בש"פ 8628/11 מדינת ישראל נ. מאיר קריאף

1 .

מונחת לפניי בקשת המדינה להארכת מעצר שנייה של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: " חוק המעצרים ") החל מיום 06.12.11 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 55952-01-11 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

ביום 31.1.11 הוגש כנגד המשיב כתב אישום, הכולל שני אישומים שמייחסים לו עבירות של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335 ו-333(א)(1) לחוק, ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 12.11.10 המשיב פרץ לדירת המנוח כאשר הוא רעול פנים וירה לעברו עד שגרם למותו, וכן ירה ופגע בחברו אשר עמד בסמוך. לאחר מכן, פעל המשיב יחד עם אחר לטשטוש הראיות המעידות על מעורבותו ברצח על מנת לחמוק מאימת הדין. המדינה הגישה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו. נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, בדמות עדות האחר על התוודות המשיב בביצוע הרצח, עדי ראיה ופלטי שיחות טלפון. עוד נטען שהעבירות מקימות עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים וכי קיים חשש שהמשיב ינסה לשבש הליכי משפט היה וישוחרר.

הדיון במעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נדחה 16 פעמים, מתאריך 31.1.11 ועד לתאריך 24.10.11, עת נערך הדיון הראשון בבקשה. במהלך תקופה זו הוארך מעצרו של המשיב מעת לעת. תשעת חודשי המעצר הראשונים חלפו ביום 31.10.11 טרם התקבלה החלטה בבקשה, ועל כן התבקשה הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים. לפי החלטת השופט ח' מלצר מיום 14.11.11, הוארך מעצר המשיב עד לתום שבועיים ממועד מתן החלטת בית משפט המחוזי בבקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים בהחלטה ביום 21.11.11. נקבע כי ישנה עילה מעצר סטטוטורית לעבירה המיוחסת למשיב, ושקיימת תשתית ראייתית לביסוס עובדות כתב האישום המיוחסות למשיב, אשר בצירוף חומרת העבירה ועברו הפלילי של המשיב מעידים על מסוכנותו הגבוהה.

אף ההליכים בתיק העיקרי התעכבו משמעותית, בין היתר מכיוון שתעודת החיסיון הוצאה רק כעבור כשבעה וחצי חודשים ממועד הגשת כתב האישום ונוכח השיהוי בהעברת חומר חקירה חדש למשיב.

2.

בבקשה לפניי מצביעה המדינה על מסוכנותו הרבה של המשיב, הנלמדת מן המעשים החמורים המיוחסים לו והן מנסיבותיהם. לשיטתה, מסוכנות המשיב מתחזקת נוכח הרשעותיו הקודמות. המדינה מציינת כי התבקשו דחיות רבות של דיונים מטעם ההגנה לצורך הסדרת ייצוג המשיב ולימוד החומר הרב בתיק. זאת ועוד, על אף שמשפטו של המשיב טרם החל, נקבעו 5 מועדים לשמיעת הוכחות במהלך חודש דצמבר, ועל כן משפטו של המשיב צפוי להתקדם בזמן הקרוב.

מנגד, המשיב טוען כי מרבית הבקשות לדחיית דיונים בבקשה להארכת המעצר ובתיק העיקרי היו נוכח עיכוב התביעה בהוצאת תעודת חיסיון והעברת חומרי חקירה אליו. לפני כחודש וחצי הגיש המבקש בקשה להסרת החיסיון ולקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 . ההחלטה בבקשת הסרת החיסיון טרם ניתנה. אף טוען הסנגור שגילוי חומר החקירה לא הסתיים.

3.

בבחינת בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעים ימים ניצבים על כף המאזניים שני שיקולים מרכזיים: התקדמות שמיעת הראיות בתיק העיקרי והמסוכנות הנשקפת מהמשיב, כפי שזו נלמדת מהמעשה ומהעושה (בש"פ 8845/10 מדינת ישראל נ' בבר מיארה (לא פורסם, 7.12.2010)).

קצב שמיעת ההליכים בתיק רחוק מאוד מלהשביע רצון. פורמאלית, הסנגור ביקש מספר רב של דחיות. אך זאת על רקע העיכוב בעריכת תעודת החיסיון על ידי התביעה. בית המשפט המחוזי קבע חמישה מועדים לשמיעת ראיות בין התאריכים 05.12.11 ועד 15.12.11. אולם, אף כאן הסתייגות הסנגור בעלת טעם היא. הוא מדגיש שטרם ניתנה החלטה בבקשה להסרת החיסיון וטרם קיבל את כל חומר החקירה לידו. מצב זה, כך נטען, יקשה עליו לייצג את מרשו בניהול ההוכחות במועדים הסמוכים שנקבעו.

מן העבר האחר, השיקול בדבר מסוכנותו של המשיב בעל משקל הוא. לכאורה, מעשיו המיוחסים לו מצביעים על תכנון קר רוח של ביצוע הרצח, לרבות ניסיון לטשטש את שרידי הראיות לאחריו. האחרון מעיד על חשש לשיבוש מהלכי משפט. המסוכנות של המשיב אף נלמדת מהמניע לביצוע הרצח. כפי שעולה מכתב האישום, המניע הוא הפסד כספי של 7,000 ש"ח והשפלתו על-ידי המנוח משום שסטר לו בנוכחות אחרים. עוד יוזכר כי המשיב הורשע בעברו בעבירות של פריצה, תקיפת עובד ציבור, איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ונידון בשנת 2007 למאסר של חצי שנה במסגרת של עבודות שירות. שחרור המשיב בנסיבות אלו עלול לסכן את הציבור ולסכל את ניהולו התקין של משפטו. לכך יש להוסיף את השיקול כי נקבעו בעשרת הימים הבאים חמישה מועדים לשמיעת ראיות. הגם והמקרה אינו קל להכרעה, הכף נוטה לכיוון המשך מעצרו של המשיב.

על אף מסקנתי האמורה סבורני כי אין להשלים, וודאי אין להתעלם מהנתונים שהוצגו בתיק זה, שיש בהם להדאיג מאוד. החיצים מכוונים בעיקר כלפי המחדל בדבר אי הגשת תעודת החיסיון אלא בחלוף 7.5 חודשים לאחר הגשת כתב האישום. בא כוח המדינה טען כי העיכוב הוא חריג בשל מורכבותו של התיק. ייתכן. אף ייתכן כי על פי הניסיון המצטבר, בתיקים מורכבים למיניהם לא פעם תקופה של 4-6 חודשים חולפים טרם המדינה מגישה את תעודת החיסיון. העומס כבד ועבודה רבה מוטלת על כתפיהם של אנשי התביעה. ברם, המחוקק אמר את דברו כי התיק בו נאשם עצור עד לסיום ההליכים אמור להסתיים, אם לא למצער להתקדם, במסגרת תקופה של תשעה חודשים. על פני הדברים, הממונים על הכנות תעודת חיסיון חייבים להתאים עצמם לדבר המחוקק ולהעניק לו את המשקל הראוי על-ידי עריכה בהקדם של תעודת החיסיון. כפי שבית המשפט נאלץ להיערך לתיקי הוכחות של עצורים כך שיזכו לקדימות באולם הדיונים על פני תיקים אחרים, כך גם צריכים להיערך הממונים על הכנת תעודת חיסיון. הכל נתון לגבולות המידתיות ולאיזונים עדינים, אך הרושם הוא שהדבר דרוש תיקון ורוויזיה מסוימת.

4.

מבלי לקבוע מסמרות, יש לקוות שניתן יהיה להתקדם בשמיעת הראיות בתיק במועדים שנקבעו. כך או כך, מצופה מהערכאה הדיונית להמשיך לקבוע מועדים נוספים לשמיעת התיק.

5.

יש מקום להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 06.12.11, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 55952-01-11 בבית משפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם ביניהם.