בש"פ 8687/99 מדינת ישראל נ. אריה גולדין

לפניי בקשה של המדינה להאריך בשלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996-, את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל ביום 11.12.99, או עד למתן פסק דין במשפט התלוי ועומד כנגדו, לפי המוקדם.

1.ביום 19.11.98 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בת"פ 10320/98 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, המייחס לו עבירות זיוף מסמך בנסיבות מחמירות בכוונה לקבל באמצעותו דבר (עבירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז1977-); עבירות שימוש במסמך מזויף (עבירות לפי סעיף 420 לחוק העונשין); עבירת מתן שוחד (עבירה לפי סעיף 291 לחוק העונשין); ועבירות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (עבירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין).

2.על פי כתב האישום, קיבל המשיב במרמה כספים וערבויות מבנק דיסקונט תוך שימוש במסמכי ביטול ערבות מזויפים. נטען, כי המשיב פתח חשבון בבנק דיסקונט וקיבל מן הבנק ערבות. על בסיס הערבות קיבל כספים. לאחר מכן ביטל המשיב את הערבות תוך שימוש במסמכים מזויפים ובהסתמך על הביטול קיבל ערבות חדשה וחזר על פעולותיו. מדובר בשלושה-עשר אישומים נפרדים ובהוצאה במרמה של סכום המגיע לכעשרים ותשעה מיליון שקלים. כמו כן הואשם המשיב כי נתן שוחד לעובד ציבור (מנהל סניף בנק דיסקונט) בעד פעולה הקשורה לתפקידו.

3.עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי, מפי השופט ע' דוויק, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. הערר על החלטה זו נדחה, על ידי השופטת ד' דורנר בבש"פ 679/99. נקבע כי אין חולק שקיימת תשתית ראייתית לכאורית המספיקה למעצר. עוד נקבע כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מכך שנידון בשל עבירות דומות לעשר שנות מאסר, מתוכן שמונה בפועל, ומכך שאת המעשים נשוא האישום עשה בהיותו אסיר ברישיון מזה חודשים ספורים:

בנסיבות אלה ברור ומובן מאליו הוא, כי האיש אינו שוקל רציונלית את מעשיו ומוכן להסתכן סיכון גדול...כתב האישום ונסיבותיו מלמדים, על רקע עברו הפלילי של [המשיב], על מסוכנותו לבטחון הציבור, במובן זה שהוא עלול להמשיך במעשי מרמה. (עמוד 2 להחלטה).

4.ביום 7.6.99 האריך בית המשפט העליון, מפי השופט י' טירקל, את מעצרו של המשיב בתשעים ימים בהסכמתו. ביום 10.9.99 הוארך שוב מעצרו בתשעים ימים על ידי השופט ת' אור. בית המשפט התחשב בכך שלמשיב חלק בהימשכות הליכי המשפט, בכך שהמשפט מתקרב לקיצו, ובסיכון שהמשיב לא יתייצב לדיון.

5.ביום 3.10.99 קבע בית המשפט המחוזי את מתן הכרעת הדין ליום 6.12.99. ביום 29.11.99 דחה בית המשפט המחוזי את מועד הכרעת הדין ליום 26.12.99. בית המשפט נימק את החלטתו בריבוי חומר הראיות ובהגשת חמישה נספחים לסיכומי ההגנה אשר למידתם מצריכה זמן נוסף. עוד ציין בית המשפט כי היתה דחיה בשמיעת סיכומי ההגנה בשל בקשתו של הסנגור.

6.לפניי טען ב"כ המשיב כי אל לה להארכת המעצר לההיפך לענין שבשגרה, ולכן מן הראוי לשחרר את המשיב ממעצרו.

באת כוח המדינה הדגישה את מסוכנותו של המשיב כפי שעולה מחומר הראיות וכן את החשש מהימלטותו מאימת הדין. כן ציינה את השלב המתקדם אליו הגיע המשפט כאשר הכרעת הדין צפויה להינתן ביום 26.12.99.

שמעתי את בעלי הדין ועיינתי בחומר שבתיק. הגעתי למסקנה כי בשל נימוקיה של המדינה מן הראוי להאריך את מעצרו של המשיב ב90- ימים נוספים כמבוקש.

אי לכך אני מאריך את מעצרו של המשיב החל ביום 11.12.99 בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 10320/98 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.