בש"פ 8652/06 יבגני קוליקוב נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (השופט ד' רוזן) מיום 18.10.06 בב"ש 92252/06, בה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתפ"ח 1078/06.

ב.(1) כנגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (תפ"ח 1078/06). העבירה הנטענת נעברה ביום 6.6.06.

(2) לפי המתואר בכתב האישום, הכירו העורר והמנוח בשנת 2004. נטען, כי העורר נהג לספק למנוח שירותי מין, לנקות את דירתו ואף התגורר עימו בשנת 2005. נטען, כי בחודש מאי 2005 הגיעו העורר וחברתו לדירת המנוח וביקשו ממנו כסף לצורך רכישת סם, וכי באותו מועד הציע המנוח לחברתו של העורר לקיים יחסי מין תמורת תשלום. לפי הנטען, משנודע לעורר על כך, הגיב בכעס רב. עוד נטען בכתב האישום, כי ביום 23.9.05 הגיע העורר לדירתו של המנוח. לאחר דין ודברים ביניהם בדבר הצעתו של המנוח לחברתו של העורר, דקר העורר כנטען את המנוח בסכין בפניו, בחזהו בכתפו ובגפיו. כתוצאה מהדקירות נפטר המנוח.

(3) בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו (ב"ש 92252/06). בהחלטה מיום 18.10.06 הורה בית המשפט (השופט רוזן) על מעצרו של העורר כמבוקש. נקבע, כי נוכח הסכמתו של בא כוח העורר, קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. כן נקבע, כי מעשיו מצביעים על מסוכנות רבה, אותה לא ניתן לאיין בחלופת מעצר. בקשת בא כוח העורר, כי מרשו יישלח לחלופת מעצר במוסד טיפולי לגמילה – נדחתה.

(5) מכאן הבקשה שלפני.

ג.בערר נטען, כי הראיות לא ברור האם החזיק המנוח בסכין ורדף אחרי העורר או שמא איבד העורר את עשתונותיו ודקר את המנוח. עוד נטען בהקשר זה, כי חשוד נוסף בפרשה שנעצר בפרשה, שאינו קשור לעורר, התוודה בפני חברו כי רצח את המנוח. כן עמד בא כוח העורר על נסיבותיו האישיות הקשות של מרשו לרבות התמכרותו לסמים. נטען, כי המנוח היה אדם אלים, ששידל קטינים לעסוק בזנות וקיים עימם יחסי מין. לטענת העורר, האירוע נשוא כתב האישום התרחש לאחר שחברתו של העורר הושפלה על ידי המנוח: האחרון ניצל את מצוקתה ואת התמכרותה לסמים וקיים עימה יחסי מין תמורת כסף. בנסיבות המתוארות, כך לשיטת העורר, יש מקום לשלבו בהליך גמילה בקהילה טיפולית סגורה. כנמסר, העורר בעל מוטיבציה גבוהה לעבור טיפול כאמור והגורמים הטיפוליים בקהילה הביעו נכונות לפקח עליו. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת העורר להגשת תסקיר משלים על ידי קצין מבחן דובר רוסית. לטענת העורר, הוא מתקשה לבטא עצמו בעברית כדבעי. מסיבה זו, כך נטען, לא המליצה קצינת המבחן על שחרורו של העורר לטיפול ולגמילה.

ד.(1) הדיון התקיים בלא שבא כוח העורר חזר בו מהצהרתו כי ישנן ראיות לכאורה, אך הצביע על כך שהעורר טען בחקירתו להגנה עצמית. עם זאת לא חלק על כך שהעורר דקר את המנוח. עם זאת חזר בא כוח העורר על נסיבותיו האישיות של שולחו, שעברו הפלילי אינו מכביד, ועל כך שיש נכונות לקבלו בקהילה טיפולית, ולמצער יש מקום לאפשר לו מפגש עם קצין מבחן דובר רוסית.

(2) באת כוח המדינה טענה כי המדובר ברצח אכזרי המצביע על מסוכנות מופלגת; התסקיר שלילי, ואין מקום לתסקיר נוסף, מה גם שהעורר מדבר עברית כראוי; גמילה אין מקומה בהליך במעצר. כן הוצגו שני כתבי אישום שהוגשו נגד העורר בקיץ האחרון, באשר לעבירות מ-2003, 2004 ו-2005, שעניינן בין השאר תקיפה, איומים ועבירות רכוש. גליון הרישום הפלילי של העורר כולל גזר דין ללא הרשעה מ-2002 בעבירת איומים משנת 2000.

(3) עיינתי בתסקיר שירות המבחן (מיום 17.10.06), המתאר רקע קשה, משפחתי ואישי, לרבות התמכרות להרואין מגיל 15 (כיום העורר בן 23). אכן נמסר בו כי הוחלט, למרות ספקות, לקבלו לקהילה טיפולית. התרשמות השירות היא כי העורר מטשטש דפוסים בעייתיים אלימים, וקיים סיכוי להישנות אלימות, ואף מדובר על "דפוס מניפולטיבי", ולא ניתנה איפוא המלצה לשחרור לקהילת הגמילה.

ה.כשהמדובר בעבירת רצח, החמורה בספר החוקים ובתרבות האנושית, ומבלי להביע דעה בתיק לגופו, הנסיבות לשחרור לחלופה מטבע הדברים יהיו חריגות ביותר, נדירות שבנדירות, כגון עם הימשכות יתרה של הליכים וכמי שעברו נקי ומסוכנותו ממוקדת, כפי שאירע במקרים מסוימים בעבר. אין צורך להכביר מלים על המסוכנות הטבועה הנובעת מעבירת הרצח: "ומיד האדם, מיד איש אחיו, אדרוש את נפש האדם" ( בראשית ט', ה') "כי בצלם אלהים עשה את האדם" ( שם, ו'). בלא קשר לכך, אף מקרי שחרור לגמילה בהליך מעצר יהיו מעטים כגון כשהליך הגמילה כבר החל, ומצוי בעיצומו. בענייננו שני השיקולים – המסוכנות העולה מן העבירה מזה, ונדירות הנכונות להוצאה לגמילה בעת מעצר מזה, מכריעים את הכף כנגד בקשת העורר, וזאת בנוסף לשאר נסיבותיו. איני נעתר איפוא לערר באשר לעניין העברה לקהילה לשם גמילה; אם יורשע העורר בדינו באשר יורשע וייגזר דינו למאסר, ומבלי כמובן להביע כל דעה שהיא על כך לגופו, תוכל הגמילה להיעשות במסגרת המאסר. ועם זאת, בנקודה אחת סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשת העורר: מבלי לפגוע בקצינת המבחן שערכה את התסקיר, שאין לי כל סיבה שהיא להטיל חלילה ספק במקצועיותה ובהתיחסותה, והגם שהעורר בארץ כבר מזה 9 שנים, הנה אם אדם המואשם בעבירה חמורה כל כך (שאם יורשע בה הוא צפוי למאסר ארוך ביותר), מבקש לשוב ולבטא עצמו בשפת אמו, דומני שיש מקום לאפשר זאת, בארץ קולטת עליה. לפיכך מתבקש שירות המבחן לקיים שיחה נוספת עם העורר על-ידי קצינת מבחן או קצין מבחן דוברי רוסית ולהגיש בתוך 30 יום לתיק בית המשפט המחוזי תסקיר משלים, ואני מקדים תודה לשירות. אודה כי מסופקני מאוד אם יהא בכך כדי לשנות, וכאמור איני נעתר לערר לגופו; ככל שהתסקיר המשלים יצדיק זאת לכאורה על פי תוכנו, יוכל בא כוח העורר לפנות בבקשה לעיון נוסף, והדעת נותנת כי יעשה כן רק אם יהא בכך טעם כלשהו בעקבות התסקיר; בכפוף לכך איני נעתר לערר.