בש"פ 8592/13 מרדכי קצנטיני נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ( נ' אבו טהה ) במ"ת 44461-11-13 ובמ"ת 44475-11-13 מיום 12.12.2013, בה נקבע כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הערה מקדימה

1.

הערר שלפני הוא אחד מבין שני עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור עד תום ההליכים המשפטיים את העורר דכאן ואת מר שלום דומרני (להלן: דומרני ), העורר בבש"פ 8591/13, בנוגע למעורבותם לכאורה בסחיטה באיומים בקשר עם הבחירות לראשות עיריית נתיבות שנערכו בחודש אוקטובר 2013 (להלן דומרני והעורר יחדיו: העוררים ). העררים נשמעו לפני במאוחד. נוכח התוצאה אליה הגעתי, לפיה יש מקום לבחון את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, ועל מנת שלא לעכב את ההחלטה בעניינו עד להכרעה בעניינו של דומרני, שתינתן בנפרד במועד מאוחר יותר, החלטתי להפריד את ההכרעה בעניינם של השניים. על אף ההכרעה הנפרדת בעררים, יובאו להלן הרקע העובדתי וקביעותיו של בית המשפט קמא גם בעניינו של דומרני שכן עניינם של השניים אחוז וקשור זה בזה.

כתב האישום

החלק הכללי

2.

ביום 22.10.2013 התקיימו ברחבי הארץ בחירות לרשויות המקומיות. על ראשות העיר נתיבות התמודדו ראש העיר המכהן יחיאל זוהר ומולו התמודד אייל מסיקה. ביום 17.9.2013 הגיעו רבני העיר נתיבות – יעקב איפרגן, ברוך אבוחצירא ויורם אברג'יל – להסכמה על הקמת רשימה משותפת שתתמודד בבחירות למועצת העיר. כמו כן הוסכם כי הם לא יצהירו בפומבי על תמיכתם במועמד מועדף לראשות העיר. בניגוד להסכמה, הצהירו חלק מהרבנים על המועמד המועדף עליהם מבין שני המועמדים הנ"ל. בעקבות זאת ניטש ויכוח קשה בין הרבנים שהוביל לפילוג ולפיצול רשימות הרבנים למועצת העיר. בעקבות הפילוג הודיעו הרבנים איפרגן, אבוחצירא ודנין על תמיכתם במסיקה כמועמד לראשות העיר. הרבנים אברג'יל, מונטג' ובוכובזה הודיעו על תמיכתם בזוהר. אירועים אלו הביאו לכך שמערכת הבחירות בעיר הפכה להיות מתוחה, סוערת ומלווה בהתנכלויות הדדיות בין המחנות.

3.

במועדים הרלבנטיים פעלו לצידו של הרב איפרגן, המתלונן אשר שימש כעוזרו של הרב וליאור שאער (להלן:

ליאור ) אשר שימש כמנהל מוסדות החינוך שלו. באותה תקופה שימש עמנואל אלישע (המשיב 3 בבקשה למעצר עד תום ההליכים מושא הערר שלפני, עד תביעה שבעניינו הוגש כתב אישום נפרד) כעוזרו האישי של הרב אברג'ל (להלן: עמנואל ). עובר ליום הבחירות ובמהלכו שימשו המתלונן וליאור כפעילים מרכזיים במטה הבחירות של מסיקה בהיותם ממובילי מחנה איפרגן. במחנהו של הרב אברג'ל שימש עמנואל כפעיל מרכזי במטה הבחירות של זוהר. בעקבות הפילוג, בסמוך לבחירות, חשש עמנואל כי מסיקה ייבחר לראשות העיר. משכך עמנואל כעס על מחנה הרב איפרגן ובפרט על המתלונן ועל ליאור מאחר שעמנואל ראה בהם כמי שהניעו את מחנה איפרגן לתמוך במועמדותו של מסיקה. המתלונן נתפס בקרב מחנה אברג'ל כרוח החיה במטה מסיקה. בשל כך במהלך תקופת הבחירות הופנה כלפיו זעם רב מצד המחנה היריב. על רקע זה באותה תקופה אוים המתלונן ואך נוקבו צמיגי גלגלי רכבו וגלגלי רכב רעייתו. כמו כן, במהלך יום הבחירות קרעו אלמונים את תשתיות התקשורת של מוסדות הרב איפרגן ושל ביתו.

עוד צוין בחלק הכללי של כתב האישום כי בין דומרני לבין הרב אברג'ל ועמנואל קיימת הכרות מוקדמת רבת שנים וכי דומרני נהג לפקוד את חצרו של הרב אברג'ל ולתרום כספים למוסדותיו.

האישום

4.

בסמוך ליום הבחירות החליט עמנואל לעשות מעשה על מנת למנוע ממחנה איפרגן בכלל ומהרב איפרגן, מהמתלונן ומליאור בפרט להמשיך ולפעול באופן חופשי למען בחירתו של מסיקה. במהלך השנים האחרונות נודע דומרני על פי פרסומים רבים בתקשורת כמי שעומד בראש אחד מארגוני הפשיעה הגדולים בארץ בכלל ובדרום בפרט. ביום 20.10.2013 פנה עמנואל לדומרני וביקש ממנו להגיע עם אנשיו ביום הבחירות לנתיבות ולהטיל אימתם על תומכיו של מסיקה ובראשם הרב איפרגן, המתלונן וליאור. דומרני נעתר לבקשה ובכך קשר עמו קשר לאיים ולהטיל אימה על המתלונן ועל ליאור על מנת להניא אותם ואת מחנה איפרגן מלפעול במילוי תפקידם ביום הבחירות.

5.

ביום 22.10.2013 בשעה 11:00 הגיעו מטעמו של דומרני לחצרו של הרב אברג'ל העוררים יחד עם אבנר אברג'ל (להלן:

אבנר ), אבי וטורי, וציסלב גורליק ומיכאל חזן (להלן: האחרים ) בג'יפ ורכב סקודה. מיד עם הגיעם שוחחו העוררים עם הרב אברג'ל. בשעה 11:15 נפגשו העוררים עם עמנואל בסמוך לכולל של הרב אברג'ל. במעמד זה ביקש עמנואל מדומרני להעביר מסרים מאיימים לאנשי מחנהו של הרב איפרגן ובפרט לרב איפרגן, לליאור ולמתלונן. העוררים והאחרים עזבו את המקום ונסעו למוסדות הרב איפרגן בהתאם למידע שמסר להם עמנואל בדבר הימצאותם של המתלונן, הרב איפרגן וליאור. משהגיעו למקום פתחו העוררים והאחרים בנסיעה פראית ועשו "חרקה" על הכביש. מיד לאחר מכן פנה מי מהעוררים או מהאחרים אל שמעון אוחנה, המשמש איש תחזוקה במוסדות הרב איפרגן, וביקש לדעת האם הרב איפרגן מקבל קהל. משנענה בשלילה עזבו העוררים והאחרים את המקום. הגעתם של העוררים והאחרים למוסדות הרב איפרגן הטילה על המתלונן אימה ובעקבות זאת הוא התקשר מיד אל הרב איפרגן וסיפר לו על הגעתו של דומרני למוסדות הרב. גם הרב איפרגן נתקף בחרדה וחשש לשלומו ולשלום אנשיו.

6.

בשעה 11:24 התקשרה רעייתו של הרב איפרגן, הרבנית רוחמה איפרגן (להלן:

הרבנית ) אל דומרני, זאת לאחר שזמן קצר קודם לכן ניסה דומרני להתקשר אליה אך לא היה מענה. במעמד זה ביקש דומרני מהרבנית לפגוש את הרב איפרגן. בתחילה כעסה הרבנית על דומרני אך לאחר מכן ניאותה לפנות לרב איפרגן כדי שיסכים לפגוש את דומרני. לאור חששו של הרב איפרגן הוא נעתר לפנייה וניאות להיפגש עם דומרני. בשעה 11:34 הגיעו העוררים והאחרים לבית הרב. העוררים נכנסו לסלון בית הרב, חלק מהאחרים המתינו לעוררים מחוץ לסלון והיתר עמדו בכניסה לבית הרב. התנהגות העוררים והאחרים ובכלל זה נסיעתם הפראית, הגעתם לבית הרב והדברים שאמר שם דומרני נעשו תוך שהעוררים מודעים לשם שיצא לדומרני ולאנשיו ומתוך כוונה להטיל אימה על אנשי מחנה איפרגן. בעקבות זאת חשש הרב איפרגן והתקשר מיד אל המתלונן וביקש ממנו להגיע לביתו. המתלונן נכנס לסלון ביתו של הרב איפרגן ושם ראה את הרב יושב בראש השולחן כאשר משמאלו יושב דומרני ומאחורי הרב יושב העורר. במעמד זה פנה הרב איפרגן אל דומרני ואמר לו כי המתלונן הוא אדם טוב ומתוק. המתלונן לחץ את ידו של דומרני. האחרון פנה אל המתלונן ואיים עליו ועל ליאור. המתלונן חש כי הוא "רואה את המוות לנגד עיניו". על כן ניסה המתלונן להניא את העוררים לבל יפגעו בו, באומרו כי אין הדבר נכון. דומרני המשיך לאיים על המתלונן וליאור. המתלונן ניסה להסביר ולשכנע את העוררים כי הוא וליאור אינם פוגעים ברב אברג'ל. במהלך דברים אלו המשיך דומרני להטיל אימה על המתלונן ועל ליאור והצביע לעבר העורר כמי שהכבוד של הרב אברג'ל מאוד חשוב לו ואמר כי יש דרכים לטפל במי שפוגע בכבוד של הרב. דומרני פנה אל המתלונן ואמר לו "אם אתם לא עושים לו כלום (לרב אברג'ל), אז אני אשמור עליך". מיד לאחר מכן עזב המתלונן את בית הרב. בעקבות זאת שכר הרב איפרגן את שירותם של מאבטחים חמושים אשר אבטחו את בית הרב ביום הבחירות. כמו כן נמנעו המתלונן וליאור מלהמשיך ולבצע את מטלותיהם ביום הבחירות.

7.

דומרני המשיך והשתמש בדימויו המוכר, באופן שמיד לאחר המפגש בינו לבין הרב איפרגן, בשעה 12:00 ביקש מאבנר לתאם לו מפגש בבית הרב אבוחצירא ממחנה איפרגן. בשעה 12:00 התקשר אבנר לחנניה זגורי, נהגו של הרב אבוחצירא, והודיע לו כי דומרני מבקש לפגוש את הרב. לאחר שחנניה בירר עם הרב הוא הודיע לאבנר כי הרב אבוחצירא מסכים להיפגש עמם. בשעה 12:44 שלח אבנר לחנניה הודעה לפיה דומרני לא יגיע לבית הרב מאחר שמשטרה תפסה אותם. אבנר טען טענה זו ביודעו שאינה נכונה.

8.

בשעה 12:40 התקשר דומרני אל הרבנית. במעמד זה אמר לה כי "יש כמה אנשים שנסחפו טיפה יותר מידי אז הם יעמדו אופ אופ ... במקום שלהם". כמו כן ביקש דומרני מהרבנית להורות לרב איפרגן כי ביקורו אצל הרב יישאר דיסקרטי וכי אם הרב יישאל אודות המפגש ביניהם עליו להשיב כי הוא הגיע לביתו במטרה להשכין שלום ולקבל ממנו ברכה. הרבנית עשתה כן והודיעה לדומרני שהוא יכול להסיר כל דאגה מליבו לאחר שהרב איפרגן התחייב לפניה.

לפיכך, הואשמו העוררים בסחיטה באיומים, הפרעה לבחירות, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש מהלכי משפט.

עיקרי החלטתו של בית המשפט המחוזי

ראיות לכאורה

9.

בית המשפט המחוזי קבע כי חרף טענתו של דומרני כי הגיע לנתיבות ביום הבחירות לבקשתו של הרב איפרגן על מנת "להשכין שלום" ועל הדרך "לקבל ברכה", הרי שיש ראיות לכאורה כי הגעתם של העוררים נעשתה באופן מכוון ומתוזמן על ידי עמנואל מתוך מטרה להטיל מורא על המתלונן בהיותו פעיל מרכזי במטה הבחירות של מסיקה שנתמך על ידי מחנה איפרגן.

10.

בית המשפט המחוזי ציין כי בחקירתו הראשונה שמר דומרני על זכות השתיקה. בהודעתו השניה טען כי הגיע לנתיבות לבקשת הרב איפרגן, ששוחח עימו לאחר שערב לפני הבחירות התקשרה אליו ברוריה, אחותו של הרב, והביעה לפניו את חששותיה מהנעשה בעיר. דומרני ציין בהודעה זו כי הגיע לביתו של הרב איפרגן לאחר שקודם לכן ביקר בחצרו של הרב אברג'יל. עוד ציין בהודעתו כי רצה באותו יום ללכת לרב אברג'יל על מנת לקבל ברכה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי הראיות לכאורה אשר יש בהן כדי לסתור את גרסתו של דומרני בדבר מטרת הגעתו לנתיבות ביום הבחירות, מבוססות בראש ובראשונה על אמרותיו של עמנואל במסגרת חקירותיו במשטרה. גרסתו של דומרני אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו הארוכה והמפורטת של עמנואל, במסגרתה נשמעו אמרות מפי עמנואל מהן ניתן ללמוד כי הוא ביקש מדומרני ואנשיו להגיע לנתיבות ביום הבחירות משום שהיה מודע למשמעות נוכחותו של דומרני בעיר במועד זה. אמרותיו של עמנואל נתמכות גם בהאזנות סתר. כמו כן הרב איפרגן בהודעתו הראשונה מציין כי הוא לא קבע עם דומרני שיגיע אליו ובתשאול הסמוי שנעשה לרב הוא הביע פליאה שדומרני מצוי בשטח המוסדות שלו. חיזוק נוסף ומשמעותי לכך שדומרני לא הוזמן על ידי הרב איפרגן באמצעות ברוריה הוא תמליל השיחה שנערכה בין ברוריה לבין דומרני. יתר על כן, אין בזימונו של דומרני על ידי עמנואל מספר ימים לפני יום הבחירות משום סתירה לפנייתו של הרב איפרגן יום לפני כן. עצם הרחקתו המלאכותית של דומרני באמרותיו מכל פעילות שנעשתה מטעמו של עמנואל ועל פי בקשתו אינה מקרית. אפילו תתקבל גרסתו של דומרני לפיה הגיע לפגישה עם הרב לפי בקשתו של הרב, אין בכך כדי לשלול כי העוררים הטילו מורא ופחד על הרב ועל המתלונן עובר להגעה זו בין אם בהתנהגות ובין אם באופן מילולי.

11.

בית המשפט המחוזי ציין כי הראיות לכאורה לגבי עבירות של סחיטה באיומים מבוססות בראש ובראשונה על אמרותיו של המתלונן בדבר התנהלותו המאיימת של דומרני לרבות אמירות מילוליות הנושאות רכיב של הטלת מורא. לאמרות אלה נלוות ראיות תומכות ובכללן שיחות שנקלטו בהאזנות סתר, עדויות הנוגעות להתנהלות העוררים בעיר ביום הבחירות, אמרותיו של עמנואל יחד עם אמרותיו של הרב איפרגן בדגש על אלה שנמסרו בתשאול הסמוי. חומר הראיות מעלה בבירור כי הרב איפרגן, רעייתו ואחותו ברוריה נמנעו מלשתף פעולה עם המשטרה בכל הנוגע לדומרני בחקירות הגלויות וזאת בשל חששם העצום מפניו. רושם זה מתחזק מעיון בחלקים מאמרותיהם של הרב ורעייתו בתשאול המוקלט ללא ידיעתם אשר הביא את המעורבים לחשוף נתונים, בין היתר, "האירוע במושב תפרח", שלא היה בדעתם לחשוף בחקירתם הראשונה (הגלויה). כך הם פני הדברים גם בנוגע לאמרותיה של ברוריה, בעיקר כאשר נחשפו לפניה תוצרי האזנות הסתר לשיחות שניהלה עם דומרני, בחרה להשיב "לא זוכרת... השיחה הזאת לא בראש שלי... אני בשוק אני בלחץ לא זוכרת את השיחה". עוד על תחושת הפחד של כלל המעורבים מהגעתו של דומרני לנתיבות ביום הבחירות ניתן ללמוד גם מתיאורים של האברכים הנמנים על המחנה של הרב איפרגן. בית המשפט התרשם מהטונציה בדברי הרב איפרגן בתשאול הסמוי המוקלט ממנו ניתן ללמוד על תחושת החשש והחרדה בה היה שרוי. פחד זה נתן אותותיו בהודעותיו הגלויות. בעניין זה הפנה בית המשפט לזכ"דים שערכו החוקרים במסגרתם ציינו כי הרב ביקש ששמו ושם רעייתו לא ייקשרו בשום אופן לפרשיה.

12.

בית המשפט המחוזי מצא כי דומרני הרחיק את עצמו באופן מלאכותי מהמפגש עם הרב אברג'ל ואף הכחיש כל שיחה עם הרב אברג'יל ועם עמנואל. לעומת זאת, הרב אברג'ל לא שלל לפני חוקריו שייתכן ועמנואל פנה לדומרני בבקשה להגיע ביום הבחירות נוכח החשש שהביע עמנואל לפני הרב אברג'ל בסמוך ליום הבחירות כי המחנה של מסיקה מתכוון להביא בחורים רוסים שיטילו אימה על אנשיהם. חיזוק משמעותי למסקנה זו אף נמצא בהודעותיו של עמנואל, לפיהן ביקש מדומרני להתייצב ביום הבחירות על מנת "לאיים ולפגוע באופן חמור, במתלונן, בליאור וברב איפרגן".

13.

באשר לעורר, ציין בית המשפט המחוזי כי הוא שמר על זכות השתיקה בכל חקירותיו. במהלך שיחה שלא בחדר החקירות עם רס"מ חיים יוחנן שערך זכ"ד, ציין האחרון כי העורר סיפר לו שפנה באותו יום לרב איפרגן לקבל ברכה עבור אחותו שחולה ושוכבת כחודשיים בבית חולים ברזילי. נוכחותו של העורר בבית איפרגן במועד הרלבנטי הוכחה באיכונים ובא כוחו הודה בכך בדיון במעצר הימים. עיון באמרותיו של דומרני מלמד כי הוא דיבר בלשון רבים. שמירה על זכות השתיקה היא זכותו של כל נאשם אך יש לה השלכות גם בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים. עצם הגעתו ונוכחותו של העורר יחד עם דומרני בביתו של הרב ביום הבחירות מגבשת פוטנציאל ראייתי לכאורי לחובתו.

14.

בית המשפט המחוזי הדגיש כי טענות הסנגורים בעניינם של העוררים אינן מופרכות ולחלקן יש עיגון בחומר הראיות. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי טענות אלה אין בכוחן לקעקע את הגרעין הקשה של הראיות לכאורה ויש לברר את התמיהות במסגרת ההליך העיקרי.

עילת מעצר

15.

בית המשפט המחוזי קבע כי כנגד העוררים קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:

חוק המעצרים ), שכן התנהגות העוררים הינה התנהגות "בריונית" ואלימה המצביעה על הפחד הממשי של המתלונן והרב איפרגן אשר נמנעו מלפעול באופן חופשי ביום הבחירות. ממכלול הנתונים מצטיירת תמונה קשה ומטרידה של גיוס גורמים עבריינים להשפעה על תוצאות בחירות ברשות מקומית. עוד הפנה בית המשפט המחוזי לכך שבפסיקה נקבע כי בעבירות של סחיטה באיומים גלומה מסוכנות ממשית. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי אם ישוחרר דומרני הוא ינסה לשבש הליכי משפט ולהדיח עדים בשים לב לעובדות כתב האישום. לכך מצטרף עברם הפלילי המכביד של העוררים. בעבר שניהם הורשעו יחד בעבירות סחיטה באיומים באותו כתב אישום ואף תלויים ועומדים לחובתם עונשי מאסר מותנה בן שבעה חודשים. בית המשפט הדגיש כי אין אדם נעצר אך בשל שמו או המוניטין השלילי אותו צבר, אך נראה כי דומרני נבנה מהמוניטין שלו שאחרת לא ניתן להבין מה עשה ביום הבחירות במקום מרוחק ממקום מגוריו ומדוע זה יוזמן להשרות "תחושת ביטחון". בית המשפט המחוזי מצא כי לא ניתן להפיג את המסוכנות והחשש לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים באמצעות חלופת מעצר ולפיכך הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט ציין כי עניינו של עמנואל שונה, שכן הוא נעדר עבר פלילי, הביע חרטה במסגרת הודעותיו ושיתף פעולה בחקירתו ולכן הורה בית המשפט להכין בעניינו תסקיר.

נימוקי הערר

16.

העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד רועי אטיאס – טוען כי חלקו בפרשה, כפי שהוא עולה מכתב האישום, מצומצם ונוגע לנוכחותו בבית הרב. העורר אינו חולק על כך שהיה במועד הרלבנטי בבית הרב אך טוען כי אין כל ראיה לכך שהוא השתתף בפגישה בסלון בית הרב. העורר טוען בהקשר זה כי נשאר עם האחרים שהגיעו לבית הרב מחוץ לסלון הבית. העורר מסביר כי הודה באמצעות בא כוחו עוד במהלך הדיון במעצר הימים בכך שהגיע לבית הרב. העורר מסביר כי הגיע לבית הרב כדי לקבל ברכה עבור אחותו שהייתה חולה ואושפזה בבית החולים. בדיון שלפני ציין העורר כי אחותו נפטרה ביום מתן ההחלטה על ידי בית המשפט קמא. לכן, טוען העורר כי אין בזכ"ד לפיו התוודה ב"שיחת מסדרון" בסיום חקירתו במשטרה כי היה בבית הרב במועד הרלבנטי כל חידוש או ראיה שיש בה כדי לסבך אותו בעבירת סחיטה באיומים. העורר מפנה לכך שהמתלונן טען לאורך כל חקירותיו כי האדם הנוסף שהיה בסלון עם דומרני היה אחר בשם אבי ביטון והוא אף זיהה אותו בתמונה שפורסמה באינטרנט בעוד שאת העורר הוא לא זיהה במסדר תמונות שנערך לו. העורר טוען כי אף אחד מבין האחרים שצוין בכתב האישום לא נעצר וחלקו של העורר דומה לשלהם. בנסיבות אלה, כך טוען העורר, לא נכון לייחס לו מעורבות בסחיטה באיומים. לפיכך, טוען העורר כי לכל הפחות היה מקום לשחררו לחלופת מעצר.

תגובת המשיבה

17.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד יעל שרף – עותרת לדחיית הערר. לטענתה אמנם אין ראיה ישירה לכך שהעורר הוא האדם הנוסף שישב עם דומרני בסלון בית הרב במועד הרלבנטי, אך ישנן ראיות לכאורה שעשויות לשמש אינדיקציה לכך. המשיבה מצביעה על איכונים הממקמים את העורר בנתיבות במועד הרלבנטי בעוד שהאיכונים שנעשו לאבי ביטון מלמדים שהוא לא היה בנתיבות במועד הרלבנטי. המשיבה מציינת עוד כי האיכונים של העורר נתמכים בהודעותיהם של מספר עדים שראו את העורר בחברתו של דומרני בנתיבות ביום האירוע ובזכ"ד לפיו ב"שיחת מסדרון" התוודה העורר כי היה במועד הרלבנטי בבית הרב. עוד מדגישה המשיבה את העובדה כי המתלונן הצביע על תמונה של האדם הנוסף וטען שהוא אבי ביטון, זיהוי שהתברר בדיעבד כמוטעה. המשיבה מצביעה עוד על כך ששותפותו של העורר עם דומרני בעבירות סחיטה באיומים אינה חדשה וכי הם הורשעו בעבר בגין סחיטה באיומים שביצעו יחדיו בפרשה אחרת וכי תלוי ועומד נגד השניים מאסר על תנאי בר הפעלה בהקשר זה. המשיבה טוענת כי אמנם תפקידו של העורר היה פסיבי אך לא בכדי בחר בו דומרני להתלוות אליו ולהשתתף בפגישה, שכן לשניים "מוניטין" של מי

שמטילים מורא ולא בוחלים בנקיטה בכוח לפתרון סכסוכים. המשיבה ציינה כי לפי פסיקתו של בית משפט זה בנסיבות מסוימות גם נוכחות פסיבית עשויה להקים אחריות פלילית בגין סחיטה באיומים. נוכח חומרת המעשים ועברו הפלילי המכביד של העורר טוענת המשיבה כי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בנימוקי הערר והאזנתי בקשב רב להשלמת הטיעון בעל פה מטעם הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי, במובן זה שיש לבחון אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר לאחר עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן שיוגש לבית המשפט המחוזי. לתוצאה זו הגעתי לאחר שמצאתי כי קיימת חולשה בתשתית הראיות לכאורה הנוגעת להוכחת זהותו של העורר כמי שהיה עם דומרני בסלון ביתו של הרב, וישב מאחורי הרב.

19.

אין חולק עוד כי העורר הגיע לבית הרב ביום הבחירות. הימצאותו בבית הרב נתמכת לא רק בהודעות שונות אלא גם באיכונים ואף בהודאת בא כוח העורר במסגרת מעצר הימים. ברם, המתלונן לא זיהה את העורר כמי שישב בסלון בית הרב. זאת ועוד, אין בנמצא ראיה קונקרטית אחרת לפיה העורר נכח בסלון ביתו של הרב, המקום בו נערכה הפגישה בה לכאורה הושמעו האיומים מטעם דומרני ואנשיו. בהיעדר ראיה לסתור, טענתו של העורר כי הוא נותר לכאורה יחד עם האחרים מחוץ לסלון ביתו של הרב אינה מופרכת.

20.

יצוין כי על פי הראיות לכאורה קיימת אי בהירות באשר למספר האנשים שנכחו מטעם דומרני בסלון ביתו של הרב. בהודעת הרב איפרגן מיום 30.10.2013 בשעה 18:20, שורה 14, מדבר הרב על שלושה אנשים שנכנסו לתוך הבית להבדיל מאחרים שנותרו מחוץ לבית. בשורה 16 מדבר הרב על כך שלשולחן בסלון ישבו עימו דומרני ואדם נוסף. לעומת זאת, הרבנית בהודעתה מיום 30.10.2013 משעה 19:55, שורה 13, מסרה כי הרב ישב "עם כמה בריונים, נראה לי שישבו בסלון שני אנשים בריונים או שלושה אנשים, אני לא זוכרת בדיוק...".

ראשית , בין אם דומרני נכנס לסלון בית הרב עם אדם נוסף אחד או אף עם שניים נוספים, אין כל ודאות שהעורר היה ביניהם שכן כאמור אין ראיה קונקרטית הממקמת את העורר בתוך סלון בית הרב. שנית , גם אם יוכח כי העורר נכנס עם דומרני לסלון בית הרב, לאור ההיתכנות לכאורה שדומרני נכנס עם שני אנשים נוספים, אין וודאות ברמה הנדרשת במשפט פלילי כי מי שישב מאחורי הרב הוא העורר. ודוק, המשיבה טענה כי לצורך ביסוס יסודות הסחיטה באיומים, ישנה חשיבות לעובדה כי אותו אדם נוסף ישב מאחורי הרב וכי דומרני בחר להצביע דווקא עליו כמי שכבודו של הרב אברג'ל חשוב לו.

21.

אכן, העורר שתק בחקירתו. אלא ששתיקת חשוד בחקירתו יכולה אך לחזק את הבסיס הראייתי הלכאורי הקיים נגדו ואינה יכולה ליצור את ה"יש" הראייתי, קרי את גרעין הראיות לכאורה הנדרש [ראו למשל: החלטת השופט נ' הנדל בבש"פ 5588/12 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל (24.9.2012), סעיף ד].

22.

זאת ועוד, המשיבה טענה כי העורר ודומרני הורשעו בעבר בביצוע סחיטה באיומים יחדיו. טענתה זו של המשיבה לא נהירה לי. ככל שהמשיבה מבקשת להסתמך על "מוניטין" של השניים בביצוע משותף של עבירות סחיטה באיומים, הרי שבכך אין די, שכן על המאשימה להציג ראיות ממשיות למעורבותו של נאשם בעבירה הספציפית ובנסיבות הקונקרטיות בהן הוא מואשם [ראו למשל: החלטתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בבש"פ 4516/11 פרץ נ' מדינת ישראל (12.7.2011), פסקה 16]. חריג לכלל זה מעוגן בדוקטרינת "מעשים דומים", טענה שלא נטענה לפני על ידי המשיבה.

כדי להוכיח שהאדם הנוסף שישב מאחורי הרב בסלון ביתו הוא העורר באמצעות דוקטרינת "מעשים דומים", המאשימה צפויה לעמוד לפני משוכה לא פשוטה שלא הוסבר לי כיצד בכוונתה לעבור אותה,

שכן "כאשר מדובר בראיה יחידה לקביעת זהותו של הנאשם כמבצע העבירה ודאי שתידרש מידה רבה של דמיון בין העדויות, עד כדי מעין "טביעת אצבע"" [ראו למשל: ע"פ 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל (10.11.2011), פסקה 333].

23.

מכל המקובץ לעיל עולה כי התשתית הראייתית הלכאורית המשמשת להוכחת זהותו של האדם הנוסף שהגיע עם דומרני לסלון ביתו של הרב וישב מאחורי הרב לוקה בחולשה. לצד האינדיקציות והתמיהות עליהן הצביעה המשיבה, נדמה לכאורה שהסברו של העורר אינו משולל יסוד בהיעדר ראיה לסתור.

24.

לפיכך, שירות המבחן יגיש לבית המשפט המחוזי תסקיר בעניינו של העורר במסגרתו יבחן האם ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר, זאת עד לא יאוחר מיום 16.1.2014. לאחר מכן יכריע בית המשפט המחוזי בדבר בהתאם לשיקול דעתו.

25.

אשר על כן, הערר התקבל באופן חלקי כמפורט בפסקה 24 לעיל.