רע"ב 10430/08 אילן שושן נ. נציב בתי הסוהר

א.

תיק זה נפתח כבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (השופט רביד) מיום 23.11.08 בעע"א 246/08; כפי שיובהר, בקשת רשות הערעור התייתרה לגופה, אך בגדרי ההליך צמחה בקשה לעיכוב ביצוע מאסרו של המבקש, ועל בקשה זו מוסבת ההחלטה הנוכחית.

ב.

ביום 4.7.01 נגזר דינו של המבקש בת"פ (שלום י-ם) 2237/99, בו הורשע על פי הודאתו בתקיפת אשתו בנסיבות מחמירות ובאיומים על חייה. לאחר עיון במסמכים שונים, בהם תואר רקע אישי קשה ביותר של המבקש (על כך יורחב להלן), הטיל בית המשפט על המבקש עונש מאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי. המבקש החל בריצוי עבודות השירות, אך כתום חודש חדל מהתיצבות. המבקש זומן לשימוע, ומכתבים שונים נשלחו בנסיון לאתרו (מרביתם לכתובת שגויה). ביום 3.12.02 הוחלט על הפסקה מינהלית של עבודות השירות. ביום 4.12.07 נחקר המבקש בענין אחר, וכשנשאל בנושא עבודות השירות טען שביצע אותן. ביום 1.11.08 נעצר בגין אי-התיצבות לעבודות השירות.

ג.

ביום 10.12.08 הגיש המבקש – באמצעות הסניגוריה הציבורית – עתירת אסיר, כנגד החלטת המשיב על הפסקת עבודות השירות (החלטה שניתנה כשש שנים קודם לכן). בית המשפט לא קיבל את טענות המבקש, הנטועות במחדלי המשיב, בחלוף הזמן, ובנסיבות האישיות הקשות, ודחה את העתירה; אך הורה – בהסכמת המשיב – על עיכוב ביצוע עונש המאסר, בתנאי הפקדה בסך 15,000 ₪ וערבות צד ג' באותו הסכום. המבקש נותר במאסר, משלא עלה בידו לעמוד בתנאים אלה.

ד.

בבקשת רשות הערעור הודגש כי "מיקודה איננו במידת הדין, כי אם בעיקר במידת החסד והרחמים". לב הדברים בעברו הקשה של המבקש, בן למשפחה בת 16 נפשות, בעל השכלה פורמלית של 3­4 שנים. המבקש ספג טרור ואלימות בילדותו, במיוחד מאביו, שהיה כובלו בשלשלאות ומשליך עליו חפצים, ומרעיב את ילדיו. מאוחר יותר דר שנים ארוכות ברחובות, סמוך על שולחנם של בתי תמחוי. במשך השנים לא הידרדר המבקש לסמים ולא הסתבך עם החוק, למעט ההתנהגות כלפי אשתו, נשוא התיק. בהתחשב בנסיבות אלה, ובכך שהמבקש כבר בילה תקופה במאסר מאז נעצר ביום 1.11.08, עתר המבקש לשימוע חדש, בו יישמעו טענותיו. לעתירה צורפו מכתבים מ-1999 ו-2006 מגורמי רווחה בעיריית ירושלים, בהם תוארו תולדותיו העגומות ביותר של המבקש.

ה.

הבקשה פתחה סדרה ארוכה של הודעות, הודעות שכנגד, החלטות והליך שימוע; המשיב התנגד תחילה לבקשה, ובין השאר הדגיש את מחדלי המבקש באי-התיצבות להמשך ריצוי העונש במשך שנים ארוכות, וציין כי לאחרונה הוגש כנגד המבקש כתב אישום נוסף, וכי במהלך שהייתו במאסר עבר שתי עבירות משמעת. ואולם, לאחר חליפת הודעות, הודיע המשיב (ביום 12.1.09) על החלטת הממונה על עבודות השירות, "לפנים משורת הדין", לערוך למבקש שימוע נוסף. השימוע התקיים ביום 22.1.09, וביום 26.1.09 החליט נציב השירות להותיר על כנה את ההחלטה על הפסקת עבודות השירות. בנסיבות אלה, הסכימו הצדדים כי בקשת רשות הערעור התייתרה; אולם ביום 13.1.09 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר.

ו.

טענות המבקש לענין עיכוב הביצוע הובאו במספר הודעות מטעמו, וכן בדיון בעל פה, שנערך היום, 1.2.09. נטען, תחילה, לעיכוב ביצוע "סטטוטורי", מכוח סעיף 51ט(ד) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; הסעיף קובע: "הגיש עובד השירות עתירה [כנגד החלטה בדבר הפסקת עבודות שירות] – תימשך ההפסקה בעבודות השירות עד למחרת היום שבו תינתן החלטת בית המשפט". נטען, כי נוכח החלטת הממונה על עבודות השירות מיום 25.1.09, בידי המבקש להגיש עתירה חדשה, וכי מכוח הסעיף האמור יעוכב הביצוע עד להכרעה בעתירה. עוד נטען, כי בנסיבות – לרבות הסכמת המשיב בבית המשפט קמא – יש מקום לעיכוב הביצוע גם שלא מכוח הוראת הסעיף; הוטעם, כי הלכה למעשה מצוי המבקש במאסר עקב חסרון כיס, הואיל ולא עלה בידו לעמוד בתנאי השחרור. לבסוף נאמר, כי עיכוב הביצוע נחוץ על מנת שלא לייתר את העתירה החדשה שמתעתד המבקש להגיש.

ז.

המשיב מתנגד לעיכוב הביצוע, ואף עמדתו הובאה במספר הודעות ובדיון בעל פה. לדידו של המשיב, אין מקום לעיכוב ביצוע סטטוטורי, שכן החלטת הממונה על עבודות השירות מיום 25.1.09 אינה "החלטה על הפסקת עבודות שירות", אלא אך קביעה כי החלטה מסוג זה תיוותר על כנה. נטען, כי אף שהמדינה הסכימה בשעתו לעיכוב הביצוע, נקבעו בצידו תנאים סבירים. עוד נאמר, כי עומדים לחובת המבקש כתב האישום החדש שהוגש נגדו, עבירות המשמעת במאסר, והימנעותו מריצוי העונש בעבר, המקימה בהווה חשש להתחמקות.

ח.

לאחר העיון, סבורני – לא בלי התלבטות – כי יש מקום לעיכוב הביצוע. בנסיבות חייו המעציבות מאד של המבקש, אשר הובאו לעיל אך בראשי פרקים, בצירוף מחדלי המשיב, שאליהם נדרש בית המשפט לעניינים מינהליים בציינו כי השירות "לא נקף אצבע" והשתהה במשך שנים ארוכת מנקיטת צעדים להמשך ריצוי העונש, אין לומר כי ההליכים שמנהל המבקש מחוסרי סיכוי כלל; ומכל מקום לא ראוי כי אלה יסוכלו בפועל, וכך עלול לקרות אם לא יעוכב הביצוע, הואיל והמבקש ביצע שלושה חודשי מאסר, ונותרו כחודש וחצי נוספים בלבד לריצוי. אודה, כי התלבטותי נבעה, בין היתר, ממחדלו רב השנים של המבקש (מחדל הנפקד גם על הרשות), מן העבירה הנוספת שהמבקש מואשם בה, אף שהוא כופר בה מכל וכל, ושעל פי דין (סעיף 51ט(א)(5) לחוק העונשין) דיה להטות את עניין הריצוי לחובתו, וכן מהתנהגותו במאסר.

ט.

לא אמנע מאמור, כי לענין המחדלים מזה ומזה היו כפות המאזניים קרובות להיות מעוינות, שכן, כאמור, ברע"ב 6757/08 אבועסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.9.08): "גם אם חדל המשיב ממציאת המבקש, אין זו מן המידה שאדם מן היישוב יישב שאנן ולא יודיע מיזמתו לרשויות על קורותיו, בידעו כי טרם ריצה עונשו בעבודות השירות"; אין מדובר ב"'תכנית כבקשתך'... הריהו מאסר כדת וכדין" (רע"ב 5530/07 זידאן נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 2.7.07)). ומנגד, באשר למחדלי המשיב, כאמור בפרשת אבועסא , לא אירע במשך שנים ארוכות דבר, "כך שפסק דינו של בית המשפט המטיל עליו מאסר בדרך של עבודות שירות נותר מרחף כישות מופשטת ללא מימוש, עד כי כמעט ירד טעם האכיפה לטמיון... והלא מה היה פשוט יותר לכאורה, ממשלוח ניידת משטרה לבית המבקש?" ובעידננו, דומה שאין זה מסובך יתר על המידה ליצור תכנית מעקב אחר ההתיצבות לעבודות שירות.

י.

אך העיקר הוא, בסופו של יום, כי המשיב כבר נתן הסכמתו לעיכוב הביצוע, הסכמה שנפקדת עליו גם כעת, כאשר עומד בפתח הליך נוסף. עיכוב הביצוע סוכל בעבר עקב קשיים כלכליים, כאמור; לא מצאתי כי המשיב חולק ביותר על טענות המבקש באשר לעוניו, ומכל מקום ראיה שבהיגיון היא כי הוא מרצה מזה שלושה חודשים מאסר בלא שמימש את החלטת עיכוב הביצוע. כפי שנפסק, "תחושת הצדק אינה סובלת שאדם שאין ידו משגת להפקיד ערובה שהושתה עליו כתנאי לשחרורו מן המעצר יישאר במעצר רק מטעם זה" (בש"פ 9694/02 רביזדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(1) 176, 181, השופט טירקל; בש"פ 2137/96 רודמן נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 504; ע"פ 4158/04 צידאוי נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה (לא פורסם, 10.5.04); בש"פ 8713/07 פרנקל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.10.07)). על כן סבורני, כי יש מקום לשינוי תנאיו של עיכוב הביצוע, על מנת לאפשר את השחרור בפועל לעת הזאת ולקראת עתירת אסיר חדשה שעומד המבקש להגיש, כנמסר; אך בתוך תנאים מסוימים שיבטיחו את התיצבותו של המבקש להמשך מאסר לפי הצורך, ככל שכך יוכרע לבסוף; בנוסף, הוא מלווה עתה על-ידי הסניגוריה הציבורית, אשר תיתן דעתה להליכותיו, כפי שהבטיחה. איני נדרש לשאלה הפורמלית של מעמד העתירה שעומד המבקש להגיש, אל מול החלטות נציב שב"ס מקדם ועד עתה, וזאת נוכח האמור. גם לא ראיתי "להעביר את הכדור" לעניין עיכוב הביצוע לבית המשפט לעניינים מינהליים בגדרי העתירה החדשה, שכן ביני לביני יחלוף עוד פרק זמן, והדבר לא נראה לי ראוי. אציין מנגד, כי סבורני לאחר עיון שאין מקום לכרוך את עיכוב הביצוע בהכרעה בתיק הפלילי התלוי ועומד כנגד המבקש, כהצעת באי כוחו.

י"א.

ביצוע המשכו של עונש המאסר יעוכב, איפוא, עד להחלטה נוספת של בית המשפט לעניינים מינהליים בגדרי העתירה החדשה, בתנאים הבאים: הפקדה עצמית בסך 2,000 ₪; ערבות צד ג' בסך 2,000 ₪; צו לעיכוב יציאה מהארץ, והפקדת דרכון (ככל שישנו); בנוסף, המבקש יתיצב פעמיים בשבוע בתחנת משטרה, במקום ובמועד שתקבע המדינה, והמבקש מוזהר לעמוד בחובתו. בכפוף לכך, נמחקת בקשת רשות הערעור. ברי כי ככל שלא תוגש עתירה חדשה במועדה (סעיף 51ט(ג) לחוק העונשין) יפקע עיכוב הביצוע.

י"ב.

לא אחתום החלטה זו בטרם אביע הערכה לבאי כוח שני הצדדים על הדבקות במטרה מזה ועל הסבלנות הראויה מזה.