי בכוונתו להודות בכל העובדות המפורטות בכתב האישום, כך שלא יהיה צורך בהבאתם של ראיות ועדים מפתח-תקווה לבאר-שבע. נוכח הצהרה זו, ונוכח היותו תושב אשדוד, התקבלה הבקשה להעברת מקום הדיון. התיק הועבר מבית משפט השלום בפתח-תקווה לבית משפט השלום בבאר-שבע (בש"פ 2259/06 גרשמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.3.2006)).

ביום 14.5.2006 החל הדיון בעניינו של המבקש בבית משפט השלום בבאר-שבע. המבקש נעדר מן הדיון. בית המשפט פירש את היעדרותו כהודאה בעובדות, והרשיע אותו בהעדרו בעבירות שיוחסו לו. ביום 8.1.2007 התקיים דיון בטיעונים לעונש. המבקש נכח בדיון זה. למרות הרשעתו בדיון הקודם הוקרא לו כתב האישום בדיון זה, והוא הודה בעובדות. בהכרעת הדין נכתב בשנית, כי המבקש הורשע בעבירות שיוחסו לו. בא-כוחו של הנאשם ביקש דחייה של מועד הטיעונים לעונש. לטענתו, הדחייה היתה נחוצה, נוכח ההסדר שהיה קיים בתיק עם ראש לשכת התביעות בנגב (להלן: רל"ת נגב ). בדיון הבא שהתקיים ביום 23.9.2007 ביקש בא-כוח המבקש לבטל את הכרעת הדין ולהחזיר את התיק לבית משפט השלום בפתח-תקווה. בקשה זו נסמכה על טענתו, שלפיה במהלך הדיון בטיעונים לעונש חרגה התביעה מההסכם שגובש לפי המלצת רל"ת נגב, וביקשה עונש נוסף על העונש שסוכם בהסדר. עוד הוסיף בא-כוח המבקש, כי הבקשה הראשונה להעברת מקום הדיון הוגשה שלא על דעתו של המבקש על-ידי בא-כוחו הקודם. בפרוטוקול הדיון צוין מפי התובעת, כי בטיעוניה לעניין העונש לא היתה חריגה כלשהי מההסדר האמור. עוד הוסיפה, כי מכל מקום אין להעלות השגות ביחס להסדר כשנתיים לאחר שארעה התאונה.

נוכח טענות המבקש, ביטל בית המשפט את הכרעת הדין. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי דברי בא-כוח הנאשם כמוהם כבקשה להעברת מקום הדיון, ואישר את העברת הבקשה להכרעתו של בית משפט זה. מכאן הבקשה שלפני.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי, ככלל, בית המשפט יעביר מקום דיון בתיק על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט, מקום בו קיים נימוק מהותי, המצדיק את העברת התיק לבית משפט אחר. השיקולים שביניהם נדרש בית המשפט לאזן בבואו לדון בבקשות להעברת מקום דיון נקבעו בהרחבה בבש"פ 3064/07 מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.4.2007). האיזון בין שיקולים אלה הוא שמנחה את בית המשפט בהכרעתו האם מתקיים נימוק מהותי, המצדיק את העברת מקום הדיון. בענייננו, לא העלה המבקש כל נימוק כאמור. הבקשה, כפי שנומקה במהלך הדיון בבית משפט השלום בבאר-שבע, כלל לא העלתה טעמים המתייחסים למקום הדיון. כל טענותיו של המבקש עניינן באופן ניהול ההליך ובמחלוקות שנתגלעו בין הצדדים במסגרתו. יתרה מכך, בנסיבות העניין שלפנינו, לא זו בלבד שהבקשה אינה מגלה הצדקה להעברת מקום הדיון, אלא שגוברים הטעמים התומכים בהימנעות מהעברת מקום הדיון בתיק. השיקול העיקרי נוגע ליציבותם והתנהלותם היעילה של בתי המשפט לתעבורה, שאליהם מוגשים מדי שבוע כתבי אישום רבים מאוד. שיקול זה מצדיק הימנעות מהעברת התיק בהעדר נימוק מיוחד התומך בהעברתו. לשיקול זה משקל רב בענייננו, נוכח התמשכות ההליכים בפני בית משפט השלום בבאר-שבע, אשר החל לדון בתיק לפני כשנה וחצי, ומאז הקדיש לו מספר דיונים, מה גם שהתיק כבר הועבר על פי בקשת המבקש בעבר. בהתחשב בנסיבות העניין, ונוכח התנגדות התביעה להעברת מקום הדיון, כפי שצוינה בפרוטוקול, אין בשיקול של קביעת העדים ונגישותם לפתח-תקווה כדי להצדיק את העברת מקום הדיון. נמצא, כי בהעדר נימוק מהותי אשר בעטיו מתבקשת ההעברה, גוברים השיקולים התומכים בדחיית הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.