בש"פ 4516/11 שמעון פרץ נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ארבעה עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ב' אזולאי), אשר הורה על מעצר העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. תחילה נדון אחד העררים ולאחר מספר ימים נשמעו יחדיו שלושה עררים נוספים.

2.

ביום 21.3.2011 הוגשו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע שני כתבי אישום. כתב אישום אחד הוגש נגד שלום דומרני (העורר 1 בבש"פ 4625/11, להלן - דומרני ), אבי בטיטו (העורר בבש"פ 4627/11, להלן - בטיטו ), מרדכי (מומי) קסנטיני (העורר 3 בבש"פ 4625/11, להלן - קסנטיני ), שי בן חמו, אסף יריב (העורר 2 בבש"פ 4625/11, להלן - יריב ) ושמעון עמר (העורר בבש"פ 4626/11, להלן - עמר ). כתב אישום שני הוגש נגד שמעון "חמוש" פרץ (העורר בבש"פ 4516/11, להלן - פרץ ) ונגד רומן חננייב (להלן - חננייב ). שני כתבי האישום נסובים סביב אותה מסכת עובדתית והם מייחסים לנאשמים ביצוע של עבירות קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים והצתה. יצוין, כי כתבי האישום הוגשו בנפרד נוכח העובדה שפרץ וחננייב הם עדי תביעה במשפטם של הנאשמים האחרים. על פי המסופר בכתב האישום, עמר הינו בעלים רשום של סוכנות "פטרול גז" מטעם חברת "פז גז" בעיר שדרות. נטען, כי דומרני ובטיטו הינם בעלי זיקה כלשהי לסוכנות הגז. עוד מצוין, כי סוכנות הגז הינה ספקית הגז היחידה בשדרות וסביבותיה. לפי כתב האישום, החל מחודש ספטמבר 2010 החל מנשה מטטוב, המתלונן 1 (להלן - המתלונן ), במגעים עם חברת אמישראגז במטרה לפתוח סוכנות גז מתחרה בשדרות. נוכח חששו של המתלונן מהתנכלויות מצידם של הנאשמים, פנה הוא ליוסי מלכה (להלן - מלכה ), המתגורר בירושלים, במטרה כי יפרוש את חסותו עליו. מלכה אכן פרש חסותו על המתלונן.

3.

בכתבי האישום נטען, כי הנאשמים קשרו קשר במטרה למנוע מהמתלונן לפתוח את סוכנות הגז המתחרה. כתבי האישום מפרטים אירועים שונים בהם פנו חלק מהנאשמים למתלונן במטרה להניאו מפתיחת הסוכנות, תוך שהם מטילים עליו אימה. כתבי האישום אף מציינים מועדים שונים בהם תיאמו הנאשמים ביניהם את פרטי הקשר. עוד נטען, כי דומרני פנה אל מלכה, אשר כאמור נתן חסות למתלונן, במטרה שיפעל אף הוא להניאו מפתיחת הסוכנות. על פי המתואר בכתב האישום, המתלונן המשיך בהכנות לפתיחת הסוכנות, בין היתר על ידי פרסום מודעות בעיתונים ושיפוץ חנות ששכר לצורך כך. ביום 13.2.2011 תלה המתלונן שלטים בחנות ששכר. לפי המסופר, ביום 14.2.2011 ניהלו הנאשמים מספר שיחות טלפון ומפגשים ביניהם במסגרת הקשר. בליל ה-14.2.2001, כך נטען, הציתו מי מבין מהנאשמים או גורם מטעמם, את רכבו של אריאל רפאלוב, המתלונן 2 (להלן - רפאלוב ), שהיה שותפו של המתלונן, ואת דלת החנות ששכר המתלונן. בגין מעשים אלו הואשמו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

4.

לצד האישום המתואר לעיל, נושא כתב האישום הראשון שלושה אישומים נוספים. האישום השני מייחס לדומרני ביצוע עבירה של הטרדת עד. לפי המתואר באישום זה, ביום 9.3.2011 בבית משפט השלום בראשון לציון, פנה דומרני לחננייב ואמר לו: "שברו אותך?" "נשברת?" וזאת במטרה להטרידו בקשר עם ההודעה שמסר בחקירתו. האישום השלישי מייחס ליריב ביצוע עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר ואיומים. על פי הנטען, ביום 16.3.2011 פנה יריב בצעקות לחוקר משטרה ודרש כי יכין לו קפה ולאחר מכן אף קם בצורה מאיימת וניסה לתקוף את השוטר. לפי המסופר נבלם יריב על ידי שוטרים אחרים שהשתלטו עליו. האישום הרביעי מייחס לעמר ביצוע עבירות של פציעה תוך נשיאת נשק קר, איומים והיזק במזיד. לפי כתב האישום, ביום 21.10.2010 התנפל עמר על בעל עסק הנמצא בשכנות לסוכנות הגז, כשהוא אוחז במקל וחובט בו בחוזקה. כאשר הפרידו עוברי אורח בין עמר למתלונן, צעק עמר לעברו כי יחסל אותו והחל ליידות לעברו אבנים. כתוצאה מכך נפצע המתלונן ונגרם נזק לרכבו.

5.

במקביל להגשת כתבי האישום, הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים בפרשה עד לתום ההליכים נגדם. ביום 2.6.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם עד תום ההליכים של כלל הנאשמים, לבד משי בן חמו, אשר שוחרר בהסכמה בתנאים מגבילים. בית המשפט הורה על מעצרם של הנאשמים לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות אותם למעשים המפורטים בכתב האישום. מעשים אלה, כך קבע בית המשפט המחוזי, מלמדים על מסוכנות הנשקפת מהנאשמים ומצדיקה את מעצרם. יצוין, כי טרם קבלת ההחלטה הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינם של פרץ וחננייב בלבד. במועד קבלת ההחלטה טרם הוגש תסקיר בעניינו של חננייב, ועל כן מעצרו הוארך עד להחלטה אחרת. בבקשות שלפניי משיגים העוררים על החלטת בית המשפט המחוזי.

6.

כאמור, כתבי האישום מייחסים לנאשמים מעורבות בקשר שמטרתו למנוע מהמתלונן לפתוח סוכנות גז מתחרה בסוכנות הנמצאת בבעלותו של עמר בעיר שדרות. הראיות הקיימות בשלב זה ביחס לאישום בעבירות הנוגעות לעניין זה הינן בחלקן נסיבתיות, ונסמכות על הודעותיו של המתלונן ומחקרי תקשורת והאזנות סתר אשר בוצעו לעוררים ולמתלונן. כלל העוררים העלו טענות הנוגעות למהימנותו של המתלונן. בתמצית יצוין, כי העוררים מדגישים את העובדה כי המתלונן הינו בעל עבר פלילי וכי פעל לכאורה בניגוד לחוק כאשר צירף אליו את רפאלוב כשותף, על מנת שיוכל לפתוח את סוכנות הגז חרף עברו הפלילי. בנוסף, מציינים העוררים כי המתלונן פנה לגורמים שנטען כי הינם עבריינים, במטרה שיפרשו עליו את חסותו. עוד נטען, כי המתלונן, אשר פנה למשטרה בשלב מוקדם של האירועים וזכה לליווי משטרתי צמוד (בידיעתו ושלא בידיעתו), הינו סוכן סמוי של המשטרה וכי כלל לא חש איום מהעוררים. אכן, מרבית העובדות ביחס למתלונן המוצגות על ידי העוררים אינן שנויות במחלוקת. מוכן אני להניח שיש טעם בחלק מטענות העוררים ביחס למתלונן. ואולם, אינני סבור כי בפרטים שתוארו לגבי המתלונן, כמו גם בסתירות מסוימות שנתגלו בהודעותיו, יש כדי לשלול בשלב זה את מהימנות הודעותיו. השלב המתאים לבירור טענות הנוגעות למהימנות המתלונן הוא ההליך העיקרי. בנוסף, האמור בהודעות נתמך במחקרי תקשורת ובהאזנות סתר שביצעה המשטרה למתלונן עצמו וליתר העוררים. לפיכך, סבור אני כי יש מקום להתייחס להודעותיו של המתלונן כראיה לכאורה למעורבות העוררים, ככל שיש בה כדי להפליל אותם. עוד יצוין, כי לגבי חלק מן הראיות עולה שאלה האם אין מדובר בעדויות שמיעה, מה שיפעל לטובתם של העוררים ולמצער חלקם. מנגד, אם מדובר בעבירת קשירת קשר, הרי שייתכן שעדויות אלה יהיו קבילות לגבי כלל המעורבים (ראו, ע"פ 1632/95 משולם נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(5) 534, 555-553 (1996); ע"פ 4115/08 גלעד נ' מדינת ישראל , פיסקה 19 (טרם פורסם, 24.1.2011)).

7.

טענה נוספת המשותפת לכלל העוררים נוגעת לטיב הראיות ביחס לאישום בהצתה. לעניין אישום זה ציין בהגינות גם בא-כוח המדינה, כי תמונת הראיות הינה מורכבת ומבוססת על ראיות נסיבתיות בלבד. התשתית הראייתית הקיימת ביחס לאישום זה מבוססת על העובדה כי הנאשמים קשרו קשר לאיים על המתלונן ועל העובדה כי מכוניתו של רפאלוב ודלת החנות הוצתו בו זמנית. לטענת המדינה, ההצתה האמורה היוותה משום עליית מדרגה של הקשר הנטען, לאחר שהמתלונן המשיך בפעולות לפתיחת החנות. המדינה מוסיפה ומציגה ראיות נסיבתיות נוספות. ראיה אחת היא שיחת טלפון שנערכה בין מלכה לבין יריב ביום ההצתה, בה מסר מלכה "דרישת שלום חמה" לשלום, הוא דומרני. בנוסף, מפנה המדינה לשיחה מחשידה בין דומרני לקסנטיני ביום ההצתה, במסגרתה מסר קסנטיני כי בטיטו "פורט בצ'יינג' דולרים". כן מתייחסת המדינה לשיחת טלפון שערך יריב עם מלכה ביום לאחר ההצתה ובסופה ציין שאין צורך שמלכה ישוחח עם המתלונן כי "הכל בסדר עכשיו". לבסוף, טוענת המדינה כי קיימת ראשית הודיה של יריב לעניין ההצתה וזאת לאחר שהוקלט במסגרת תרגיל חקירה כשהוא אומר למלכה כי "הלכתי צעד אחד יותר קדימה" וכי "תרם את חלקו".

8.

העוררים כולם חולקים על כך שיש בראיות האמורות כדי לקשור אותם למעשים. כן מדגישים העוררים כי דו"ח שנערך מטעם חוקר דליקות כלל לא קבע באופן חד משמעי כי דלת החנות הוצתה. בנוסף מפנים הם לשיחות ומסרונים חשודים שהיו בין המתלוננים עצמם בלילה בו אירעו הדליקות. לטעמי, הצדק הינו עם העוררים. אינני סבור כי המדינה הצליחה להציג בשלב זה של ההליך תשתית ראייתית הקושרת את העוררים בצורה מספקת להצתה. אכן, יש טעם בטענת המדינה לפיה העובדה שבחנות המתלונן וברכבו של רפאלוב פרצו דליקות בו-זמנית, לאחר שהעוררים איימו על המתלונן, מחשידה את העוררים כי היו מעורבים בהצתה (בהנחה שמדובר אכן בהצתה). ואולם, לא ניתן לומר כי מסקנה זו היא המסקנה ההגיונית היחידה אותה ניתן להסיק מן הראיות הנסיבתיות הקיימות (ראו, בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קלינסקי (לא פורסם, 17.2.1999)). בפרט, אמורים הדברים בהתחשב בכך שחומר הראיות הקיים אינו קושר את מי מהעוררים באופן ישיר לביצוע ההצתה. בנוסף, קיימים סימני שאלה מסוימים העולים משיחות שניהל המתלונן באותו לילה, אשר לא ניתן להם מענה מלא. כן יש ליתן משקל לנתונים שהוצגו במהלך הדיון מהם עולה כי ייתכן שקיימות ראיות נוספות, בעיקר קלטות ממצלמות שהיו באזור, אשר טרם נבחנו. לפיכך, לא ניתן לומר שבשלב זה קיימות ראיות לכאורה הקושרות את הנאשמים לביצוע עבירה של הצתה. כמובן, שאין בדברים אלו כדי לקבוע מסקנה סופית בדבר. בהחלט ייתכן כי במסגרת ההליך העיקרי יתברר כי התמונה העובדתית היא שונה.

9.

משקבעתי כי בשלב זה לא ניתן להצביע על ראיות לכאורה ביחס לאישום של הצתה, יש להוסיף ולבחון את טענות העוררים ביחס לאישומים של קשירת קשר וסחיטה באיומים. להלן אתייחס לטענות הפרטניות שהעלו העוררים לעניין זה. כבר עתה יצוין, כי ביחס לחלק מהעוררים די בראיות הקיימות ביחס לאישומים אלה על מנת להצדיק את מעצרם עד לתום ההליכים.

10.

אבי בטיטו, מרדכי קסנטיני ושמעון עמר : עוררים אלה הם שנטלו חלק פעיל ביותר, כך על פי כתב האישום, בביצוע העבירות של סחיטה באיומים וקשירת קשר. מחומר הראיות עולה, כי עוררים אלה נפגשו במועדים שונים עם המתלונן. עוררים אלה אף יצרו קשר עם פרץ, ובשלב מאוחר יותר עם חננייב, במטרה שייפגשו עם המתלונן ויאיימו עליו. כך, ביום 17.10.2010 התקיימה פגישה בין המתלונן, בטיטו, קסנטיני ופרץ. קיומה של פגישה זו נתמך בהודעות של המתלונן ושל פרץ. באותה פגישה אמר בטיטו למתלונן, כך על פי הודעתו של זה האחרון, כי אם לא ייסוג מתוכניותיו "יהיו לכך השלכות". אומנם, בעימות שנערך בין המתלונן לבין בטיטו וקסנטיני ציין המתלונן כי קסנטיני עצמו לא איים עליו באותה פגישה, אך אין מחלוקת שהוא נכח בפגישה. פגישה אחרת נערכה ביום 8.2.2011 בנוכחות המתלונן, עמר וחננייב. בפגישה זו, שהוקלטה על ידי המשטרה, מאיים עמר על המתלונן במלחמה אם ימשיך בתוכניותיו. בדיון שנערך בפניי טען אומנם בא-כוחו של עמר כי הכוונה הייתה למלחמה עסקית בלבד. ואולם, מעיון בתמליל השיחה סבור אני כי מדובר בשיחה בעלת תכנים מאיימים. ויובהר, כי לצורך התקיימותה של עבירת הסחיטה באיומים די גם באיומים מרומזים, אשר לטעמי אין חולק שהיו בשיחה בין עמר למתלונן (ראו, בש"פ 7683/99 חנניב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.11.1999)). מעבר לכך, מחומר הראיות עולה כי עמר עקב באופן צמוד אחר ההכנות לפתיחת חנותו של המתלונן. עמר אף עמד בקשר עם חננייב סביב פגישותיו של זה האחרון עם המתלונן במועדים שונים. יצוין, כי עיקר טענותיהם של עמר, בטיטו וקסנטיני ביחס לחומר הראיות נגדם מתייחסות למהימנותו של המתלונן. ואולם, כפי שהובהר, לטעמי אין לקבל טענות אלה בשלב זה. לפיכך, די בחומר הראיות הקיים כדי לקשור עוררים אלה לעבירות של קשירת הקשר וסחיטה באיומים המיוחסת להם בכתב האישום.

11.

משנמצא כי קיימות ראיות לכאורה בעניינם של העוררים הנזכרים, יש להוסיף ולבחון האם יש בהן כדי להצדיק את מעצרם עד לתום ההליכים נגדם. בפסיקת בית משפט זה נקבע, כי עבירת הסחיטה באיומים היא מסוג העבירות המצדיקות, ככלל, מעצר עד תום ההליכים (ראו למשל, בש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון , פ"ד נח(2) 406, 410 (2003). עוד נקבע בפסיקה, כי במסגרת בחינת האפשרות לשחרורו של אדם הנאשם בביצוע עבירה של סחיטה באיומים לחלופת מעצר, יש ליתן משקל משמעותי לעברו הפלילי. זאת, שכן בעבירה מסוג זה קיומו של עבר פלילי מגדיל את החשש והמסוכנות הנשקפת מהמאיים (ראו, בש"פ 4107/95 מדינת ישראל נ' בוזגלו (לא פורסם, 10.7.1995)). בענייננו, לשלושת העוררים, בטיטו, קסנטיני ועמר, ישנו עבר פלילי מכביד. כך, לחובתו של בטיטו עומדות הרשעות בביצוע עבירות רכוש, תקיפה, סמים, איומים ותקיפת שוטר. אומנם, הרשעתו האחרונה הייתה בשנת 2003, קרי אין מדובר בעבר עדכני. ואולם, בהתחשב בחומר הראיות הקיים נגדו, אינני סבור כי יש מקום לשחררו לחלופת מעצר. אשר לקסנטיני, אף לחובתו עומדות הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים תקיפה וסחיטה באיומים. קסנטיני אף ריצה עונש מאסר לאחרונה ולחובתו עומדים שני עונשי מאסר על תנאי. לטעמי, יש בעבר פלילי זה, בצירוף חומר הראיות הקיים נגד קסנטיני, כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. פני הדברים דומים אף ביחס לעמר. לחובתו של עמר עבר פלילי מכביד בעבירות רכוש איומים ותקיפה. לחובתו אף הרשעה בביצוע עבירה של איומים משנת 2007. בכך די כדי להצדיק את מעצרו. יוער, כי נגד עמר הוגש אישום נוסף, אך אינני מוצא לנכון להידרש אליו. זאת, הן בהתחשב בכך שהצדדים לא טענו לעניין אישום זה, הן מאחר שדי באישומים שנדונו לעיל כדי להצדיק את המשך המעצר.

12.

שמעון פרץ : שמעון פרץ נמנה אף הוא על הקבוצה אשר עמדה בקשר ישיר עם המתלונן. למעשה, פרץ נשלח על ידי עמר, בטיטו וקסנטיני במטרה לאיים על המתלונן ונפגש עימו לצורך כך מספר פעמים. בהודעות שמסר אישר פרץ כי נפגש עם המתלונן בשליחותם של עמר ובטיטו, ואף מסר פרטים בדבר מעורבותו של דומרני במעשים המפורטים בכתב האישום. באת-כוחו של פרץ העלתה טענות שונות ביחס לפגמים שנפלו באופן בו נגבתה הודעתו של פרץ במשטרה. כן טענה היא כי מחומר הראיות עולה כי המתלונן הוא זה אשר יזם את הקשר עם פרץ. טענות אלה ראויות אומנם להתברר, אך מקומן הוא במסגרת ההליך העיקרי. לטעמי, לעת הזאת ישנה תשתית ראייתית מספקת לכך שפרץ היה מעורב בביצוע עבירות הסחיטה והאיומים, אף אם עשה זאת בשליחותם של אחרים.

13.

לצד האמור, וחרף קיומן של ראיות לכאורה, סבור אני כי בנסיבות העניין ישנם טעמים המצדיקים את שחרורו של פרץ לחלופת מעצר. כאמור, אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה לכך שפרץ נטל חלק פעיל באיומים על המתלונן. ואולם, כעולה מכתב האישום, בשלב כלשהו פחתה מעורבותו של פרץ בקשר והוא למעשה הוחלף על ידי חננייב, שהחל להיפגש עם המתלונן בשמם של עמר, בטיטו וקסנטיני. מעבר לכך, כפי שהובהר, בענייננו קיימת חשיבות רבה לשאלת קיומו של עבר פלילי לחובת נאשם בעבירה של סחיטה באיומים. לפרץ, בניגוד ליתר העוררים, אין כל עבר פלילי. בנוסף, בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו של פרץ. ביום 16.5.2011 הוגש התסקיר ובמסגרתו המליץ שירות המבחן על כך שיש לשקול אפשרות לשחרורו של פרץ לחלופת מעצר בבית אחותו בראשון לציון. יצוין, כי שירות המבחן עמד על כך שמאפייני אישיותו של פרץ מעוררים חשש מסוים מפני יכולתו לקבל גבולות חיצוניים לאורך זמן, ועל כן הומלץ על מעצר בית בפיקוח מלא ותחת איזוק אלקטרוני. נתון נוסף בעל משקל הוא, כי ההליך דנא הינו הליך מורכב, שבו מספר נאשמים רב וראיות רבות, אשר בירורו צפוי להימשך זמן רב. לטעמי, נתונים אלה מובילים למסקנה לפיה יש להורות על שחרורו של פרץ לחלופת מעצר בתנאים הבאים:

א.

מעצר בית בבית אחותו, יפה רחמני, בראשון לציון, תחת איזוק אלקטרוני.

ב.

הפקדה במזומן או באמצעות ערבות בנקאית של 20,000 ש"ח.

ג.

מתן התחייבות עצמית בסך 25,000 ש"ח בערבותם של שניים.

את התנאים הכספיים ניתן להסדיר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. עד למילוי התנאים, כולל הסדרת האיזוק האלקטורני, יישאר פרץ במעצר.

14.

שלום דומרני: לעומת העוררים שעניינם נדון לעיל, מעורבותו של דומרני במעשים המפורטים בכתב האישום הינה "מרוחקת" יותר. כך, בניגוד לאמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אין מחלוקת כי דומרני עצמו מעולם לא נפגש עם המתלונן. חומר הראיות הקיים נגד דומרני הינו כדלקמן: ראשית, הודעתו של המתלונן מיום 20.3.2011 במסגרתה מסר כי דומרני היה מעורב בסוכנות הגז. יצוין, כי בא-כוחו של דומרני טען בפניי, כי בגרסאות קודמות מסר המתלונן שדומרני לא היה מעורב בסוכנות, זאת ככל הנראה על רקע מידע שנמסר לו על ידי שי בן חמו. שנית, קיימות הקלטות של שיחות טלפון שערכו חננייב ופרץ עם המתלונן, במסגרתן מסרו לו כי דומרני קשור לעניין. מעבר לכך, בחקירתו במשטרה מסר חננייב כי בטיטו וקסנטיני, אשר פנו אליו במטרה שיפנה למתלונן, אמרו לו כי הם נשלחו על ידי דומרני. ממחקרי תקשורת אף עולה שיחת טלפון בין דומרני לחננייב, אם כי תוכנה אינו ידוע. ראיות נוספות הן שיחות מוקלטות שנערכו בין דומרני לבין יוסי מלכה ושיחות של יוסי מלכה עם אחיו, בהן מדווח הוא על תוכן שיחותיו עם דומרני. מפאת חשיבותן של שיחות אלה, נידרש אליהן בהרחבה יחסית. השיחה הראשונה בין דומרני למלכה התקיימה ביום 19.9.2010 ובמסגרתה התעניין דומרני במתלונן, וביקש להיפגש עם מלכה בעניין. ביום 20.9.2010 לאחר שנפגשו השניים, שוחח מלכה בטלפון עם אחיו. בשיחה זו מציין מלכה, כי אבי (ככל הנראה הכוונה היא לבטיטו) מסר לו כי "החבר" נמצא בתמונה. "החבר" הינו כינוי מוכר של דומרני. עוד נמסר כי לאבי ולחבר יש אינטרס עסקי בסוכנות. בשיחה זו אומר מלכה כי בכוונתו להורות למתלונן "לרדת מהעניין" על מנת לא לפגוע בעסקים של דומרני. ביום 8.11.2010 נערכה שיחה טלפון נוספת בין דומרני לבין מלכה. בשיחה זו מיידע דומרני את מלכה כי המתלונן לא הפסיק את פעילותו. מלכה אומר כי ייטפל בעניין, אך דומרני משיב לו כי אין צורך שיטפל, אלא יגיד לו "שיכבד". שעות ספורות לאחר שיחה זו משוחח מלכה עם אחיו. בשיחה זו שואל מלכה את אחיו אודות המתלונן ואומר כי "ההוא" (כאשר הכוונה ככל הנראה לדומרני) שוחח איתו בעניין ואמר כי הוא לא רוצה "לבזבז" סתם. יצוין, כי בשיח העברייני משמעות המושג "לבזבז" הינה לפגוע. בנוסף, הציגה המדינה מחקרי תקשורת ונתוני איכון שונים המלמדים על פגישות ותיאומים שנערכו בין דומרני לבין נאשמים אחרים. לבסוף, הדגיש בא-כוח המדינה כי דומרני שתק בחקירתו, וכי אף בכך יש לחזק את הראיות נגדו.

15.

לטעמי, חומר הראיות הקיים בעניינו של דומרני, כפי שהוצג, אכן מלמד כי דומרני מעורב בעניינו של המתלונן. מעבר לכך, לטעמי מבסס חומר הראיות הקיים את הסברה לפיה מעורבותו של דומרני בעניין הינה בשל אינטרס כלכלי שלו בסוכנות הגז. זאת, בניגוד לטענה שהציג בא-כוחו של דומרני, לפיה מעורבותו מבוססת על העובדה שהמתלונן עשה שימוש בשמו מבלי לתאם זאת עימו. כאמור, השיחות שהוצגו מצביעות על כך שדומרני הינו בעל אינטרס כלשהו בסוכנות הגז. מעבר לכך, דומה כי אף פרץ וחננייב, שמסרו בהודעותיהם כי דומרני קשור לעניין, אינם עושים שימוש בשמו ללא ביסוס. עיון בתמלול חקירותיהם של השניים מעלה כי הם חוששים מאוד מפני מסירת שמו של דומרני ומפני הפללתו. לצד זאת, מקובלת עלי טענת בא-כוחו של דומרני, כי אין בשיחות האמורות ללמד בהכרח על מעורבותו של דומרני בביצוע עבירה של סחיטה באיומים. כאמור, דומרני מעולם לא נפגש עם המתלונן עצמו. בשיחות שפורטו לעיל אף לא עולה כל איום מצידו של דומרני כלפי המתלונן. אכן, מלכה מסר לאחיו כי דומרני השתמש במושג "לבזבז" ביחס למתלונן. ואולם, השיחה עליה מדווח מלכה לאחיו הוקלטה אף היא. עיון בתמליל של אותה שיחה מעלה כי דומרני עצמו לא אמר למלכה את הדברים שיוחסו לו בשיחה המאוחרת. לפיכך, יש לראות את הדברים שמסר מלכה לאחיו בגדר פרשנות בלבד לדבריו של דומרני. המדינה לא הציגה ראיה אחרת הקושרת את דומרני באופן ישיר לאיומים על המתלונן. זאת, אף בהתייחס להודעותיהם של חננייב ופרץ. חננייב מסר בהודעתו כי בטיטו וקסנטיני מסרו לו שדומרני שלח אותם וגם פרץ אינו מציין כי דומרני עצמו פנה אליו או נפגש עמו. בכך אין כדי לעלות כדי ראיה ישירה בדבר מעורבות דומרני בביצוע עבירה של סחיטה באיומים.

16.

אכן, לא ניתן להתעלם מכך ששמו של דומרני מוכר לכלל המעורבים, כמי שמעורב בפעילות פלילית. במובן זה, לא ניתן לשלול כי עצם מעורבותו בעניין, או אפילו אזכור שמו, מהווה איום על אנשים אחרים. ואולם, אף אם לא ניתן להתעלם מ"המוניטין" של דומרני, הרי שלא ניתן להסתפק בו בלבד. על מנת לקשור את דומרני לעבירות המפורטות בכתב האישום יש צורך בתשתית ראייתית התומכת בכך. לטעמי, התשתית הראייתית הלכאורית ביחס למעורבות דומרני בעבירת הסחיטה באיומים הינה ברף הנמוך (השוו, בש"פ 5953/10 אלפרון נ' מדינת ישראל , פיסקאות ט'-י' (טרם פורסם, 6.9.2010)). יובהר, כי אין באמור לשלול אפשרות שבמסגרת ניהול ההליך יתברר היקף מעורבותו של דומרני באופן ברור יותר. עם זאת, בשלב זה סבור אני כי חומר הראיות אינו קושר את דומרני לעבירת הסחיטה באיומים המיוחסת לו בעוצמה המצדיקה מעצר. לפיכך, וחרף עברו הפלילי המכביד (גם מהעת האחרונה), אין מקום להורות על מעצרו של דומרני עד לתום ההליכים נגדו. יצוין בהקשר זה, כי אין בפרטי האישום הנוסף המיוחס לדומרני כדי לשנות ממסקנתי זו.

17.

בא-כוחו של דומרני ביקש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר בלא שייערך בעניינו תסקיר שירות מבחן. החלטתי להיעתר לבקשה זו. זאת, שכן לאחרונה (בחודש ינואר 2011) שהה דומרני במעצר בית מלא בביתו שבמושב עוצם במסגרת הליך אחר המתנהל נגדו. המדינה לא טענה כי דומרני הפר את תנאיו של מעצר בית זה. לפיכך, ניתן להורות על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים הבאים:

א.

מעצר בית מלא בביתו שבמושב עוצם, תחת איזוק אלקטרוני.

ב.

הפקדה במזומן או באמצעות ערבות בנקאית של 200,000 ש"ח.

ג.

מתן התחייבות עצמית בסך 250,000 ש"ח בערבותם של שניים.

את התנאים הכספיים ניתן להסדיר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. עד למילוי התנאים, כולל הסדרת האיזוק האלקטרוני, יישאר דומרני במעצר.

18.

אסף יריב : אף מעורבותו של יריב במסכת האירועים המתוארת בכתב האישום היא מרוחקת יותר. גם לגביו אין מחלוקת כי לא נפגש מעולם עם המתלונן. הראיות העיקריות הקושרות את יריב לביצוע העבירות הן שיחות טלפון שניהל ביום 14.2.2011 וביום 15.2.2011 עם מלכה, בהן שוחח עימו על המתלונן. בשיחה ביום 14.2.2011 ביקש יריב ממלכה להיפגש עם המתלונן ולהגיד לו שעליו "לכבד". בשיחה זו ציין יריב כי הוא אינו רוצה להיפגש בעצמו עם המתלונן. בשיחה ביום 15.2.2011, לאחר ההצתה, שוחח יריב עם מלכה ואמר לו כי אין צורך לדבר יותר עם המתלונן כי "הכל בסדר עכשיו". בנוסף, כפי שצוין לעיל, הוקלט יריב במסגרת תרגיל משטרה כשהוא אומר למלכה שהוא "נתן את חלקו בעניין". כמו כן, הצביעה המדינה על כך שיריב הוא שותפו של דומרני וכן כי מחקרי תקשורת מעלים קשרים שלו ליתר המעורבים. לטעמי, כפי שצוין אף בעניינו של דומרני, אין די בראיות האמורות כדי לבסס תשתית ראייתית בעוצמה מספיקה למעצר ביחס לעבירה של סחיטה באיומים. הראיות אומנם קושרות את יריב למעורבות בעניינו של המתלונן. עם זאת, אין בהן כדי לקשור אותו באופן ישיר לביצוע איומים כלפי המתלונן. לפיכך, סבור אני כי לעת הזו אין מקום להורות על המשך מעצרו של יריב. לצד זאת, נוכח עברו הפלילי של יריב ואישומו באישום נוסף, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה להורות על שחרורו בלא שייערך בעניינו תסקיר מטעם שירות המבחן. לפיכך, אני מורה כי שירות המבחן יגיש תוך 15 ימים תסקיר בעניינו לבית המשפט המחוזי, אשר יבחן חלופות מעצר אפשרויות. עד להגשת התסקיר והדיון בעניין יישאר יריב במעצר.

19.

סיכומם של דברים הוא:

א.

הערר בבש"פ 4516/11, אשר הוגש על ידי שמעון פרץ, מתקבל. פרץ ישוחרר לחלופת מעצר בהתאם לתנאים המנויים בסעיף 13 לעיל.

ב.

הערר בבש"פ 4625/11 בעניינם של שלום דומרני ואסף יריב, מתקבל. הערר הנוגע לקסנטיני נדחה. דומרני ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים המנויים בסעיף 17 לעיל, ואילו יריב יישאר במעצר עד לדיון שייערך לאחר הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו. קסנטיני יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

ג.

הערר בבש"פ 4626/11, אשר הוגש על ידי שמעון עמר, נדחה. עמר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ד.

הערר בבש"פ 4627/11, אשר הוגש על ידי אבי בטיטו, נדחה. בטיטו יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.