בש"פ 8580/99 מדינת ישראל נ. גיורה אדינייב

1.לפניי בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996-, בת.פ. 942/97.

2.נגד המשיב הוגש ביום 12.10.99 בבית משפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום המייחס לו עבירת אינוס (עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-) ועבירת מעשה סדום (עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין). מעובדות כתב האישום עולה, כי המשיב פגש את המתלוננת והזמין אותה לביתו, שם אנס אותה תוך שהיא בוכה, מתחננת, ומבקשת שיניח לה לנפשה. בנוסף ביצע המשיב מעשה סדום במתלוננת.

3.עם הגשת כתב האישום בתיק הנזכר, הוגשה בקשה, ב"ש 6960/99, ביום 12.10.99 למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי מעצרו נדרש לאור מסוכנותו, הנלמדת מהאכזריות בה ביצע את העבירה וכן מעברו הפלילי, הכולל הרשעה בעבירות אינוס והדחה בחקירה. צויין כי העבירות נשוא תיק זה בוצעו כאשר היה המשיב אסיר ברשיון. ביום 6.11.99 התקבלה הבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. השופט י' בנאי קבע כי:

אין ספק בעיני כי הנאשם מהווה סכנה שיש לעשות כדי למנעה ואין ספק כי הנאשם הוא אלים ועלול להשפיע על שינוי עדותה של המתלוננת.

ביום 24.5.99 הורשע המשיב, וביום 15.7.99 נגזר דינו ל14- שנות מאסר בפועל. כמו כן, הופעל באופן מצטבר מאסר על תנאי (3 שנים) שהיה תלוי נגדו.

4.המשיב ערער על פסק הדין לבית משפט זה בע"פ 5331/98. ביום 26.8.99 ניתן פסק דינו של בית המשפט (כבוד השופטים י' קדמי, י' זמיר ומ' אילן) לפיו תבוטל הכרעת הדין והתיק יוחזר לערכאת הדיון לשמיעת ראיות נוספות. בית המשפט הורה, כי עניין מעצרו של המשיב יוחלט על ידי בית המשפט המחוזי (עמ' 14 לפרוטוקול). זאת בהתאם להלכה שנפסקה בבש"פ 4689/99 מ"י נ' מירילאשוילי לפיה בסמכותה של ערכאה דיונית, אליה חזר עניינו של נאשם שהרשעתו בוטלה בערעור, לעוצרו עד תום ההליכים, אף אם היה עצור קודם לכן מעל תשעה חודשים.

5.בהתאם להוראת בית המשפט, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (בש"פ 21048/99). המשיב הגיש אף הוא בקשה לשחררו בערובה. בית המשפט, מפי השופטת ש' דברת, דן בבקשות וביום 14.10.99 החליט כי המשיב ישאר במעצר עד לתום ההליכים נגדו.

6.על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט זה. הדיון בערר, בש"פ 7964/99, התקיים ביום 21.11.99 בפני השופט י' זמיר. ביום 22.11.99 החליט בית המשפט בהרכב מורחב, בבש"פ 5142/99 מורזובה נ' מ"י, להפוך את ההלכה שנפסקה בעניין מירילאשוולי. נקבע, כי הארכת מעצר של מורשע בדין, שהיה עצור מעל תשעה חודשים עד להכרעת דינו, ועניינו הוחזר אל הערכאה הדיונית, מסורה רק בידי שופט של בית המשפט העליון, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים). נוכח שינוי זה בהלכה התקבל עררו של המשיב, ובית המשפט, מפי השופט י. זמיר, החליט ביום 25.11.99 לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי בדבר מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. עם זאת, שחרורו של המשיב הושהה כדי לאפשר הגשת בקשת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים). על בקשה זו נסוב הדיון שלפניי.

7.עמדת המבקשת היא כי המסוכנות הטמונה במשיב רבה ביותר. המדובר במי שהורשע בעבר בעבירה של אינוס. בהיותו משוחרר ברשיון מן המאסר שנגזר עליו בגין ההרשעה האמורה, ביצע לכאורה את המעשה נשוא כתב האישום שבענייננו. נסיבות מעשה זה שכללו שימוש בכוח, מעידות על מסוכנותו הרבה של המשיב. לכך יש להוסיף את העובדה, כי בפרשת האינוס הקודמת הורשע המשיב גם בעבירה של הדחה בחקירה. התנהגותו בעבר של המשיב מעוררת חשש ממשי להשפעה על המתלוננת, אשר אפשר ותיקרא שוב להעיד במסגרת גביית הראיות הנוספות ומחזקת את הצורך בהחזקת המשיב במעצר.

8.לפניי חזר בא-כוח המדינה על נימוקי הבקשה. לעומתו, טען בא-כוח המשיב כי בעקבות פסק דינו של בית משפט זה, אשר החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, נחלשו, במידה רבה, ראיותיה של התביעה. כן העלה בא כוח המשיב את העובדה כי המשיב נמצא במעצר ובמאסר מעל לשנתיים. טענתו היא כי על פי גישתו של בית משפט זה יש לראות בחלוף הזמן משום שיקול חשוב העשוי להשפיע על האיזון הנאות בין ערך חירותו של הנאשם לבין ערך השמירה על שלום הציבור.

9.אין ספק כי המקרה הנדון הוא יוצא דופן בכך שהרשעתו של המשיב בוטלה בערעור ודינו הוחזר לבית המשפט של דיון לשם בירור והערכת מצב בריאות הנפש של המתלוננת, לשם הערכת מהימנות גרסתה על רקע תוצאות הבירור וכן לשם הערכת ההשלכות של הבירור על משקל ה"סיוע" לעדותה. נמצא, כי הסיבה העיקרית להימשכות המשפט איננה נעוצה בדרך ניהולו בבית משפט של דיון. הימשכות הדיון היא תולדה של הליכי הערעור במסגרתם העביר בית משפט זה את מסקנותיו של בית המשפט המחוזי תחת שבט ביקורתו והחליט לבטל את הכרעת הדין. התוצאה היא, כי באיזון האינטרסים המנוגדים יש ליחס למסוכנותו של המשיב משקל שאיננו נופל בהרבה מן המשקל הראוי לתת לה בראשית ההליכים. עם זאת, אין להתעלם לחלוטין מן העובדה כי שלילת חירותו של המשיב נמשכת תקופה ארוכה.

10.לאחר ששקלתי את טיעוני בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי נסיבות העבירה המיוחסת למשיב, עברו הפלילי וקיומן של ראיות לכאורה מחייבים את הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. עם זאת, אני ממליץ כי ייעשה מאמץ על ידי בית המשפט המחוזי לסיים את המשפט עד לתום תקופת הארכה זו.

אי לכך, הבקשה מתקבלת. אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל ביום 11.12.99, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1966-, או עד למתן פסק דין בת.פ. 942/97 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.