בש"פ 8713/07 גד פרנקל נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ח' כבוב ) מיום 27.8.2007 בגדרה חויב העורר להפקיד ערבויות נוספות כתנאי לשחרורו ממעצר.

1.

העורר, עורך דין במקצועו, נעצר ביום 25.7.2007 בחשד למעורבות בעבירות גניבה והפרת אמונים אשר ביצע במסגרת מינויו ככונס נכסים מטעם בית המשפט. למחרת היום, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בראשון לציון בקשה להאריך את מעצרו למשך 10 ימים לצורך המשך החקירה בעניינו. בהחלטתו מיום 26.7.07 קבע בית משפט השלום (כב' השופטת ל' ברודי , סגנית נשיא) כי יש בחומר הראיות כדי לגבש חשד של ממש לביצוע העבירות. בהסכמת הצדדים הורה בית המשפט כי העורר ייעצר עד ליום 31.7.07, ובאותו מועד ישוחרר בתנאים אלה: העורר ישהה במעצר בית מלא בביתו שברעננה, יפקיד ערבות במזומן או ערבות בנקאית בסכום של 150,000 ש"ח, וכן שתי ערבויות צד ג' "בטוחות" על סך של 50,000 ש"ח כל אחת. בנוסף, ניתן נגד העורר צו עיכוב יציאה מהארץ ונאסר עליו ליצור קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה (להלן:"ההחלטה הראשונה").

2.

חרף הסכמה זו, הוארך מעצרו של העורר פעמיים נוספות עד ליום 7.8.2007.

בהמשך, הגישה המשיבה בקשה

– רביעית במספר – להאריך את מעצרו של העורר בארבעה ימים נוספים. הבקשה נסמכה, בעיקרה, על חשש להימלטותו של העורר מאימת הדין עקב חובות בהם הוא נתון ועל היקף המרמה הנטענת. בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' בן שלמה ) דחה את הבקשה בקובעו כי החשש להימלטות העורר מן הדין אינו ממשי וכי יש בתנאי השחרור שנקבעו בהחלטה הראשונה כדי להפיג את החשש האמור ואת המסוכנות הנשקפת מן העורר. עוד ציין בית משפט השלום בהחלטתו, כי הפרשייה המרכזית בה חשוד העורר הייתה ונותרה הפרשייה שבגינה גובשה הסכמה לשחרור העורר בתנאים בהחלטה הראשונה. לבסוף ציין בית המשפט, כי אין להשקפתו, עילה לכאורה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. נוכח כל אלה הורה בית משפט השלום על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאים שנקבעו בהחלטה הראשונה, וקבע כי מעצר הבית המלא יימשך עד ליום 14.8.07. לבקשת המשיבה עוכב ביצוע ההחלטה על מנת לאפשר הגשת ערר (להלן:"ההחלטה השנייה").

3.

ערר שהגישה המדינה על החלטה זו נדחה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ע' מודריק ) מיום 7.8.07 אשר סבר החשש להימלטות העורר מן הארץ ולשיבוש הליכי משפט מצידו אינו ממשי וכי החשד לגניבה בהיקף רחב אינו מגבש כשלעצמו עילת מעצר. על כן הורה בית המשפט להותיר את תנאי מעצר הבית עליהם הורה בית משפט השלום בעינם. עם זאת הורה כי העורר ישהה במעצר בית במשך 10 ימים, במקום 7 ימים שנקבעו בבית משפט השלום (להלן:"ההחלטה השלישית"). לבקשת המשיבה, עיכב בית המשפט המחוזי את החלטתו למשך 24 שעות לצורך הגשת ערר.

4.

בהחלטתו בערר מיום 9.8.2007, קבע בית משפט זה (כב' השופטת ע' ארבל ) כי האיזון המשתקף מהחלטותיהן של הערכאות הקודמות הינו ראוי וכי החשש להימלטות מן הארץ אינו ממשי. יחד עם זאת סבר בית המשפט, כי אין די בתנאים שנקבעו באשר לפיקוח על מעצר הבית ובאשר לערבויות שהופקדו. נוכח כך, הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי למציאת גורם שיפקח על העורר בעת שהותו במעצר הבית. עוד הורה בית משפט זה כי באותו דיון "יקבע בית המשפט המחוזי סכומי בטחונות גבוהים מכפי שנקבע, להנחת דעתו, והדברים אמורים הן בערבות שהפקיד המשיב עצמו, והן – ובפרט – בערבויות צד ג' שנקבעו". לבסוף הוחלט,

כי יתר התנאים עליהם הורו הערכאות הקודמות ייוותרו על כנם.

5.

בהתאם להחלטה זו, התקיים ביום 10.8.2007 דיון נוסף בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניינו של העורר. בהחלטתו מאותו יום הורה בית המשפט (כב' השופט ע' מודריק ) כי אשתו של העורר תשמש כמפקחת עליו במהלך התקופה בה ישהה במעצר בית. בהתייחס לערבויות הנוספות הודגש כי אמנם מן הראוי לקבוע ערבויות ממשיות שימנעו מהעורר להימלט מהדין וכי יש ממש בטענת המשיבה לפיה מקום שבו מדובר בהעלמת כסף בסכום גבוה והחשוד אינו מסביר את פשר היעלמותם, חזקה שיש לחשוד גישה לכספים אלו. יחד עם זאת יש להימנע מקביעת ערבויות אשר אין העורר יכול לעמוד בהן ושיחייבו את השבתו למעצר. לאחר ששקל את השיקולים הצריכים לעניין הורה בית המשפט המחוזי על הגדלת סכום הערבות הבנקאית לסך של 175,000 ש"ח; על הגדלת סכום של שתי ערבויות צד ג' שהיו קיימות לסך של 75,000 ש"ח, על הפקדת ערבות צד ג' נוספת על סך של 50,000 ש"ח בחתימת עורך הדין יוסי ארנון; ועל רישום שעבוד לטובת המשיבה בסכום של 250,000 ש"ח על דירת המגורים של העורר ורעייתו (להלן:"ההחלטה הרביעית").

6.

בהמשך, הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה בידי מורשה, משיכת שיק ללא כיסוי, זיוף, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה, הפרת הוראה חוקית והוצאת מסמך ממשמורת. על פי עובדות כתב האישום, בשנים 2004 - 2005 גנב העורר, במסגרת תפקידו ככונס נכסים הממונה על ידי בית משפט בתיקי פירוק שיתוף במקרקעין, סכום כסף בסך כולל של מיליוני שקלים, בארבע פרשות שונות. חלק מסכום הכסף נגנב ישירות מחשבונות כינוס הנכסים וחלקו כולל סכומים שהפקידו צדדים לתיקי הכינוס בידי העורר, בתוקף תפקידו ככונס נכסים. את סכום הכסף שגנב – לפי המיוחס – הפקיד העורר בחלקו בחשבונותיו הפרטיים. עוד נטען בכתב האישום כי במהלך השנים 2003-2000 שימש העורר בא כוחה של חברת "אמדוקס"

(להלן: "החברה") בתביעות רכוש ונזקי גוף. על פי המיוחס לו, במסגרת תפקידו גנב העורר סכום של למעלה ממיליון ש"ח אותו קיבל עבור החברה. משדרשה החברה מהעורר להשיב לה את הסכום האמור העביר הלה לחברה המחאות שאין חובה על הבנק לפורען, ומשדרשה החברה מהעורר המחאות נוספות להבטחת החזרת החוב להן תערוב רעייתו, זייף העורר שתי המחאות בכך שחתם על גבן חתימות הנחזות להיות חתימת רעייתו ומאשרות כיכול את הסכמתה לשמש כערבה לפירעון ההמחאות. עוד נטען, כי העורר הוציא ללא רשות העתקים מקוריים של כתבי בית דין ועותק מקורי של פרוטוקול דיון הנושא חותמת מקורית של בית המשפט.

7.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, אליה צורפה גם בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של העורר כפי שנקבעו בהחלטה הרביעית. בהקשר זה טענה המשיבה, כי לאחר שניתנה ההחלטה הרביעית התברר כי על דירת המגורים של העורר רשומה משכנתא וכן רובצים עליה תשעה עיקולים שעניינם לא היה ידוע למשיבה או לבית המשפט במועד בו ניתנה ההחלטה הרביעית. בהחלטתו מיום 27.8.2007, היא ההחלטה נושא הערר שלפני, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' כבוב ), בהסכמת בא כוח העורר, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום וכי מתקיימת בנסיבות העניין עילת מעצר של חשש הימלטות מן הדין. בהמשך קבע בית המשפט, כי הערבויות שנקבעו בהחלטות הקודמות אינן הולמות את הסיכון שבהימלטות העורר מן הדין. זאת, בין היתר, בשל סיכויי ההרשעה הגבוהים נוכח הודאתו של העורר במרבית האישומים המיוחסים לו, תקופת המאסר הארוכה הצפויה לעורר אם יורשע,

והעובדה שלעורר אין מקורות הכנסה והוא נותר חסר יכולת כלכלית. לאחר שאיזן בין השיקולים השונים הצריכים לעניין, הורה בית המשפט המחוזי כי בנוסף לכל הערבויות שנקבעו בהחלטה הרביעית יפקיד העורר 200,000 ש"ח נוספים (במזומן או בערבות בנקאית) וכן הורה על שעבוד נכס מקרקעין או חשבון בנק בסכום של 250,000 ש"ח לטובת המשיבה. בהקשר זה הבהיר בית משפט קמא כי שעבוד דירת המגורים שעליו הורה בית המשפט בהחלטה הרביעית אינו מניח את הדעת בשל העובדה שמוטלים עליה עיקולים רבים נוספים (להלן:"ההחלטה החמישית"). ביום 2.9.2007 נעתר בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ח' כבוב ) לבקשת העורר והאריך את המועד להפקדת הערבויות הנוספות עד ליום 17.9.2007.

8.

משלא עלה בידי העורר לגייס את הערבויות האמורות הגיש ביום 16.9.2007 בקשה לעיון חוזר בהחלטה החמישית. בדיון

שנערך ביום 18.9.2007 בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ג' נויטל ) הודיע בא-כוח העורר, עו"ד פרופ' דוד ליבאי, בעקבות הערות בית המשפט במהלך הדיון, כי הוא מבקש לנקוט בדרך של ערר לבית משפט זה. לפיכך הורה בית המשפט בהחלטתו מאותו יום על מתן ארכה נוספת להמצאת הערובות למשך 10 ימים נוספים, אך יחד עם זאת הורה על הפקדת סכום נוסף של 50,000 ש"ח עד ליום 20.9.2007 (להלן:"ההחלטה השישית").

9.

העורר אכן ערר על ההחלטה החמישית בפני בית משפט זה, ובהחלטתי מיום 23.9.2007 הוריתי, בהסכמת הצדדים, כי העורר יגיש מחדש בקשה לעיון מחדש בעניין הערבויות הנוספות בבית המשפט המחוזי ובמסגרתה יעמוד בפירוט על העיקולים המוטלים על הנכס שבבעלותו ועל כל העיקולים שכבר בוטלו. עוד הוריתי באותה החלטה, כי תיבחן חלופה נוספת של שעבוד נכס במצוי בבעלות אמו של העורר. באותה החלטה, ניתנה לעורר ארכה להפקדת הערבויות הנוספות עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי ובלבד שהבקשה לעיון מחדש תוגש תוך 10 ימים.

בהתאם להחלטה זו, ולאחר שהועבר מקום הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי בירושלים על פי החלטת בית משפט זה (כב' הנשיאה ד' ביניש ) מיום 25.9.2007, שב העורר והגיש בקשה נוספת לעיון חוזר בעניינו לבית המשפט המחוזי בירושלים. בהחלטתו מיום 10.10.2007 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' אפעל-גבאי ) על מחיקת הערר בהסכמת העורר ועל פי המלצתו. כמו כן ניתנה לעורר שהות בת שבעה ימים להגיש ערר לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.8.2007 והוחלט כי עד למתן החלטה אחרת של בית משפט זה יעמדו בתוקפן הערבויות הקיימות שהופקדו.

10.

מכאן הערר שלפניי בגדרו טוען העורר, כי שופטי בית המשפט המחוזי שדנו בבקשותיו טעו כאשר הפנו אותו למסלול דיוני של ערר בפני בית משפט זה הואיל וטענותיו מתאימות למסגרת הדיונית של עיון חוזר הקבועה בסעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996. לחלופין טוען העורר, כי אין ביכולתו לעמוד בתנאים המגבילים שנקבעו בהחלטה החמישית ומבקש לשנותם. בהקשר זה מדגיש העורר, כי אי שינוים של תנאים מגבילים אלה יוביל למעצרו בשנית לאחר שמספר ערכאות קבעו כי תוצאה זו אינה רצויה. העורר מדגיש עוד, כי

בתיק זה הופקדו ערובות גבוהות וכי במהלך הזמן הרב שחלף מאז שחרורו בתנאים המגבילים הוא לא חטא בהפרתם. בנוסף, הוכח, לטענתו, כי הוא לא מסתיר את כספי הגניבה הנטענת וכי הוסרו רוב העיקולים שהיו מוטלים על דירת המגורים שבבעלותו.

המשיבה סבורה כי אין עילה להחזרת הדיון בתיק המשפט המחוזי. להשקפתה, לב המחלוקת אינו שוויה של דירת המגורים – בין שמדובר בשווי נקי משעבודים ובין אם לאו – אלא בכך שדירת המגורים אינה מהווה בטוחה של ממש משום שהיא משמשת את כלל בני משפחתו של העורר.

11.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי

– מבלי לקבוע מסמרות בשאלת המסגרת הדיונית ההולמת את המקרה שלפנינו – לדון בערר לגופו, שכן הגיעה העת להכריע סופית בעניינו של העורר, אשר נידון בלא פחות משלוש ערכאות ובידי מספר כפול של שופטים.

12.

מההחלטות שניתנו בעניינו של העורר עד כה עלה קו אחיד אשר צידד בשחרורו בערובה לחלופת מעצר, מתוך השקפה שהטלתן של ערובות מתאימות די בה, בנסיבות המקרה שלפנינו, כדי להבטיח את התייצבותו להליכים המשפטיים המתקיימים בעניינו. העורר טוען כי אין ביכולתו לעמוד בתנאי השחרור שנקבעו בהחלטה החמישית. בית משפט זה עמד

בעבר – בהתייחסו לסעיף 52(ב) לחוק המעצרים העוסק באדם המצוי במעצר בשל אי יכולתו לעמוד בתנאי השחרור בערובה שנקבעו לו – על כך שהערובות לשחרורו של אדם ממעצר צריכות להלום את יכולותיו הכלכליות; וכך נפסק:"משמעות הוראה זו היא שלא תיקבע ערובה לשחרור שלא יהיה בכוחו של הנאשם לעמוד בה, כך שבדרך עקיפין יישאר במעצר שדינו להשתחרר ממנו. גם תחושת הצדק אינה סובלת שאדם שאין ידו משגת להפקיד ערובה שהושתתה עליו כתנאי לשחרורו מן המעצר יישאר במעצר רק מטעם זה. הדבר נובע גם מעיקרון המידתיות שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שמכוחו יש להקפיד שלא להטיל ערובה בסכום מופרז כתנאי לשחרור" (בש"פ 9694/02 רביזדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(1) 176, 181). העורר שלפנינו, אמנם אינו עצור כעת, אולם

לטענתו, זו תהיה משמעותה המיידית של הותרת ההחלטה החמישית על כנה.

13.

להשקפתי, יש לקבל את הערר. נראה כי בשל מצבו הכלכלי לא יוכל העורר, בנקודת הזמן הנוכחית, לעמוד בהגדלה נוספת של סכום הערבות במזומן (או בדרך ערבות בנקאית), בנסיבות בהן גם בית המשפט המחוזי קבע כי הוא "נותר חסר כל יכולת כלכלית." להצעת העורר בדבר שעבוד נוסף שיוטל על דירת המגורים שבבעלותו, משמעות מוגבלת, אם בכלל. הנתונים המתייחסים לעיקולים אינם מפורטים דיים ואינם נתמכים בתיעוד כנדרש. הגם שבכוונתי להורות על רישום שיעבוד, כמפורט להלן, אני ער לכך כי אפשרות המימוש שלו מוגבלת, מן הטעמים עליהם עמד בא-כוח המשיבה בדיון. מכל מקום – בכפוף לשינויים אליהם אורה – אני סבור כי הערובות שהוטלו על העורר כתנאי לשחרורו בהחלטה הרביעית, די בהן כדי להבטיח את התייצבותו להליכים המתקיימים בעניינו, מה גם שהעורר משוחרר בערובה מזה כחודשיים וחצי ולא נטען כלפיו כי הוא חטא בהפרת תנאי שחרורו. השינויים עליהם ראיתי להורות יבטיחו מחד, את התייצבותו של העורר להליכים ומאידך, יאפשרו את שחרורו בערובה כפי שנקבע בהחלטות הקודמות. אני מורה, אפוא, כי תנאי השחרור בערובה יהיו כדלקמן:

א.

ערבות במזומן או ערבות בנקאית בסכום של

225,000 ש"ח. מתוכם, 175,000 ש"ח שהופקדו זה מכבר, שאליהם יתווספו 50,000 ש"ח שגייס העורר והפקיד לאחר ההחלטה החמישית.

ב.

כל אחת מערבויות צד ג' שהופקדו עד כה תוגדל בשיעור של 25,000 ש"ח נוספים. הערבויות המעודכנות יופקדו בקופת בית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 10 ימים ממועד מתן החלטתי זו.

ג.

אני מורה על רישום שיעבוד נוסף לטובת המדינה בסכום של 350,000 ש"ח על דירת המגורים של העורר ואשתו.

ד.

צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן נגד העורר יעמוד בעינו וכך גם האיסור שהוטל על העורר ליצור קשר עם מי מן המעורבים בפרשה.