בש"פ 8583/12 אטיאס שמואל נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט) להורות על מעצרו של המבקש, המואשם בעבירה של רצח, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ההחלטה ניתנה ביום 23.9.2012 במעמד המבקש ובא-כוחו, ובבקשה שהוגשה ביום 27.11.2012, אליה צורף הערר אשר הגשתו מתבקשת, ציין המבקש כי בבית המשפט קמא היה מיוצג בידי עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית ורק לאחרונה שכר בא-כוח שייצגו בערר, וכי לזה נדרש זמן לשם ניסוחו.

2.

בתגובה שהגישה המשיבה היום, 29.11.2012, היא מתנגדת למתן הארכה המבוקשת, בהדגישה כי הבקשה הוגשה למעלה מחודש ימים לאחר שחלף המועד הקבוע בדין להגשת הערר. עוד טוענת המשיבה כי הנימוק שהוצג לאיחור בהגשת הערר אינו מצדיק את מתן הארכה המבוקשת, וזאת בפרט בהינתן העובדה שהעורר היה מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית אשר חזקה עליה כי העמידה אותו על זכותו להגיש ערר, ולבסוף היא טוענת כי סיכויי הערר אינם מצדיקים אף הם מתן ארכה להגשתו.

3.

כידוע הגישה בבקשות להארכת מועד בפלילים גמישה יותר מזו הנוהגת בהליכים אזרחיים, ובשונה מהליכים אזרחיים אין הכרח להוכיח "טעם מיוחד". עם זאת, גם בהליך הפלילי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק, ומתן ארכה אינו נעשה כדבר שבשגרה והוא מותנה בקיומו של "טעם ממשי המניח את הדעת". לצורך הכרעה בבקשה להארכת מועד להגשת ערר בעניין מעצר או שחרור על בית המשפט לשקול, בין היתר, את משכו של האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכויו הלכאוריים של ההליך העיקרי, אך על כל מקרה להיבחן לפי נסיבותיו (ראו בש"פ 2000/10

מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.3.2010) (להלן: עניין מזרחי )).

במקרה שבפנינו קשה אמנם לומר כי הטעם שהעלה המבקש בבקשתו הלקונית מבסס "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור בהגשת ההליך, והוא לא הבהיר בבקשה מדוע לא הגיש, ולו בעצמו, בקשה מתאימה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע לכך בדין.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהמבקש, אשר בשלב זה עומדת לו חזקת החפות, מעוניין להשיג על החלטה לעוצרו - החלטתה הנוגעת לחירותו - וכי המדובר בערר על החלטת בית המשפט המחוזי (קרי ב"גלגול שני" ולא ב"גלגול שלישי"). כמו כן, לא ניתן להתעלם מהקושי לבחון בשלב זה, מבלי לעיין בחומר הראיות, את סיכוייו של הערר בו משיג המבקש על קביעות בית המשפט המחוזי לעניין קיומן של ראיות לכאורה נגדו (ראו עניין מזרחי , פסקה 5). בהתחשב באמור וביתר נסיבות העניין אינני רואה לחסום את דרכו של המבקש לבירור הערר בעניין מעצרו בשל המחדל הדיוני שבאיחור בהגשת הערר.

הבקשה להארכת מועד מתקבלת, אפוא.

מזכירות בית המשפט תפתח תיק בש"פ מתאים ותתייק בו את הערר וכן את החלטתי זו, ותעביר את הערר לטיפולו של שופט תורן.