בש"פ 8661/00 חיים חסון נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר וארבעה אחרים הוגש כתב אישום בו הואשמו בקשירת קשר לביצוע פשע (יבוא סם מסוכן); יבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן. העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו ועל כך הערר שבפנינו. מדובר בפרשת יבוא סם מסוג קוקאין במשקל של כ5- ק"ג שיובא לארץ מברזיל על ידי שתי בלדריות "דוגמניות" במזוודות שנשאו עימן. הסמים היו מוסתרים בתוך המזוודות שנשאו הדוגמניות, בהן היו בגדי ים, לכאורה לצורך צילומים ושני מעילים, כשחלק מהסמים מוסתרים בדפנות כפולות של המזוודות וחלק אחר תפור בתוך המעילים. הדוגמניות נעצרו סמוך לנחיתתן בנתב"ג.

כפי שכתבתי בהחלטה בערר של אחד הנאשמים, בבש"פ 8270/00 מדינת ישראל נ' נאור אביטל , מיום 16.11.00, "סיפור המעשה שמאחורי האישומים הוא מתוחכם, מסורבל וחוצה ארצות. הסיפור בקליפת אגוז כרוך ביבוא הסם מברזיל לישראל. ביבוא זה היו מעורבים חמישה, שנגד אחד מהם - גאלפו - הוגש כתב אישום נפרד ונגד ארבעה והמשיב בתוכם, הוגש כתב אישום נפרד. כל אחד מהם מלא תפקיד זה או אחר ביבוא הסם".

2.בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' טימן) קבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים ולענייננו נגד העורר כאן. לדבריו, גרסאותיהם של המשיבים והעורר בכלל זה, הן גרסאות מיתממות, כאשר תמימותם של כל המעורבים בפרשה היא מהם והלאה והחשד נגד כולם מבוסס היטב. אשר לעורר ולאחיו בני, קבע השופט, כי הם "...אינם מרשימים בגרסאותיהם המיתממות. סיפוריהם אינם הגיוניים ואינם מתיישבים עם התנהגותם לאורך הדרך ועם חומר הראיות שבידי התביעה". אלא שהשופט לא הסתפק בחשד גרידא ופרט את הראיות המהוות לדעתו ראיות לכאורה. לפיכך, הורה על מעצרם של העורר ושלושה אחרים. אביטל נאור שוחרר לחלופת מעצר וערעור המדינה על ההחלטה, נדחה.

השופט קמא קבע, כי העורר שכינויו ויטו, קשר עצמו למזוודות ולפרשה אף שלטענתו לא ידע שמדובר בסם אלא מדובר היה בכסף שהועבר לו על ידי אחיו בני. בית המשפט קבע, כי מן החומר עולה שהמזוודות היו מיועדות לעורר וכעובדה הכילו אלה את הקוקאין; שהעורר ניסה להסדיר העברת המזוודות ממלון הילטון, אליו הגיעו הדוגמניות כשהמזוודות בידיהן והסם בתוכן, לביתו של העורר; כי העורר הודה שהיה מפגש בינו לבין גאלפו בפונדק הנמרים בשליחותו של אחיו בני, אם כי הוא תאר את תוכנה כתמים, כשלא היה כזה. כן קבע בית המשפט, כי העורר פנה לאדם בשם יוסי הררי ובעקבות השיחה פנה הררי לחוקר פרטי כדי שיאבטח את השליח - חדד - שנשלח על ידי העורר להעביר את המזוודות מהמלון לביתו. לטענת העורר היתה פנייתו להררי, תמימה. בית המשפט לא ראה זאת כך. בעדותו של חדד יש כדי להפליל את העורר ולחשוף את חלקו בפרשה. כל אלה בצרוף שיחות טלפון שערך העורר עם הגעת המזוודות ארצה, סתירות בין הודעותיו לאלו של חדד וציון שמו של העורר על פתק שנרשם על ידי גאלפו כמי שגאלפו מפחד מפניו, מחזקים את הראיות הלכאוריות נגד העורר.

3.מקובלות עלי קביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין קיומה של מסכת ראיות לכאורה מספקת לצורך מעצרו עד תום ההליכים. למען השלמת התמונה ראוי להוסיף פרטים בדבר מעצרו של העורר. העורר נעצר בשנת 1998 כאשר הדוגמניות והמזוודות נתפסו על ידי המשטרה במלון ואביטל, שהיה מעורב בפרשה כ"צלם" חזר מחו"ל והצטרף לדוגמניות שבמלון, נעצר אף הוא על ידי המשטרה שאיפשרה לו לנהל שיחות טלפון מהמלון, תוך ציות להוראות השוטרים. הוא היה עצור 12 יום ושוחרר על-ידי המשטרה בהעדר ראיות נגדו. בשנת 2000 נעצר מעורב אחר לפרשה - גאלפו, שהוא העד העיקרי נגד העורר. הסניגור שלח חציו בהודעותיו של גאלפו שלטענתו סותרות זו את זו ומהן עולות גרסאות שונות שלא ניתן להסיק מהן ראיות נגד העורר. לא כך הוא הדבר. אכן, אין הודעותיו של גאלפו עשויות מקשה אחת. ניכר בדברי גאלפו פחד מפני העורר ומפני אחיו בני, אולם הוא מערב את שניהם ביחד ולחוד, במפורש ובמרומז, כיוזמי יבוא הסמים ארצה.

4.הסניגור טען כי דברי גלאפו למדובב אינם יכולים לשמש ראיה קבילה נגד העורר ולפיכך אין להתייחס אליהם וכך גם דבריו לשוטרים ככל שהם מפלילים את העורר. לעניין קבילות דברי גאלפו לשוטרים, אינני רואה מניעה להתייחס לדברים אלה בשלב זה. קביעת קבילותם של הדברים אינה נחתכת על ידי העובדה שנמסרו למדובב שרשמם והוא מהווה כלי שלישי. על בית המשפט שישמע את התיק יהיה לקבוע את קבילותם על פי מיהות העדים שיופיעו בפניו ועל פי מהות דבריהם בעדותם כפי שהיה בעניין ד"נ 23/85 מדינת ישראל נ' דוד טובול , פ"ד מב(4), 309; ע"פ 4004/93 יצחק ודורון יעקובוביץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(1), 133, שם נדונה שאלת הקבילות במשפט עצמו. בשלב זה שונה המצב. אינני מוצאת להתעלם מן הדברים שנאמרו למדובב או מאלה שנמסרו לשוטרים, בכפוף לנתינת הדעת לכך שיתכן והם או חלק מהם לא יהיו קבילים כראיה. כל הראיות במצטבר מצביעות לכאורה על כך שהעורר ידע שבמזוודות סם ולא כסף וכי הסם היה מיועד אליו. אשר על כן, דין הערר להידחות.

העבירות ונסיבות ביצוען הן חמורות באופן יוצא דופן בין עבירות הסמים. שום חלופה לא תשיג את תכלית המעצר המיועד למנוע מן העורר להמשיך בדרך כלשהי לעסוק בעד בצע כסף במה שמייחס לו כתב האישום.

הערר נדחה.