בש"פ 8662/08 מדינת ישראל נ. עמאד עיס

(לעניין המשיבה 2 בלבד)

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצרה של המשיבה 2 ב-90 ימים מיום 22.10.2008 או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 40024/08 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפי המוקדם. נוכח בקשת באת כוח המשיבה 2 לדחיית מועד הדיון, הורתי בהחלטתי מיום 15.10.2008 על המשך מעצרה של המשיבה 2 עד למתן ההחלטה בבקשה. בקשת המדינה הופנתה במקור גם כלפי עמאד עיס (להלן: עמאד ) אולם לאור החלטתי מיום 15.10.2008 בקשתו נדונה בנפרד ובהחלטתי הורתי על הארכת מעצרו ב-90 ימים החל מיום 22.10.2008 (ראו בש"פ 8662/08 מדינת ישראל נ' עיס (טרם פורסם, 16.10.2008)).

1.

כתב האישום מייחס למשיבה 2 עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )

ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

2.

עובדות כתב האישום מתוארות בהרחבה בהחלטתי בעניין עמאד (בש"פ 8662/08 הנזכר). בקצרה יאמר כי המשיבה 2 ובעלה עמאד קשרו קשר יחד עם זוג נוסף (אשר ביחד יקראו להלן: הנאשמים ) שמטרתו לגרום לסאמר נצריה (להלן: המתלונן ) חבלות חמורות. המשיבה 2 הזמינה את המתלונן לדירה בה היא ועמאד מתגוררים, וכאשר הגיע המתלונן לדירה, קיבלה את פניו בלבוש מפתה במטרה להסיר דאגה מליבו שמא מ דובר במלכודת. המתלונן התקרב לדלת הדירה בכוונה לנעול אותה או אז התנפלו עליו הנאשמים והחלו להכותו. בהמשך ובנוסף לכך, השתמשו הנאשמים בעזרים שונים על מנת להעצים את הפגיעה במתלונן. המשיבה 2 הכתה את המתלונן בידיה וכן באמצעות חבל מגומי וצעקה לעבר יתר הנאשמים: "תרביצו תרביצו". גם יתר הנאשמים תקפו את המתלונן באמצעים שונים. לאחר שהוכה על ידי מי שמצוין בכתב האישום כנאשם 4, באמצעות תנור, איבד המתלונן את הכרתו למספר דקות. כששב המתלונן להכרה, הוא מצא את עצמו עירום בחלקו העליון. בעלה של המשיבה 2, עמאד, כרך חוט חשמל סביב צווארו של המתלונן ואף הצליף באמצעות חוט החשמל בגבו של המתלונן ובכל חלקי גופו. כתוצאה מהתקיפות נגרמו למתלונן שטפי דם בפניו וסביב עין שמאל, שריטות והמטומות בכל חלקי גופו ושבר בברך. הוא הובהל לבית החולים ונזקק לאשפוז ולניתוח ברגלו.

3.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו למעצרה של המשיבה 2 (ויתר המעורבים בפרשה) עד תום ההליכים. המבקשת ציינה כי ברשותה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המעורבים, לרבות: הודעת המתלונן; צילומי המתלונן לאחר התקיפה ותעודה רפואית מבית החולים; מציאת העזרים באמצעותם הוכה המתלונן בדירה, עת הגיעו השוטרים למקום; הימצאותם של עמאד, המשיבה 2, ונאשמת 3 בדירה עת הגיעה המשטרה למקום. עוד הוסיפה המבקשת, ביחס למשיבה 2, כי קיימות ראיות לכאורה כפי שעולה מהודעתה בה היא הודתה: בקשירת הקשר, בהזמנת המתלונן לדירתה, בהימצאותה בדירה יחד עם יתר הנאשמים, ובתקיפת המתלונן. המשיבה 2 טענה כי עמדה בצד ושאר הנאשמים תקפו את המתלונן. עוד ציינה המבקשת כי קיימת הודעת הנאשמת 3 במסגרתה סיפרה על קשירת הקשר ועל העובדה שמשיבה 2 תקפה את המתלונן. בנוסף עמאד סיפר בהודעתו על חלקה של המשיבה 2 במעשה התקיפה ובעימות בין השניים, הטיח בה עמאד שהכתה את המתלונן באמצעות חגורת גומי. לבסוף ציינה המבקשת, ביחס למשיבה 2, כי קיים מזכר המתעד חילופי דברים בין המשיבה 2 לעמאד בו אמרה המשיבה 2 לעמאד: "איך אתה אמרת להם את זה? זה תכנון, 6 שנים בפנים. אתה היית צריך להגיד להם, לא יודע, לא יודע". המבקשת ציינה כי מעשיהם של הנאשמים מקימים נגדם עילת מעצר לפי סעיף 21 לחוק המעצרים מאחר ומ דובר בעבירת אלימות בה נעשה שימוש בחפצים שניתן להגדירם כנשק קר. כמו כן נטען כי מעשיהם של הנאשמים מצביעים על המסוכנות הנשקפת מהם וכי קיים חשש שמא יפגעו במתלונן וישבשו הליכי משפט באם ישוחררו. לבסוף ציינה המבקשת כי לאור קשירת הקשר, התארגנותם בצוותא של הנאשמים והשימוש שנעשה בחפצים שונים בתקיפת המתלונן, נראה כי לא ניתן לתת בהם אמון וקיים חשש כי יחזרו על מעשיהם.

4.

ביום 24.1.2008 נוכח בקשת באי כוח הנאשמים, נדחה הדיון בבקשה בעניין המשיבה 2 ליום 6.2.2008. בדיון שהתקיים ביום 6.2.2008 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הסכימו באי כוח המשיבה 2 לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. הם ביקשו לשלוח את המשיבה 2 לתסקיר וציינו כי מ דובר באם לחמישה ילדים הנעדרת עבר פלילי. באת כוח המבקשת לא התנגדה לשליחתה של המשיבה 2 לתסקיר ולפיכך הורה בית המשפט (כב' השופט ג' נויטל) על קבלת תסקיר בעניינה, והדיון נדחה ליום 19.2.2008. שירות המבחן לא הגיש תסקיר לקראת הדיון ביום 19.2.2008 והדיון נדחה. ביום 24.3.2008 לאחר שהתקבלו התסקירים התקיים דיון בבקשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. באת כוח המבקשת ציינה כי היא מתנגדת לכל חלופת מעצר שהיא בתל אביב-יפו וכי היא עומדת על מעצר. עוד ציינה המבקשת ביחס למשיבה 2 כי החלופה שהוצעה בעניינה אינה מאפשרת לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנה ולפיכך לא ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן. באי כוח המשיבה 2 טענו כי אין להם חלופה אחרת אלא בתל אביב-יפו וכי לאור גילה ומצבה המשפחתי של המשיבה 2, יש לשחררה למעצר בית. בית המשפט (כב' השופט ג' נויטל) קבע בהחלטתו כי לא ניתן לשחרר את המשיבה 2 לחלופת מעצר. נקבע כי חרף העובדה כי למשיבה 2 אין עבר פלילי, מהמעשים המיוחסים לה עולה מסוכנות גבוהה. נקבע כי המשיבה 2, על אף היותה אם לחמישה ילדים, לא נרתעה מביצוע המעשים המיוחסים לה, ומכל מקום סוגיית האמהות אינה יכולה לגבור על החשש מסיכון שלום הציבור. נמצא כי הילדים אינם מוזנחים בטיפול ומהתסקיר עלה כי נשקפת מסוכנות מהמשיבה 2 כאשר חלופת המעצר אינה מצמצמת את הסיכון, ולפיכך לא קיימת המלצה לשחרור. ביחס לתסקיר השני שהוגש בעניינה של המשיבה 2 קבע בית המשפט כי המפקחת המוצעת אינה מודעת מספיק לנסיבות ההסתבכות של המשיבה 2 וכי היא נוקטת בגישה מטשטשת. לפיכך נקבע כי בנסיבות המקרה לא ניתן לאפשר חלופת מעצר בתל אביב-יפו, ובאין חלופת מעצר אחרת זולת תל אביב-יפו לא ניתן לשחררה לחלופה המוצעת. אשר על כן קבע בית המשפט כי יש לעצור המשיבה 2 עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. לבסוף ציין בית המשפט כי היה ותוצע חלופת מעצר מרוחקת, עם פיקוח רציני, ובהמלצת שירות המבחן, יהיה ניתן במסגרת בקשה לעיון חוזר לשקול מחדש את ההחלטה.

5.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגישה המשיבה 2 ערר. כב' השופט מלצר הורה בהחלטתו מיום 10.4.2008 על הגשת תסקיר משלים בעניינה של המשיבה 2 בה תבחן לעומק חלופת המעצר שהוצעה ואפשרות להסדיר מפגשים של המשיבה 2 עם ילדיה. לאחר קבלת התסקיר התקיים דיון נוסף בערר. בית המשפט (כב' השופט מלצר) ציין כי מהתסקיר שהוגש לבית המשפט עולה כי המפקחת המוצעת תתקשה לשמש כחלופה מתאימה וכי אין המלצה לשחרורה של המשיבה 2 לחלופה המוצעת. באשר לאפשרות להסדרת המפגשים בין המשיבה 2 לילדיה, נאמר בתסקיר כי בשל מצבם של הילדים יהיה קשה להסיעם לפגישה עם האם, אולם במידה ותהיה המשיבה 2 בבית המעצר, רשויות הסעד תהיינה מחויבות להביא את ילדיה אליה, אם כי לא באופן קבוע. נוכח הנסיבות ולאחר הדיון בערר קבע בית המשפט כי דין הערר להידחות. נקבע כי משלושת התסקירים שהוגשו עד כה בעניינה של המשיבה 2 עולה המלצה שלילית ביחס לשחרורה לחלופת המעצר המוצעת. נקבע כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן ושאין במקרה דנן שיקול כבד משקל המכריע את הכף כנגד המלצת שירות המבחן. לבסוף חזר השופט מלצר על דברי בית המשפט המחוזי וקבע כי במידה ותוצע חלופה אחרת, רחוקה מתל אביב-יפו, עם פיקוח רציני ובהמלצת שירות המבחן, תוכל המשיבה 2 לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר.

6.

במסגרת הדיונים בתיק העיקרי, הוקרא כתב האישום לנאשמים ביום 6.2.2008 והדיון נדחה לבקשת ההגנה ליום 24.2.2008. ביום 24.2.2008 נדחה שוב מועד הדיון לבקשת ההגנה על מנת להמתין להחלטה בעניין המעצר ובכדי לבוא בדברים עם המבקשת. הדיון נדחה ליום 26.3.2008. גם במועד זה ביקשה ההגנה דחייה. בדיון שהתקיים ביום 29.4.2008 התבקשה דחייה נוספת, באי כוח המשיבה 2 ציינו כי נפגשו עם הפרקליטות והם מחכים לתשובה מהם. גם באי כוחם של יתר הנאשמים ביקשו את דחיית הדיון בשל חילופי וצירוף סנגורים. גם ביום 20.5.2008 נדחה הדיון, ובהמשך אף ביום 3.6.2008 נוכח חילופי סנגורים של הנאשמים 3 ו-4. גם ביום 12.6.2008 נדחה הדיון וביום 1.7.2008 הודיעו הנאשמים כי הם מעוניינים שהתיק יקבע להוכחות, הוצעו תאריכים במהלך חודש ספטמבר, לגביהם נרשם בפרוטוקול הדיון כי באי כוח הנאשמים התנגדו, ונקבעו שלושה מועדים להוכחות במהלך חודש נובמבר.

7.

בבקשתה טוענת המדינה כי נוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיבה 2 ומהעבירות החמורות המיוחסות לה, בהתחשב בהמלצת שירות המבחן, בהעדר חלופה ראויה ונוכח העובדה כי הדחיות בניהול התיק התבקשו מטעם ההגנה, ומאחר והתיק קבוע למועדים קרובים יחסית, מתבקשת הארכת מעצרה של המשיבה 2 ב-90 יום החל מיום 22.10.2008.

8.

באת כוח המשיבה טענה בדיון כי חלק מהעיכובים בשמיעת התיק לא היו נעוצים בה אלא באחרים. היא בקשה לשוב ולשקול את אותה חלופת מעצר אשר נבחנה ונשללה בהליכים שהתקיימו בפני השופט מלצר. לטענתה, בחלוף הזמן השתנתה נקודת האיזון, ולכן יש לאפשר שחרור בחלופת מעצר.

9.

בדיון הגישה באת כוח המשיבה 2, עורכת הדין מנדלמן מכתב מיום 4.5.2008 מטעם בא כוח המתלונן לפרקליטות שמבהיר (בין השאר) כי המתלונן אינו מרגיש מאויים על ידי המשיבה 2.

10.

לא ראיתי מנוס אלא להיעתר לבקשה. לא ניתן לשקול שחרור ללא ערבות, וגם לא ניתן לאשר את חלופת המעצר שנפסלה בעבר, והכל מן הטעמים שפורטו בתסקיר. התיק קבוע לשמיעה במועד קרוב. המתלונן איננו מכריע בעניין המסוכנות.

11.

אני מקבלת את הבקשה ומאריכה את מעצרה של המשיבה 2 ב-90 ימים מיום 22.10.2008.