בש"פ 8682/09 פלוני נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.10.2009 (כב' השופט י' ענבר), בה דחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום מיום 27.10.2009 (כב' סגן הנשיא י' שמעוני) להאריך את מעצר הימים של העורר בפעם השלישית, עד ליום 1.11.2009.

1.

העורר נעצר ביום 20.10.2009 בחשד לחברות בהתאגדות בלתי חוקית. באותו היום הגישה המשיבה לבית משפט השלום בירושלים בקשה להאריך את מעצרו של העורר בשמונה ימים. בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) נעתר לבקשה באופן חלקי והורה ביום 20.10.2009 על הארכת מעצרו של העורר בחמישה ימים (עד ליום 25.10.2009). ערר שהגיש העורר על החלטה זו התקבל בחלקו ובהחלטה מיום 21.10.2009 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא ד' חשין) כי מעצרו של העורר יסתיים ביום 23.10.2009. ביום 22.10.2009 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בירושלים בקשה שנייה להארכת מעצרו של העורר בשמונה ימים. בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) נעתר ביום 23.10.2009 לבקשה גם זו הפעם באופן חלקי והאריך את מעצרו של העורר בארבעה ימים נוספים (עד ליום 27.10.2009. ערר שהגיש העורר על ההחלטה נדחה ביום 23.10.2009 על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' שפירא).

ביום 27.10.2009 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בירושלים בקשה שלישית להאריך את מעצרו של העורר בשמונה ימים. בהחלטתו מיום 27.10.2009 שב בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא י' שמעוני) ונעתר חלקית לבקשה והאריך את מעצרו של העורר בחמישה ימים (עד יום 1.11.2009). בין היתר ציין בית משפט השלום בהחלטתו כי בשבעת ימי המעצר של העורר התקיימו בבתי המשפט חמישה דיונים בעניינו וקבע כי למשיבה לא נתאפשר לבצע את החקירות הנדרשות. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים על החלטה זו נדחה ובהחלטתו מיום 28.10.2009 (היא ההחלטה נשוא הערר שבפניי), הדגיש בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' ענבר) כי המידע המודיעיני הקיים בעניינו של העורר מקורו במספר גורמים, שלכאורה משתלבים זה בזה וכי בית משפט השלום נתן ביטוי להיותו של החומר חסוי בקיצור תקופת המעצר שהתבקשה. יחד עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי בהיעדר התפתחות של ממש בחקירה לא יהיה מקום להארכת תקופת מעצרו של העורר פעם נוספת.

2.

בערר שבכאן טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנמנע מלהתייחס לקביעתו של בית משפט השלום, לפיה ההליכים המשפטיים אותם נקט פוגעים בהתקדמות החקירה בעניינו. לטענת העורר קיימת חשיבות בפיקוח השיפוטי על מעצרו של העורר המתעצמת נוכח הצו שהוצא בעניינו למניעת מפגש עם בא-כוחו (צו זה בוטל בינתיים). העורר מוסיף וטוען כי בית המשפט מחויב לנקוט משנה זהירות מקום שמדובר בבקשה שלישית להארכת מעצר וכי למרות חלוף הזמן המשיבה אינה מתבססת על חומר חקירה "רגיל" אלא אך ורק על חומר מודיעיני. עוד טוען העורר כי מקביעתו של בית המשפט המחוזי עולה בבירור שכבר עתה אין הצדקה למעצר וכי בית המשפט התעלם מטענתו לפיה אין בפעולות החקירה המתוכננות כל פעולה שתקדם את החקירה. לבסוף טוען העורר כי בית המשפט המחוזי לא נימק את החלטתו נשוא הערר שבכאן אלא הסתפק בקביעה שהמעצר מוצדק, וקיים חשש שהחקירה נועדה לשבור את רוחו על מנת שיודה בדברים שלא עשה.

3.

המשיבה, מצידה, טוענת כי אין להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. המשיבה מציינת כי חלה התקדמות בחקירתו של העורר אך זו טרם מוצתה, בין היתר נוכח עיכובים שונים הנובעים מהדיונים הרבים – שבעה במספר - שהתקיימו בעניינו של העורר בפני בתי המשפט במהלך עשרת ימי מעצרו עד כה. עוד מציינת המשיבה כי בכוונתה לפנות לבית משפט השלום בירושלים עוד היום בבקשה להאריך את מעצרו של העורר לתקופה נוספת. יצוין כי במהלך הדיון שהתנהל בפניי הוצגו דו"חות בדבר החקירה וחומר מודיעיני חסוי הנוגע לעורר.

4.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בדו"חות החקירה ובחומר החסוי שהוצג כאמור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. אכן, העובדה שהעורר הובא במהלך ימי מעצרו בפני בתי המשפט לצורך דיונים שהתקיימו בעררים שהגיש אין בה כשלעצמה כדי להוות טעם המצדיק את הארכת המעצר, גם אם כתוצאה מכך נגרע "זמן חקירה" מן המשיבה. יחד עם זאת, עיון בחומר שהוצג מלמד כי ימי המעצר נוצלו עד כה באופן מיטבי, כי יש התקדמות מסוימת בחקירה וכי פעולות חקירה נוספות המתוכננות לביצוע מצדיקות את המשך המעצר לפרק הזמן שנקצב.

אשר על כן, הערר נדחה.