בש"פ 8696/06 פלוני נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סעב) מיום 22.9.06 בב"ש 3322/06, בגדרו התקבל ערר של המשיבה על החלטת בית משפט לנוער בחיפה (השופט קוטון) מיום 20.9.06 בב"ש 206/06 שבת"פ 748/06 לפיה ישהה העורר במעצר בית מלא. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הוטל עליו מעצר עד תום ההליכים.

ב.(1) ביום 7.8.06 הוגש כתב אישום כנגד העורר, יליד 3.2.90, לבית משפט השלום לנוער בחיפה (ת"פ 748/06). כתב האישום, הכולל שני אישומים, מייחס לעורר שתי עבירות של בריחה ממשמורת חוקית לפי סעיף 257(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

(2) בכתב האישום נטען, כי במועדים המתוארים בו חסה העורר במעון נעול העורר היה נתון במעון מכוח גזר דינו של בית המשפט לנוער בחדרה בת"פ 740/05 מיום 2.2.06. בגזר דינו הפעיל בית המשפט לנוער את סמכותו לפי סעיף 25(א) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 והטיל על העורר "חלופת מאסר" בדמותו של צו מעון נעול. באישום הראשון נטען, כי ביום 11.7.06 יצא העורר לטיפול רפואי בקרית ביאליק כשהוא מלווה במדריך המעון. נטען, כי העורר ניצל את ההזדמנות – ברח, ולא שב למעון. כנטען, נמצא העורר בביתו ביום 2.8.06 כשהוא מתחבא בתוך ארגז מצעים. באישום השני נטען, כי ביום 19.5.06 ברח העורר מהמעון בנסיבות המתוארות באישום הראשון, ובחלוף חודש ימים שב למעון לאחר שנעצר על-ידי המשטרה.

(3) בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 206/06). כעולה מהחלטת בית המשפט לנוער (השופט קוטון) מיום 20.9.06. ביום 11.8.06 הורה בית המשפט לנוער על מעצר העורר עד תום ההליכים, שכן "לא נמצאה כל חלופת מעצר אפקטיבית". עם זאת, נקבע דיון בבקשה לצורך בחינתן של חלופות נוספות.

(4) ביום 20.9.06 נערך כאמור דיון בבית המשפט לנוער. בהחלטה מאותו יום דן בית המשפט בשאלה האם עניינו של העורר יכול לשוב לבית המשפט לנוער בחדרה לצורך דיון בצו המעון הנעול שנתן, אולם לא קבע מסמרות בשאלה זו. לגופם של דברים נקבע, כי נוכח גילו הצעיר של העורר, נסיבותיו האישיות המורכבות והקשות והעובדה שלבריחתו מהמעון לא נלוו עבירות נוספות, יש לשקול חלופת מעצר בעניינו. בית המשפט ציין, כי הוצגה בפני שירות המבחן "חלופת מעצר נאותה, אשר יש בה יכולת ריסון להתנהגותו של הקטין ... אחיו ובת זוגו, אשר התייצבו בבית המשפט ... השאירו רושם חיובי ומהימן", וכי שירות המבחן "ממליץ לשחרר את הקטין למעצר בית בבית אחיו ובת זוגו בצמוד לאיזוק אלקטרוני". נוכח האמור הורה בית המשפט לנוער על שחרורו של העורר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בבית אחיו בחדרה; איסור יציאתו מן הארץ; הפקדת התחייבות עצמית בסך 3,000 ₪; אחיו של העורר ובת זוגו יחתמו על ערבות צד ג' בסך 5,000 ₪ כל אחד; יותקן לעורר פיקוח אלקטרוני; העורר יועמד לפיקוח שירות המבחן לתקופה בת שישה חודשים. לבקשת המשיבה, עוכב ביצוע השחרור בארבעים ושמונה שעות לצורך הגשת ערר.

(5) ערר כאמור הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה (ב"ש 3322/06). בהחלטה מיום 22.9.06 (השופט סעב) עמד בית המשפט על כך ששירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר. נקבע, כי התנהגותו של המשיב מעידה על כך שאינו סר למרות בית המשפט, ולפיכך אין ליתן בו אמון. עוד נקבע, כי התנהגות המשיב מעידה על רמת מסוכנות גבוהה. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי בהיותו נמלט ביצע העורר עבירות של התפרצות. נוכח האמור, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר. למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט המחוזי, כי אף אילו הותיר את החלטת בית המשפט לנוער על כנה, היה על העורר לרצות את עונשו ולשהות במעון נעול.

(6) מכאן הערר הנוכחי.

ג.בערר נטען, כי אמנם בתסקיר שירות המבחן מיום 6.9.06 טרם נתגבשה חלופת המעצר, אולם בתסקיר המשלים מיום 20.9.06 המליץ שירות המבחן על שחרור העורר לחלופה המוצעת. בעניין זה, כך נטען, נפלה שגגה מלפני בית המשפט המחוזי. נטען, כי בחלופה המוצעת יש כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהתעלמו מגילו הצעיר של העורר ומהעובדה כי לעורר אין מיוחסות עבירות נוספות. לטענת העורר, השהייה במעצר היא הרסנית מבחינתו.

ד.(1) בדיון טענה באת כוח העורר, כי מעצרו של קטין עד תום ההליכים נעשה לעתים רחוקות ביותר, והוא עניין קשה. בפועל היו במקרה דנא מספר תסקירים בניסיון לגבש חלופה, הערבים נמצאו ראויים; והרי אין מדובר במי שעבר עבירות אלימות וסמים.

(2) באת כוח המדינה ציינה כי המדובר בשני מקרי בריחה שברקע המעצר; העורר צריך היה להימצא במעון נעול; אין מקום כי באותה עת יימצא משוחרר בתיק אחר. ומשברח שוב ושוב מן המעון הנעול, אין מנוס ממעצרו. זאת, מה גם שהוגשו נגדו כתבי אישום נוספים (באת כוחו של העורר סבורה כי אין לזקוף את כתבי האישום לחובת העורר).

ה.(1) עיינתי בתסקירי שירות המבחן לנוער, שהוגשו לי במהלך הדיון. מן התסקיר מיום 8.8.06 עולה, כי המעון הנוכחי "אינו רואה כיום כל אפשרות לחזרתו של הנער במסגרת ... אין כיום למסגרות החסות אופציות אחרות בעבור הנער לאור עילת הבריחות וסיכון שלום הנערים..." (מקום במעון אחר – אם בכלל – יתפנה כנצפה ב-2007). התסקירים המשלימים מ-5.9.06 ו-18.9.06 עסקו בחלופות, ולבסוף נתמכה החלופה בבית האח המלווה באיזוק אלקטרוני. ואולם, בינתיים הוגש בקיץ זה (17.8.06), סמוך לאחר כתב האישום נשוא הערר, כתב אישום חדש נגד העורר, על עבירות רכוש של התפרצות וגניבה שנעברו לכאורה במארס, מאי ויוני 2006 (ארבעה אישומים), חלקן בתאריכים התואמים למועדי הבריחה שבכתב האישום נשוא ההליך הנוכחי. אני נדרש לכתבי האישום, שכן אין המדובר במב"ד שאין להגישו, אלא בכתב אישום שלגביו יש גמישות רבה יותר, אף כי בזהירות ראויה (בש"פ 6718/06 פלאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). אזכיר כי לעורר הרשעה קודמת מ-5.5.05 שבה הוטל עליו פיקוח בתנאי מגורים בהוסטל, וזאת בטרם ההרשעה מ-2.2.06, הנזכרת מעלה.

(2) לעניין גופו, לצערי קשה מאוד להלום היעתרות לערר זה. אכן, המדובר בקטין, ורצון המחוקק בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 – כשמו של החוק – הוא כי יישקלו גם דרכי טיפול, ומובן כי הדבר משליך על הגישה בשלבים השונים של ההליך הפלילי, לרבות המעצר. מאידך גיסא, באשר לעורר דנא, המדובר במי שלמרבה הצער הוכח על-פי עברו בשתי הרשעותיו (שכללו תיקים לא מעטים, ב-2005 24 תיקים וב-2006 7 תיקים), כבעל נטיות עברייניות, וגם כמי שאינו מכבד מסגרת; וראיה לדבר ההפרות שעליהן גם הורשע בארבעה תיקים בעבר, בנוסף לאלה שהן נשוא כתב האישום מיום 7.8.06. בסופו של יום, המדובר בשאלה בסיסית של אמון בגדרי מעצר. אין זה מתקבל על הדעת שאדם שהיה צריך להימצא, על-פי פסיקת בית משפט, במעון נעול, ושהורשע בהפרות אחדות של הוראה חוקית בעבר והתיק נשוא הערר הנוכחי המתנהל נגדו קשור בכך, יימצא במעצר בית בבית אחיו – כלומר יינתן בו אמון לעניין זה – לאחר שברח מן המעון הנעול ואין רוצים עוד לקבלו שם. ייצא, כי מי שבית משפט סבר שיש להרחיקו מן הציבור על-ידי השמתו במעון נעול, יימצא בדרגת פיקוח פחותה מזו - לאחר שברח. לדידי, לאחר שבית משפט נתן דעתו והחליט על חלופת מאסר במעון נעול, אין מקום לקבוע לאחר בריחה, שהמסוכנות והחשש להימלטות פחתו לדרגה נמוכה יותר, המצדיקה חלופת מעצר בבית אחיו. זאת, בנוסף להיבט של חוטא שיהא נשכר, שאין לקבלו גם בגדרי מעצרים, והרי אין הוא הגיוני או מוסרי, והוא עלול להזמין אחרים ללכת בדרכו של העורר. אינטרס הציבור מחייב שהמעצר לא יהיה פחות בדרגתו מן המעון הנעול שעל פי פסקי הדין צריך העורר להימצא בו. בנסיבות אחרות אולי היה מקום להידרש כאן לשאלה שאליה נדרש בית המשפט לנוער אל נכון, ושעלתה – כפי שצוין גם בחוות דעתי (בדעת מיעוט) בע"פ 11560/05 פלוני ופלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), קרי, האם ניתן להעביר עתה את העורר למעון נעול. אך לצערי – והדברים נאמרים אכן בצער רב – חוששני שאין מקום להידרש לכך לעת הזאת, אף בכל הרצון הטוב, וזאת כיוון שהמעון הנעול אינו נכון עוד לקבל את העורר וטעמו עמו, ואין חלופה זמינה אחרת של מעון, כעולה מתסקירו הנזכר של שירות המבחן לנוער. אני ער לזאת שבית המשפט לנוער, בגישה השיקומית-הטיפולית ובעקבות ההמלצה האחרונה של שירות המבחן לנוער, סבר כי בנסיבות המורכבות של המשפחה האח הוא "קרש הצלה" אחרון. הייתי רוצה להתחבר לדברים נוגעים ללב אלה, אך בזאת תינתן כביכול גושפנקא לכך שהבריחה הועילה לעורר, שכן העורר יהא מצוי בבית אחיו ולא במעון הנעול, כאילו פחתו החששות הנוגעים לו, בעוד שההיפך נכון לכאורה; לכך אין בידי להסכים. חוששני כי מרכיב האמון הדרוש כאן אינו מתקיים, ועל כן אין מנוס מאי היעתרות לערר.

(3) ובכל זאת כיצד יבוא לביטוי נושא הטיפול והשיקום, שהוא נחוץ?

לעת הזאת, הדרך הנראית לי ראויה היא כי הדיון בתיק העיקרי בו עסקינן (פ 748/06) בבית המשפט לנוער בחיפה ייערך בהקדם האפשרי, כך שכל ההיבטים והשיקולים, קרי התמונה כולה, יידונו במסגרת זו במועד הקרוב ביותר שבגדר האפשר. אינני יודע אם נקבע מועד ואם הוא קרוב; אם לא כן, מתבקשים הצדדים לפנות ללא דיחוי לבית המשפט לנוער בחיפה לקביעת מועד מוקדם.

(4) בכפוף לכך אין בידי להיעתר לערר.