בש"פ 8662/08 מדינת ישראל נ. עמאד עיס

(משיב 1 בלבד)

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים מיום 22.10.2008 או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 40024/08 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפי המוקדם. בקשת המדינה מופנת גם כלפי עואטף עיס (להלן: עואטף ) אולם לאור החלטתי מיום 15.10.2008 בקשתה תדון בנפרד.

1.

כתב האישום מייחס לעמאד עיס (להלן: המשיב

1 ) עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )

ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

2.

על פי כתב האישום, המשיב 1 ועואטף הינם זוג נשוי המתגורר יחד בדירה ביפו (להלן: הדירה ). במועד מסוים, שאינו ידוע, קשרו השניים יחד עם זוג נוסף (אשר ביחד יקראו להלן: הנאשמים ) קשר שמטרתו לגרום לסאמר נצריה (להלן: המתלונן ) חבלות חמורות על מנת להטיל בו נכות או מום. לשם כך טלפנה עואטף ביום 12.1.2008 אל המתלונן מספר פעמים והזמינה אותו לבקר בדירה, בתואנת שווא כי ברצונה לברר את מהות הקשר ביניהם. הנאשמים הצטיידו כולם בחוטי חשמל, במקלות, בחגורות ובמברג והמתינו בדירה לבואו של המתלונן. בשעות הלילה הגיע המתלונן לדירה. עואטף קיבלה את פניו בלבוש מפתה במטרה להסיר דאגה מליבו שמא מ דובר במלכודת. המתלונן התקרב לדלת הדירה בכוונה לנעולה או אז התנפלו עליו הנאשמים והחלו להכותו. בהמשך ובנוסף לכך, השתמשו הנאשמים בעזרים שונים על מנת להעצים את הפגיעה במתלונן. המשיב 1 תקף את המתלונן על ידי כך שנתן לו אגרופים הטיח את ראשו בקיר והכה אותו באמצעות האנטנה של הטלוויזיה. כמו כן ניסה המשיב 1 לכפות את ידיו של המתלונן באמצעות אזיקונים אך ללא הצלחה. עואטף הכתה את המתלונן בידיה וכן באמצעות חבל מגומי וצעקה לעבר יתר הנאשמים: "תרביצו תרביצו". גם יתר הנאשמים תקפו את המתלונן באמצעים שונים. לאחר שהוכה על ידי מי שמצוין בכתב האישום כנאשם 4, באמצעות תנור, איבד המתלונן את הכרתו למספר דקות. כששב המתלונן להכרה, הוא מצא את עצמו עירום בחלקו העליון. המשיב 1 נטל חוט חשמל כרך אותו סביב צווארו של המתלונן ומשכו לעבר חדר אחר. המשיב 1 הצליף באמצעות חוט החשמל בגבו של המתלונן ובכל חלקי גופו. כתוצאה מהתקיפות נגרמו למתלונן שטפי דם בפניו וסביב עין שמאל, שריטות והמטומות בכל חלקי גופו ושבר בברך. הוא הובהל לבית החולים ונזקק לאשפוז ולניתוח ברגלו.

3.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו למעצרו של המשיב 1 (ויתר המעורבים בפרשה) עד תום ההליכים. המבקשת ציינה כי ברשותה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המעורבים, לרבות: הודעת המתלונן; צילומי המתלונן לאחר התקיפה ותעודה רפואית מבית החולים; מציאת העזרים באמצעותם הוכה המתלונן בדירה, עת הגיעו השוטרים למקום; הימצאותם של המשיב 1, עואטף, ונאשמת 3 בדירה עת הגיעה המשטרה למקום. ביחס למשיב 1 ציינה המבקשת כי קיימת גם הודעתו בה סיפר על קשירת הקשר לפגוע במתלונן, בהימצאותו בדירה וכן בהימצאותם של יתר המעורבים (למעט נאשם 4 שעזב את הדירה לפני הגעת השוטרים). כמו כן ציין המשיב 1 את חלקו של כל אחד מהמעורבים במעשה התקיפה. המבקשת ציינה כי מעשיהם של הנאשמים מקימים נגדם עילת מעצר לפי סעיף 21 לחוק המעצרים שכן מ דובר בעבירת אלימות בה נעשה שימוש בחפצים שניתן להגדירם כנשק קר. כנגזרת מעילת מעצר זו, נטען כי מעשיהם של הנאשמים מצביעים על המסוכנות הנשקפת מהם וכי קיים חשש שמא יפגעו במתלונן וישבשו הליכי משפט באם ישוחררו. לבסוף ציינה המבקשת כי לאור קשירת הקשר, התארגנותם בצוותא של הנאשמים והשימוש שנעשה בחפצים שונים בתקיפת המתלונן, נראה כי לא ניתן לתת בהם אמון וקיים חשש כי יחזרו על מעשיהם.

4.

בדיון שהתקיים בבקשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 24.1.2008 ציין כב' השופט ג' נויטל כי בא כוח המשיב 1 לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר. נקבע כי בעניינו של המשיב 1 יוגש תסקיר מעצר והדיון נדחה. ביום 24.3.2008 נדחה הדיון לצורך קבלת תסקיר משלים, לבקשת בא כוח המשיב 1 אשר ציין כי לשירות המבחן נדרש זמן נוסף לבחינת חלופת מעצר בבית אביו של המשיב 1. בדיון שהתקיים ביום 29.4.2008 ציין בא כוח המשיב 1 כי אביו של המשיב 1 לא הגיע לשתי פגישות להן זומן על ידי שירות המבחן, ולפיכך נראה שחלופה זו אינה רלבנטית. בא כוח המשיב 1 הסכים למעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים תוך שמירה על זכותו להגיש בקשה במידה ותמצא חלופה מתאימה. לאור האמור קבע בית המשפט (כב' השופט ג' נויטל) כי המשיב 1 ייעצר עד תום ההליכים.

5.

ביום 6.2.2008 הוקרא כתב האישום לנאשמים והדיון נדחה לבקשת ההגנה ליום 24.2.2008. ביום 24.2.2008 נדחה שוב מועד הדיון לבקשת ההגנה על מנת להמתין להחלטה בעניין המעצר ובכדי לבוא בדברים עם המבקשת. התיק נדחה ליום 26.3.2008. גם במועד זה ביקשה ההגנה דחייה. המשיב 1 ביקש להמתין להחלטה בעניין המעצר בכדי לשקול את צעדיו באשר למשא ומתן עם המבקשת. בדיון שהתקיים ביום 29.4.2008 התבקשה דחייה נוספת לצורך המשך המשא ומתן וכן נוכח חילופי סנגורים של הנאשם 4. גם ביום 20.5.2008 נדחה הדיון, ובהמשך אף ביום 3.6.2008 נוכח חילופי סנגורים של הנאשמים 3 ו-4. גם ביום 12.6.2008 נדחה הדיון וזאת על מנת לאפשר את המשך המשא ומתן. ביום 1.7.2008 הודיעו הנאשמים כי הם מעוניינים שהתיק יקבע להוכחות, הוצעו תאריכים בספטמבר לגביהם רשום בפרוטוקול הדיון כי הסנגורים התנגדו ונקבעו שלושה מועדים להוכחות במהלך חודש נובמבר.

6.

המבקשת טוענת כי נוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיב 1 ומהעבירות החמורות המיוחסות לו, בהתחשב בהמלצת שירות המבחן, בהעדר חלופה ראויה ונוכח העובדה כי הדחיות בניהול התיק התבקשו מטעם ההגנה, ומאחר והתיק קבוע למועדים קרובים יחסית, מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב 1 ב-90 ימים החל מיום 22.10.2008.

7.

בא כוח המשיב 1 טוען כי אין לתלות בו את הקולר להתמשכות ההליכים ואין להתייחס אל "ההגנה" כאל מקשה אחת. יש לפעול לפי הכלל שאת הדיון יש לסיים תוך תשעה חודשים, ומשחלפו תשעת החודשים השתנתה נקודת האיזון ויש לשקול חלופת מעצר.

8.

עיינתי בפרוטוקולים שצורפו לבקשה. היו בתיק זה דחיות גם לבקשת המשיב שלפני (ראו למשל, פרוטוקולים מיום 26.3.2008; פרוטוקול מיום 3.6.2008). אני מוכנה לקבל את הצהרת עורך הדין תלוואי כי הוא עצמו היה מוכן להצעת בית המשפט לשמוע את הראיות בספטמבר והיו אלה סנגורים אחרים שהתנגדו לכך, אך עתה קבועים שלושה מועדים לשמיעת התיק ולסיכומים בחודש נובמבר. המעשים המיוחסים למשיב שלפני הם חמורים, ובכל הנסיבות הללו יש הצדקה להיעתר לבקשה. איני מחווה דעה בשאלת האפשרות לשחרר את המשיב 1 לחלופת מעצר. בעניין זה שמורה להגנה הזכות לפנות בבקשה לעיון חוזר, להציע חלופה אחרת, ובית המשפט יפעל כחוכמתו.

9.

אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב 1 ב-90 ימים שתחילתם מיום 22.10.2008.