בש"פ 866/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת בוסתן), אשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר.

2.

במהלך השנים 2002-2004 עבד העורר כמטפל סיעודי בהוסטל של אקי"ם באבן יהודה. כתב האישום מייחס לו כי במועד כלשהו בעת שעבד בהוסטל ביצע במתלוננת, חוסה לקויה בשכלה, ילידת 1984, מעשה אינוס, שכתוצאה ממנו חלתה באיידס, מחלה בה היה העורר נגוע. הוא מואשם בעבירה של אינוס תוך ניצול היות הקרבן לקוי בשכלו, בניגוד לסעיף 345(א)(5) לחוק העונשין.

באישום השני, מואשם העורר בכך שבמהלך השנים בהן עבד בהוסטל נהג להיכנס למקלחת בזמן שהמתלוננת ש.א. שעבדה כמטפלת במוסד רחצה את החוסות. הוא נהג להביט בחוסות בזמן שהן ערומות, ובהמשך נגע וליטף את חזה של ש.א. ואת ישבנה כשהיא דורשת ממנו לחדול. בתחילת חודש פברואר 2004 נכנס למקלחת בעת שש.א. הלבישה את החוסות, סגר את הדלת והחל לחבק אותה כשהוא נצמד לגבה, נוגע בחזה, מנסה להרים את חולצתה, ואומר לה אמירות מיניות מבזות. במועד נוסף, חזר על מעשים מגונים דומים. על מעשים אלה הואשם העורר בעבירה של מעשים מגונים בניגוד לסעיף 348(ג) לחוק העונשין.

3.

המדינה בקשה את מעצרו עד תום ההליכים של העורר. בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט יפרח ) קבע כי קיימות ראיות לכאורה העולות מהודאותיו של העורר כמו גם מהשחזור שנערך. כן החליט בית המשפט כי קיימת עילת מעצר בגין מסוכנות העורר מחשש פן הוא עלול לפגוע בנשים. עם זאת, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מבחן לצורך בחינה האם ניתן להתגבר על מסוכנות העורר בדרך של חלופה הולמת.

4.

תסקיר מבחן מיום 24.12.08 התבסס על שיחה שנערכה עם העורר ועל ההיכרות הקודמת של שירות המבחן את עניינו, אשר כללה אבחון ממושך שערך השירות לעורר בין השנים 2005-2006. מהתסקיר עלה כי העורר בן 38, עלה לישראל מאתיופיה בשנת 1991, הינו נשוי ואב לחמישה ילדים. הוא הורשע בעבר (בשנת 1998 ובשנת 2005) בשתי עבירות אלימות כנגד אשתו, ובגין אחת מההרשעות אף נגזרה עליו תקופת מבחן בה לא עמד כראוי. בהתייחס לחלופת המעצר שהוצעה – שהות בביתו בפיקוחה של אשתו וגיסתו – התרשם שירות המבחן מקיומה של 'דינאמיקה זוגית סבוכה, המאופיינת בתקשורת זוגית לקויה'. כן ציין שירות המבחן כי המבקש גילה קושי בולט להתייחס לקשר עם אשתו ומורכבותו, ולקשיים להיעעזר בשירות המבחן בעבר. לאור נתונים אלה, סבר שירות המבחן כי לא ניתן לשלול את מסוכנותו של העורר, וכי החלופה שהוצעה לא תוכל להוות מנגנון פיקוחי-סמכותי לגביו, ונוכח היעדרן של חלופות אחרות, נמנע השירות ממתן המלצה לשחרורו.

5.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת בוסתן) החליט כי אין להורות על חלופת מעצר בעניינו של העורר, בהסתמכה, בין היתר, על תסקיר המבחן. בהחלטתה, ציינה השופטת בוסתן כי מסוכנותו של העורר משתקפת מאופי העבירות נשוא כתב האישום, ולאור עברו הכולל עבירות אלימות כלפי אשתו. חלופת המעצר שהוצעה בפיקוח אשתו וגיסתו נמצאה לא מתאימה, והדבר נהיר לאור מורכבות הקשר הזוגי ביניהם שהתאפיין בעבר בעבירות אלימות של העורר כלפי אשתו. על רקע כל אלה, החליט בית המשפט להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

6.

בערר, טוען ב"כ העורר כי מרשו כופר בתקפות הודאותיו, ואינו לוקח אחריות על המעשים המיוחסים לו. כן הוא טוען כי טעה בית המשפט קמא בכך שהתבסס על תסקיר שירות המבחן אשר פסל את החלופה בפיקוח אשת של העורר בלי שנפגש עמה לשיחה ומבלי שהתרשם מיכולתה לשמש גורם סמכותי לגביו. לדברי ב"כ העורר, בשנים האחרונות חלו שינויים חיוביים במערכת הזוגית של המערער ובת זוגו, ויחסיהם השתפרו, ומזה שנים לא ארע עימות בעייתי ביחסיהם. מן הראוי כי שירות המבחן יבחן לעומק את החלופה המוצעת, משהיא היחידה הבאה בחשבון ואין אחרת בלתה.

7.

המדינה מתנגדת לשחרור העורר בחלופה. היא טוענת כי על מורכבות היחסים הזוגיים בין העורר לבת זוגו ניתן ללמוד מהודעת האשה, ממנה עולה כי יש לעורר עוד שתי בנות זוג מהן נולדו לו ילדים. כמו כן, לעורר מיוחס כי הדביק את המתלוננת החוסה בהוסטל במחלת איידס, וגם התינוקות שלו נולדו חולות, ותינוקת אחת נפטרה מאיידס. בנסיבות אלה, קיימת מסוכנות מיוחדת משחרורו של העורר, ואשתו לא תוכל לעמוד באחריות לפקח עליו כראוי.

8.

דין הערר להידחות.

אשר לראיות לכאורה, אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה יש בהודייתו של העורר מיום 10.9.08 מיום 23.9.08 ובשחזור שנערך משום תשתית ראייתית מספקת לצורך הליך המעצר. גם בערר שלפני הדגש הושם על היבט חלופת המעצר ולא על ההיבט הראייתי, אף כי ב"כ העורר ציין כי עתיד להתקיים משפט זוטא ביחס לתקפות הודאות העורר, עליהן הוא משיג.

9.

אשר לחלופת המעצר, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר שלל את החלופה המוצעת אצל אשת העורר ותחת פיקוחה. העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות ביותר. עבירת אינוס חוסה לקויה בשכלה, וביצוע מעשים מגונים חוזרים ונישנים כנגד מטפלת במוסד מצביעות על התנהגות עבריינית מתמשכת בתחום המיני מצד העורר, תוך ניצול חוסר הישע של החסויה. עוצמה יתירה נילווית למסוכנות העורר נוכח העובדה כי הוא חולה איידס, וגרם במעשהו להדבקתה של החוסה במחלת האיידס. כיום, החשש להישנות מעשי העבירה אם ישוחרר חורג אף מהמסוכנות שבעצם ביצוע עבירות מין בכפייה, חמורים ככל שיהיו מעשים אלה, אלא מתלווה לכך גם חשש כי ביצוע העבירות עלול גם להביא להידבקות הקרבנות במחלה קשה, ואפשר אף חשוכת מרפא.

10.

חלופת המעצר שהוצעה בפיקוח אשתו וגיסתו של העורר אינה הולמת מעצם טבעה את נסיבות הענין. יחסי העורר עם אשתו התאפיינו בביצוע עבירות כלפיה בעבר. לעבירות אלה נתלוותה מורכבות נוספת נוכח יחסיו עם בנות זוג נוספות, והולדת ילדים מחוץ למשפחתו הגרעינית, שלה 5 ילדים משלה.

אין צריך לומר, כי חלופת מעצר בית שבה אשת העורר היא המפקחת עליו בסיוע גיסתה אינה יכולה לספק, ואיני רואה מקום להיענות לבקשת ב"כ העורר להורות לשירות המבחן לקיים שיחה עם אשת העורר כדי לבחון חלופה בפיקוחה כאשר מכלול הנתונים האובייקטיביים מצביעים על כך שחלופה זו אינה מתאימה. היכרותו של שירות המבחן את העורר ואת המערכת המשפחתית בה הוא נתון אינה מתחילה מהליך זה, אלא

פועלת שנים לאחור. על רקע זה קבע שירות המבחן את אשר קבע בענין אי התאמת החלופה האמורה גם בלי צורך להיפגש שוב עם אשת העורר. חלופות אחרות בעניינו של העורר ככל הנראה אינן קיימות, והמסוכנות הנשקפת ממנו כבדה.

11.

בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית הערר ומהותרת העורר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

הערר נדחה.