בש"פ 8637/08 שי בן דוד נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ח' כבוב) ב-ב"ש 91479/08 שניתנה ביום 28.8.2008, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים ב-ת"פ 40164/08.

כתב האישום

1.

כתב האישום בעניינם של שי בן-דוד (להלן: העורר ) וערן בן-ברוך (להלן: נאשם 1 ) מייחס לעורר עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), עבירה של התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, עבירה של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין ועבירה של החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין.

2.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.7.2008 בשעות הבוקר נפגשו העורר ונאשם 1 (להלן: השניים ) בלוד ונסעו ברכב של נאשם 1 (להלן: הרכב ) לרמת השרון, כשנאשם 1 נוהג והעורר לצידו. שוטרים שהיו בסיור שגרתי ברמת השרון הבחינו בשניים וחשדם התעורר, אך לאחר מעקב של מספר דקות איבדו השוטרים קשר עין עם השניים. באותו יום, בשעה 11:00 לערך התפרצו השניים לדירת מגורים ברמת השרון (להלן: הדירה ) על ידי שבירת תריס בחדר השינה ופתיחת החלון. השניים נטלו מתוך הדירה כסף מזומן, תכשיטים יקרי ערך ומכשיר סלולארי, ועזבו את הדירה. בסמוך לכך, אותרו השניים על ידי השוטרים כשהם נוסעים ברכב, עד שנעצרו ברמזור אדום בפינת הרחובות הראשונים-סוקולוב ועמדו בנתיב השמאלי ביותר, כשרכבים עומדים לפניהם ומאחוריהם. כשהגיעו השוטרים אל הצומת, התקרבו שני שוטרים אל הרכב משני צידיו, כשהם חובשים כובעי משטרה וצועקים "משטרה" וקראו לשניים לפתוח את הדלתות הקדמיות של הרכב. בתגובה, העורר צעק דבר מה לנאשם 1 וסימן לו בידיו לברוח, ואז נסעו השניים לאחור ומיד אחר כך פנו בחדות שמאלה כשהם עולים עם הרכב על אי תנועה. כתוצאה מכך פגע הרכב בשוטר ערן אוסטר, שנפל על הכביש ונפצע בשתי ידיו. השוטר השני נאלץ לסגת לאחור כדי שלא ייפגע גם הוא. לאחר מכן המשיכו השניים בנסיעה פרועה בניגוד לכיוון התנועה תוך אי ציות לרמזור אדום. השוטרים החלו בירי לכיוון גלגלי הרכב שגרם לפגיעה בגלגלים בצידו הימני של הרכב ולניפוץ השמשה האחורית, אולם השניים המשיכו בבריחה כאשר השוטרים דולקים אחריהם. במהלך הנסיעה עברו השניים בין כלי רכב, עלו על המדרכה ועקפו כלי רכב מימין תוך שהם מאלצים רכבים לסטות מנתיב נסיעתם ולעלות על המדרכה, וגורמים להולכי רגל לחזור למדרכה. השניים עצרו את נסיעתם רק כאשר התקרבו לרכבם שני שוטרים על אופנועים, והשוטר ינאי לוי שלף את אקדחו לכיוון השניים. לאחר העצירה, התקרב השוטר אבי סאמט לעורר ודרש ממנו לפתוח את דלת הרכב, העורר סירב לפתוח ולצאת מן הרכב ואף דחף את השוטר. בתגובה אחז בו השוטר והוציאו מן הרכב וכתוצאה מכך העורר והשוטר נפלו לכביש. ברכבם של השניים נמצאו לום, מפתח צינורות, פלייר, קאטר ושני מברגים היכולים לשמש בין היתר לפתיחה אלימה של דלתות ומבלי שניתן הסבר סביר לכך.

הליך המעצר

3.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של השניים עד תום ההליכים. את בקשתה נימקה המשיבה בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של השניים, ביניהן דו"חות הפעולה של השוטרים שהשתתפו במרדף, דו"חות בדבר תפיסת התכשיטים שנגנבו מהדירה ברכבם של השניים כשעתיים לאחר הפריצה, וזיהוי התכשיטים על ידי בעלת הבית וכן גרסאות השניים בחקירתם. בהמשך הבקשה טענה המשיבה כי מעשיהם של השניים ועברם הפלילי מקימים עילת מעצר כיוון שעולה מהם מסוכנות. עברו הפלילי של העורר כולל שלוש הרשעות בגין העדר מן השרות שלא ברשות, פירוק חלקים מרכב, העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים, וכן 15 הרשעות תעבורה. בבקשתה ציינה המשיבה כי על פי פסיקת בית המשפט העליון קיימת עילת מעצר עצמאית בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נוכח המסוכנות הטבועה בעבירה זו, וכן כי המסוכנות עולה לא רק מהנהג, אלא גם ממי שישב לצידו והיה שותף על פי הראיות לעבירה של סיכון חיי אדם. מנימוקים אלה, טענה המשיבה כי אין לתת אמון בשניים ואין מקום להורות על חלופת מעצר כיוון שזו לא תשיג את מטרות המעצר.

4.

להחלטה נשוא הערר קדמה החלטה אחרת, החלטתו של כב' השופט ע' מודריק מיום 4.8.2008. החלטה זו הוגשה לי על ידי המשיבה במהלך הדיון. בהחלטה זו קבע השופט מודריק כי קיימות ראיות לכאורה נגד השניים. השופט מודריק דחה טענה של העורר (שלפני) לפיה אין הוא אחראי לנהיגה הפרועה. לענין זה ציין כי הראיות בתיק מראות כי העורר (שלפני) נטל חלק אקטיבי בזירוזו של האחר להימלט מן המקום. עם כל זאת הורה השופט מודריק לקבל תסקיר, כך שאם תסקיר שירות המבחן יראה באורח ברור כי ניתן להגבר על המסוכנות באמצעות חלופה תישקל מחדש גישתו לפיה אין לשחרר את השניים.

5.

הוגש לגבי העורר תסקיר בו עמד שירות המבחן על רמת סיכון להישנות התנהגות חסרת גבולות ובעייתית. עם זאת התרשם שירות המבחן לחיוב מערבה מוצעת המסוגלת להפחית מרמת הסיכון של העורר ולכן המליץ השירות על שחרור לחלופת המעצר המוצעת.

6.

בעקבות זאת ניתנה ביום 28.8.2008 ההחלטה נשוא הערר. השופט כבוב הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו ב-ת"פ 40164/08. את החלטתו נימק השופט בקיומן של ראיות לכאורה וכן במסוכנות שעולה ממעשיהם של השניים. אומנם, השופט כבוב הביע את דעתו כי ישנו מקום לאבחן בין מי שנהג באופן פרוע וסיכן חיי אדם לבין מי שישב לצד הנהג באותה שעה, אולם הוא עמד על כך שבית משפט זה קבע כי אבחנה זו תעשה בשלב הטיעונים לעונש בלבד ולא בשלב שבו בית המשפט נדרש לשאלת המסוכנות. השופט התייחס בהחלטתו גם לכך שהתסקיר שהוגש ביחס לעורר חיובי יותר מזה שהוגש ביחס לנאשם 1. שירות המבחן בדק את חלופת המעצר שהוצעה ביחס לעורר ומצא אותה ראויה, אך הוסיף כי קיימת רמת מסוכנות להתנהגות פורצת גבולות וכי אין בידי שירות המבחן לשלול רמת מסוכנות במצבו של העורר. לאור תסקיר המבחן, החליט השופט כבוב כי חלופת המעצר לא תאיין את המסוכנות העולה מן העורר ולכן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הערר

7.

על החלטה זו הוגשה הודעת ערר ביום 12.10.2008. בא כוח העורר טוען כי לאור מצבו הבריאותי של העורר, מידת מעורבותו הפחותה בעבירה ונכונותם של בני משפחתו לסייע בפיקוח עליו, יש להעדיף את חלופת המעצר שעליה המליץ שירות המבחן ולהורות על שחרורו ממעצר. בפתח הערר מציין בא כוח העורר כי העורר סובל מנכות בשיעור של 100% לאחר שעבר תאונת עבודה שבה איבד שתיים מאצבעות ידיו ואשר הביאה להידרדרות במצבו הפיזי והנפשי. עוד מציין בא כוח העורר כי עברו הפלילי של העורר אינו מכביד, ואין בו כל עבירת אלימות, וכי העורר לא ריצה מעולם עונש מאסר, ואילו היום הוא נתון במעצר למעלה מחודשיים. בא כוח העורר מסכים בהודעת הערר כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, אך הוא טוען כי עוצמת הראיות כנגדו פחותה וקיימת אבחנה בינו לבין הנאשם 1 לעניין המסוכנות המצדיקה שחרור לחלופת מעצר. לביסוס טענות אלו טוען בא כוח העורר כי הרכב שבו בוצעו העבירות שייך לנאשם 1 והוא היחיד שנהג בו לאורך האירוע כולו. עוד טוען בא כוח העורר כי לפי גרסתו של נאשם 1 העורר כלל לא יצא מהרכב בזמן שנאשם 1 רכש את התכשיטים מאדם זר. לשיטתו, גם אם נאשם 1 שיקר בנוגע לרכישת התכשיטים והפריצה לדירה, הרי שאין בכך סתירה לגרסה לפיה העורר נשאר ברכב לאורך האירוע כולו. בא כוח העורר מוסיף וטוען כי העורר שיתף פעולה באופן מלא בחקירתו וכי התנהגותו במהלך המעצר נבעה מבלבול ובהלה. לעניין חלופת המעצר טוען בא כוח העורר כי שירות המבחן המליץ על שחרור העורר למעצר בית מלא בביתה של דודתו בגן יבנה בפיקוחה ובעזרתו של אחיו הבכור של העורר. לטענתו, בית המשפט צריך היה לשקול את חלופת המעצר ולקבלה.

8.

המדינה מתנגדת לערר ומבקשת להשאיר את העורר במעצר.

9.

איני סבורה שיש אפשרות לקבוע הלכות גורפות בדבר המסוכנות של מי שיושב ליד נהג הנוהג בפראות. הכל תלוי בנסיבותיו של כל עניין ועניין. בעניין זה קבע השופט מודריק (שלא על החלטתו נסוב הערר) קיומן של ראיות לכאורה בדבר מעורבות של העורר, וגם השופט כבוב הזכיר כי העורר שבפני סימן לנאשם האחר בידיו לברוח. לדעתי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים, מי שנוטל חלק בהימלטות מן הדין אין לבטוח בו, וגם שרות המבחן עמד על מסוכנותו של העורר. בנסיבות אלה בית המשפט לא חייב היה לקבל דווקא את "השורה התחתונה" בהמלצת השירות, המבוססת על התרשמות חיובית מהערבה.

10.

אני דוחה את הערר.