בש"פ 874/10 מדינת ישראל נ. מוטי לוי

1.

לפני ערר של המדינה וערר נגדי של המשיבים 1 ו-3, שאלה עיקריהם:

שלושת המשיבים מואשמים בקשירת קשר לביצוע פשע, ובנסיון לרצח של כפיר ששון (להלן – המתלונן או כפיר ). בין משיב 1 ומשיב 2 לבין המתלונן ישנם קשרי משפחה. אשת המתלונן (להלן – לינור ) הינה אחותו של משיב 1, ובת אחותו של משיב 2. על פי כתב האישום, בתקופה הרלבנטית, היה כפיר נתון במצוקה כספית קשה. הוא פנה למשיב 2 ולאחרים לבקש מהם עזרה כספית. ביום 10.2.09 בשעה 21:41 התקשר כפיר למשיב 2 לבקש ממנו עזרה כספית, אשת משיב 2 דברה עמו בטלפון, והשיחה הסתיימה בגידופים. אותה שעה שהו כפיר, לינור וילדיהם בדירת אימה של לינור והמשיב 1 (להלן – הדירה ). לאחר שיחת הטלפון בין כפיר לבין אשת משיב 2, הצטיידו המשיבים ואדם נוסף בסכין ובאקדח והגיעו לדירה. משיב 1 התקשר לכפיר בסמוך לשעה 00:30 בלילה ואמר לו כי הוא צריך לדבר אתו, והשניים קבעו להיפגש בסמוך לדירה כעבור מספר דקות. המשיבים הגיעו לבנין בו נמצאת הדירה, וחיכו בחנייה לבואו של כפיר. כשהגיע כפיר להיפגש עימם, התנפלו עליו המשיבים, ותקפו אותו באכזריות. משיב 1 דקר אותו דקירות קשות בפלג גופו העליון ובבטנו באמצעות סכין במטרה להורגו. כפיר נאבק במשיב 1, כשהוא מדמם, במטרה להוציא מידו את הסכין, ותוך כדי כך נפצע בידו. תוך שהוא ממשיך לדקור את כפיר, צעק משיב 1 למשיב 3, אשר החזיק באקדח, "תירה בו, תירה בו". משיב 3 דרך את האקדח, וכיוון אותו לעבר כפיר. האם, עדנה, הבחינה מחלון הדירה במתרחש בחנייה, צעקה ללינור לרוץ למטה, וצעקה למשיב 1 "מוטי תפסיק". לינור ירדה בריצה במדרגות הבנין לחנייה, וצעקה גם היא למשיב 1: "מוטי תפסיק". באותו שלב גררו המשיבים את כפיר מהחנייה לגינה הסמוכה. משיב 1 המשיך לדקור את כפיר, שהיה מוטל על הקרקע, ומשיב 3 עמד במרחק של כחצי מטר מכפיר, כשהוא מכוון לראשו את האקדח. לינור הגיעה למקום בריצה, והפרידה בכח בין משיב 1 לכפיר, תוך שהיא צועקת לאחיה שיניח לכפיר. כשראה משיב 1 את לינור, צעק למשיב 3 "אל תירה". בשלב זה החלו שכנים בבנין ובבניינים סמוכים להבחין בנעשה, ואז השלושה ברחו מהמקום. לינור הבהילה את כפיר לבית החולים, שם אושפז ונותח.

בגין ארועים אלה, הואשמו המשיבים, כאמור, בקשירת קשר לפשע, ובנסיון לרצח.

2.

במקביל להגשת כתב האישום, בקשה המדינה את מעצרם עד תום ההליכים של המשיבים. היא ביססה את בקשתה על קיום ראיות לכאורה, ועל עילת מעצר בגין מסוכנותם של המשיבים, המחייבת, לגישתה, את מעצרם עד תום ההליכים.

3.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' דרורי) קבע בהחלטתו, כי מתקיימת במשיבים דרישת הראיות לכאורה ועילת המסוכנות. יחד עם זאת, הוא הורה לשחרר את המשיבים בחלופות מעצר, הכוללות מעצר בית מלא ואיזוק אלקטרוני.

בית המשפט המחוזי ניתח בהחלטתו את חומר הראיות. הוא יצא מתוך הנחה, שב"כ המדינה היה שותף לה, כי לינור הינה העדה המרכזית בפרשה זו, וכי חומר הראיות הנוסף כולל חיזוקים ותוספות לציר המרכזי הנשען על גרסתה.

בית המשפט המחוזי עמד על כך שגרסתה של לינור, עליה נשען כתב האישום, ניתנה רק ביום 16.6.09, כאשר מועד הארוע העברייני התרחש בחצות הלילה שבין 10.2.09 ו-11.2.09. גרסת כפיר לארועים היתה, כי הוא נדקר על ידי רעולי פנים, ואילו גרסתה הראשונה של לינור היתה כי הדוקרים היו עם כובעים או רעולי פנים, והיא אינה יכולה לזהותם. במשך ארבעה חודשים ממועד הארוע לא ידעה המשטרה מי היה מעורב בארוע. ביום 16.6.09 מסרה לינור הודעה חדשה למשטרה, ובה הפלילה את המשיבים. לעמדת בית המשפט קמא, לא ניתן הסבר של ממש לתפנית שחלה בגרסתה של לינור, מלבד הסבר שניתן על ידי ב"כ המדינה, לפיו מ דובר בחברה עבריינית שבה לא נהוג להתלונן במשטרה ולחשוף את זהות הדוקר. בית המשפט קבע בהחלטתו, כי לאחר שבחן את גרסותיה של לינור, הגיע למסקנה כי אמנם יש אפשרות להרשיע את הנאשמים על סמך גרסתה החדשה. יחד עם זאת, הסיכוי להרשעה כזו אינו גבוה. אלה עיקרי הנמקתו: גרסתה המאוחרת של לינור אינה נתמכת בגרסתו של כפיר, החוזר וטוען כל העת כי הדוקרים היו רעולי פנים; אין הסבר ומניע לנסיון הרצח של המשיבים כלפי כפיר; יש גורמים אחרים שעשויים היו לפגוע בכפיר, בהיותו קשור לחברה עבריינית ונתון להאזנות סתר של המשטרה; אין להניח כי השיחה בין כפיר לאשת משיב 2 בענין העזרה הכספית שמשה מניע לביצוע העבירות; קשרי המשפחה של חלק מהמשיבים עם המתלונן והעדה המרכזית לינור מחלישים את אמינות גרסתה של לינור והצבעתה על משיבים אלה כמי שפגעו בבעלה; וכן, לא נמצאו חיזוקים ראייתיים של ממש לגרסתה המאוחרת של לינור.

בית המשפט קמא פסק, כי עוצמת הראיות לכאורה בתיק הינה דלה, ולכן בחן

ביסודיות את היבט חלופות המעצר, תוך התייחסות לתסקירי מעצר שהוגשו בעניינם של המשיבים. כן התייחס לידיעות מודיעיניות שהוגשו במעמד צד אחד בעניינם של המשיבים, וראה לתת להם משקל אך בהקשר לטיב התנאים שיוטלו בחלופות המעצר. בסופו של דבר, הורה בית המשפט קמא על שחרורם של המשיבים בחלופות מעצר, הבנויות על מעצר בית מלא בפיקוח, מתן ערבויות אישיות בחתימה ובהפקדה, איזוק אלקטרוני, ותנאים נוספים.

שחרור המשיבים עוכב עד להחלטה בעררים.

4.

המדינה עררה על שחרורם של המשיבים בחלופות מעצר. עיקר טענותיה של המדינה הן כי טעה בית המשפט קמא בהעריכו את תשתית הראיות הלכאורית כמוחלשת, ובכך שלא נתן משקל להסבר ההגיוני של עדת התביעה המרכזית לינור לסיבת כבישת עדותה לאורך זמן לאחר הארוע העברייני. כן שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל לסכנה הנשקפת לציבור וללינור משחרורם של המשיבים לחלופות מעצר, ובכך שלא נתן משקל מספיק לתסקירי המבחן של משיבים 1 ו-3, אשר נמנעו מהמלצה על שחרורם לחלופות המעצר שהוצעו על ידם. לעמדת המדינה, בחומר הראיות ישנו הסבר מלא לכבישת עדותה הראשונית של לינור, ומצויים בו חיזוקים שונים לעדותה, המבססים תשתית ראייתית לכאורית בעלת עוצמה מספקת לצורך מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

אשר לעילת המסוכנות, טוענת המדינה כי המעשים המיוחסים למשיבים מקימים חשש של ממש כי שחרורם עלול לפגוע בבטחונו של אדם או בבטחון הציבור. מ דובר על מעשים חמורים, הכרוכים בשימוש בנשק קר וחם, והמצביעים על סיכון של ממש הנשקף מהמשיבים. קיים, על פי הטענה, סיכון קונקרטי לשלומה של עדת התביעה המרכזית, אשר עדותה המפלילה מהווה ציר מרכזי בחומר הראיות. תסקירי המבחן מצביעים על סיכון גבוה לשחרורו של משיב 1, וכן על סיכון ביחס למשיב 3. כן נטען, כי שגה בית המשפט כאשר שחרר את המשיבים לחלופות מעצר בירושלים – מקום מגוריהם של המתלונן ובת זוגו – שהיא העדה המרכזית בהליך.

5.

המשיבים 1 ו-2 עררו מצידם על חומרת תנאי השחרור שהוטלו עליהם. באי כח המשיבים מיקדו את טיעוניהם על עוצמת הראיות לכאורה, וטענו כי יש לאמץ את עמדת בית המשפט קמא, לפיה תשתית הראיות אינה בעלת עוצמה מספקת המצדיקה את מעצר המשיבים. הם הדגישו את משמעות כבישת עדותה של עדת התביעה המרכזית, לינור, במשך תקופה ארוכה, מ-10.2.09 ועד 16.6.09, והצביעו על סתירות מהותיות שונות המצויות, לדבריהם, בהודעותיה השונות. הם הצביעו על בקשת התמורה שהעלתה לינור בהגיעה למשטרה למסור את גרסתה החדשה, דבר המצביע על האינטרס החבוי בגרסה זו, שיש בו כדי לפגוע פגיעה ממשיך במשקלה. כן עמדו המשיבים על כך שהמתלונן עצמו נשאר עקבי בגרסתו, כי התוקפים היו רעולי פנים, ולא תמך בשום שלב בגרסתה המאוחרת של אשתו. כן נטען, כי כפיר, בהודעתו, מדבר על ארבעה תוקפים, ואילו לינור מדברת על שלושה תוקפים. עוד נטען, כי המתלונן ידוע כעבריין רב פעלים, המחובר לעולם התחתון, וכי נעשו נסיונות שונים לפגוע בו עד לתקופה האחרונה. גם כיום הוא מוחזק בכלא בהפרדה, בשל חשש מפגיעה בו. הקשרים בין לינור לבין בני משפחתה המשיבים היו טובים מאד, ולכן בהעדר מניע שלהם לפגוע במתלונן, נחלשת עוד יותר גרסתה של העדה המרכזית. בנסיבות אלה, נטען כי יש מקום להעדיף את גרסתה הראשונית של עדת התביעה, אשר על פיה התוקפים היו רעולי פנים והיא אינה יכולה לזהותם – אמירה הנתמכת על ידי עדותו של המתלונן עצמו לאורך כל הקו – ולשחרר את המשיבים, בהעדר תשתית ראייתית מספקת בעניינם. שאלת הזיהוי היא במחלוקת ראייתית עמוקה, ויש לנקוט זהירות מופלגת בענין זה. עוד נטען, לענין מסוכנות המשיבים, כי חל שיהוי רב במעצרם, ויש בכך כדי להצביע על העדר מסוכנותם. מאז עדותה הראשונית של לינור במשטרה, ביוני 2009, חלפה כחצי שנה עד אשר המשיבים נעצרו. מעבר זמן זה, שבו המשיבים הסתובבו חופשי, מצביע על כך שלא נשקפת מסוכנות אמיתית מפניהם, המצדיקה את מעצרם עד תום ההליכים. על יסוד כל אלה, טוענים המשיבים כי יש לדחות את ערר המדינה; משיבים 1 ו-3 מבקשים להקל בתנאי חלופות המעצר שהוטלה עליהם. ב"כ המשיבים מפרטים, אחד לאחד, את נתוניהם של המשיבים, ביחס להחלת חלופות המעצר בעניינם.

6.

שקלתי את מכלול נסיבות הענין, ובאתי לכלל מסקנה כי דינו של ערר המדינה להתקבל וכי דינו של ערר המשיבים 1 ו-3 להידחות. משמעות הדבר היא, כי שלושת המשיבים ייעצרו עד תום ההליכים נגדם.

אלה הטעמים להחלטתי:

ראיות לכאורה

7.

הערכת התשתית הראייתית הלכאורית לצורך החלטה בשאלת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים איננה קלה. הקשיים נובעים מהגורמים העיקריים הבאים:

ראשית , הנפשות הפועלות הן ברובן בעלות קשר משפחתי קרוב אלה לאלה: המשיב 1, מוטי לוי, הוא אחיה של אשת המתלונן; אשת המתלונן – לינור – היא עדת התביעה המרכזית בתיק זה; המשיב 2, דוד אברהם, הוא דודם של לינור ושל משיב 1; והמתלונן, הנפגע בארוע העברייני, הוא בעלה של עדת התביעה, וקרוב משפחה, דרך חיתון, של משיבים 1 ו-2. מטבע הדברים, יש להתחשב במציאות מורכבת זו, של קשרי משפחה הדוקים בין המעורבים הישירים בארוע, בבואנו להעריך בשלב מוקדם זה את מהות הראיות לכאורה ואת עוצמתן.

שנית , מנתונים העולים מחומר הראיות, למתלונן מעורבות עמוקה בעולם הפשע, והוא עצמו מרצה עתה עונש מאסר, ומאויים על ידי גורמים שונים בעולם התחתון, המבקשים להתנכל לו. הארוע נשוא כתב האישום מצביע, לכאורה, על נסיון פגיעה חמור בחייו של המתלונן בידי מספר אנשים, שהעילות והמניעים האמיתיים העומדים מאחוריו לא התבררו כל צורכם. עם זאת, החומר מצביע על ארוע, שמניעיו מורכבים ונסתרים, אשר הביא לפגיעה גופנית חמורה במתלונן בשעת ליל מאוחרת, שנגרמה על ידי קבוצת אנשים מזויינים בסכין ובאקדח. נסיבות התקיפה המזויינת, שעת התקיפה, סגנון התקיפה בקבוצה, ומידת חומרתה של הפגיעה עשויים כולם להתיישב עם תופעה של "חיסול חשבונות" בקבוצת פשיעה, שאת פרטיה קשה בשלב זה לדלות מהחומר הראשוני שבפנינו.

שלישית , כמצופה בהתנהלותה של קבוצת פשיעה, החיסיון והסודיות מאפיינים את דרך ההתנהלות, ומלווים לא אחת גם ארועים פליליים, וגם כאשר הנפגע נדרש לתת את גרסתו לנסיבות הפגיעה. הפוגעים והנפגעים מתאחדים בתרבות הסוד והחיסיון, שנועדה לאפשר את המשך פעילותה של הקבוצה, כדי להסתירה מעיני החוק ומגורמי אכיפת החוק.

8.

מסכת הנתונים העולה, בשלב זה, מחומר הראיות היא מקוטעת ובלתי שלמה. היא חושפת טפח ומכסה טפחיים. יחד עם זאת, אופי הארוע ונסיבותיו, שעת הארוע ומיקומו, גרסאותיהם המיקדמיות של המתלונן ואשתו לינור, ושינוי הגרסה לאחר מספר חודשים על ידי לינור – כל אלה מתיישבים, לכאורה, עם מיקומה של פרשה זו במסגרת פעולה של "חיסול חשבונות" בעולם התחתון, המתאפיינת לא רק ב"תרבות הסכין" אלא גם ב"תרבות השתיקה". על אף שהמתלונן הותקף בנשק ונחשף לסכנת מוות ממש, איש לא פוצה פה, ובכלל זה גם הנפגע ולא רק הפוגעים. בשלב הראשון, מצטרפת לתרבות השתיקה גם אשת הנפגע, כחלק משיתוף הפעולה עם קו הסודיות כלפי גורמי המשטרה.

אלא שבחלוף הזמן, ואיננו ידועים מה גרם לתפנית, חוזרת אשת הנפגע למשטרה, ומוסרת את גרסתה המלאה החדשה, המפלילה במישרין את בני משפחתה בקרבה ראשונה – אחיה ודודה, ואדם נוסף. הגרסה החדשה, משעת הינתנה, היא רצופה ועיקבית, והעדה נצמדת אליה תוך זיהוי ברור ומובהק של התוקפים. על פי גרסתה,

התוקפים לא היו רעולי פנים, אלא היו אחיה, דודה, ואדם נוסף.

איננו יודעים מה גרם לעדה המרכזית לשנות את גרסתה המקורית, שתאמה בשעתה באופן לא מפתיע לזו של בעלה המתלונן. על פי מזכר מיום 2.2.10, היא ציפתה, בראשית הדברים, כי גרסתה החדשה בפני המשטרה תביא להקלה עם בעלה בהליכים פליליים המתנהלים נגדו. משהצעתה לקבלת תמורה נדחתה, היא בקשה בכל זאת למסור את גרסתה החדשה, ואחת הסיבות שניתנו לכך היא שהיא מאויימת, וכי על המשיבים לשלם על מעשיהם. כן היא מסרה באותו מזכר, כי פנתה למשיב 2, ודרשה ממנו פיצוי בסך 200,000 ₪ על הפגיעה במתלונן, שאחרת תפנה למשטרה.

לכבישת גרסתה של עדת התביעה יש הסבר לכאורי, המתבקש על הרקע המיוחד שבו התרחש הארוע האלים נשוא כתב האישום. משניתנה הגרסה החדשה, העדה עומדת עליה במספר הודעות רצופות, שעולות בהן סימני אמת מובהקים. להודעות אלה יש מספר חיזוקים: קשר טלפוני ער בין המשיבים לבין עצמם בסמוך לפני ארוע התקיפה שהתרחש בשעת לילה מאוחרת; שיחת לילה מאוחרת, בשעה 00:26, בין משיב 1 למתלונן, בסמוך מאד לשעת ארועי העבירה, היא 00:45; דקות ספורות לאחר הגעת המתלונן לבית החולים, בשעה 1:08, יצרה לינור קשר עם משיב 2; ואישורו של משיב 2, בעימות בינו לבין לינור, כי היא אכן דרשה ממנו פיצוי בסך 200,000 ₪ בשל הפגיעה הקשה בבעלה (עימות מיום 5.1.10, עמ' 3 ש' 42).

9.

מעבר לכל אלה, המשיבים שמרו על זכות השתיקה, ולא טענו דבר להגנתם. בנסיבות ענין זה, יש בשתיקת המשיבים כח מחזק מיוחד ל"יש" הראייתי הקיים בגרסה החדשה של עדת התביעה המרכזית. שתיקת המשיבים מתפרשת על כמה מישורים חשובים:

ראשית , המשיבים לא טענו לאליבי כלשהו, אף ששעת הארוע העברייני היתה באישון לילה, בשעה רבע לאחת אחר חצות, בשעה שדרך שגרה בני אדם ישנים שנת לילה בביתם; שנית, הם לא הציעו הסבר אפשרי כלשהו למניע של עדת התביעה המרכזית – קרובת משפחתם – להעליל עליהם עלילת שוא ולערבם בבצוע עבירות חמורות, שדינן מאסר לשנים רבות. שלישית, הם לא נתנו הסבר כלשהו שיש בו כדי להרחיקם מהארוע העברייני, אף שהוא התרחש בסמוך לדירת מגוריה של אם המשיב 1, כאשר המתלונן ואשתו לינור שהו באותה דירה בסמוך ממש לפני ביצוע התקיפה האלימה. האופי המיוחד של הארוע, מיקומו, התרחשותו לאחר חצות לילה, ושתיקתם העיקבית של המשיבים מתיישבים, לכאורה, עם פעילות פלילית של קבוצת פשע, התרשמות המתחזקת בעדותו של המתלונן עצמו, שאינו מזהה את תוקפיו.

המשקל המצטבר של גרסתה החדשה של עדת התביעה והחיזוקים השונים לגרסה זו די בהם כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית בעוצמה הנדרשת לצורך מעצר המשיבים עד תום ההליכים. זאת, כאשר לוקחים בחשבון את הרקע והמאפיינים המיוחדים של הפרשה, ומייחסים להם משקל בהערכת ההתפתחות שחלה באיסוף הראיות בענין זה.

מסוכנות וחלופות מעצר

10.

מסוכנותם של המשיבים עולה בבירור מעצם מעשה התקיפה האלימה בחבורה, שבוצעה, לכאורה, בידי שלושתם כלפי המתלונן, כאשר שניים מהם מצויידים בסכין ובאקדח. בסכין נעשה שימוש, ואילו השימוש באקדח היה אך כפסע. אלמלא התערבותה של האם, שהבחינה במתרחש דרך חלון דירתה, וירידתה בריצה של לינור למקום הארוע, אפשר שהארוע היה מסתיים אחרת. חוסר ההסבר שבפי המשיבים למניעים האמיתיים העומדים מאחורי הארוע, והחשש הכבד כי מ דובר בקבוצת פשיעה שטרם נחשפה לעיני רשויות אכיפת החוק עד לארוע זה, מוסיפים למימד המסוכנות הכללית הנשקפת מהמשיבים לשלום הציבור, ככלל.

11.

אולם בצד המסוכנות לציבור, קיימת במקרה זה מסוכנות ספציפית של המשיבים כלפי עדת התביעה המרכזית, לינור. מסוכנות זו מתבקשת ראשית מחששה של העדה למסור את גרסתה המלאה במשך מספר חודשים, עד אשר התעשתה והפלילה את המשיבים. העובדה שתשתית הראיות נסמכת עליה כציר מרכזי יוצרת סיכון ממשי כי המשיבים ינסו לפגוע בה, בין באופן ישיר ובין על ידי גורמים מטעמם, כדי להקטין או לבטל כליל את החשש להפללתם במשפט. חששות אלה מקבלים חיזוק ניכר ומשמעותי בחומר החסוי החשוב שהועבר לעיוני, המצביע על חשש של ממש לשלומה ולבטחונה של עדת התביעה מפני המשיבים.

12.

הזמן שחלף מאז הארוע העברייני ועד למעצרם של המשיבים הוא אכן זמן ניכר. באופן רגיל, אפשר שחלוף זמן כאמור מקהה את גורם המסוכנות באופן משמעותי, אך לא במקרה זה. המסוכנות הנשקפת מהמשיבים כלפי עדת התביעה נתגבשה רק מהשלב שבו הועלתה גרסתה החדשה ולא קודם לכן. כן יצויין, כי עשוי להיות, כי לזמן שחלף מאז מסירת גרסתה החדשה ועד למעצר המשיבים ישנו הסבר הנעוץ בצורכי החקירה. מכל מקום, לא הייתי מייחסת משקל מיוחד למעבר הזמן עד למעצר המשיבים כגורם המקהה באופן מהותי את מסוכנות המשיבים במקרה זה.

13.

תסקירי שירות המבחן בעניינם של המשיבים 1 ו-3 הם שליליים. משיב 1 היה מעורב במשך שנים בפלילים, ושירות המבחן לא שלל קיום סיכון גבוה להישנות מעשי עבירות, והוסיף כי קשה להעריך את תגובתו כלפי המתלוננים במקרה שישוחרר. השירות נמנע מהמלצה לשחרורו.

משיב 3 הוא בעל עבר פלילי בעבירות שונות, שהאחרונה שבהן היא משנת 2004. הוא ריצה שתי תקופות מאסר בפועל. שירות המבחן ציין כי בהינתן עברו הפלילי, ועמדתו הקורבנית, קיימת מסוכנות להישנות התנהגות פוגענית או אימפולסיבית, ונמנע מהמלצה להפעיל חלופת מעצר בעניינו.

מסוכנותם של משיבים 1 ו-3, על רקע כלל נסיבות הענין ונוכח התייחסותו השלילית של שירות המבחן לשחרורם, אינם מותירים מנוס ממעצרם עד תום ההליכים.

14.

אשר למשיב 2 – בעניינו, התייחסות שירות המבחן שונה. התסקיר ממליץ על שחרורו של משיב זה, תוך שהוא מציין כי, בעיקרו, הוא בעל עבר נורמטיבי, למעט מספר עבירות, שחלקן בוצעו לפני שנים רבות, ושאינן כרוכות באלימות. לדברי התסקיר, קיימת הערכה כי המעצר וההליכים המשפטיים שבוצעו בעניינו היוו גורם מרתיע, וניתן לצפות כי יעמוד בתנאים המגבילים שיוטלו עליו.

בהקשר למסוכנות משיב

2 ראוי לציין, כי עיון בכתב האישום מצביע על כך שמבין שלושת התוקפים, משיב 1 ומשיב 3 הם אלה שבאו מצויידים עם כלי נשק, ואף עשו בהם שימוש בארוע העברייני. משיב 2 התלווה אליהם, ונכלל אמנם בחבורה התוקפת, אך לא היה מצוייד בנשק, ולא הוא ביצע בפועל את מעשי הדקירה והאיום באקדח. לאור האבחנה המסוימת הקיימת בין משיב 2 למשיבים 1 ו-3 בענין חלקו במעשי התקיפה, ומבחינת עברו והתייחסות שירות המבחן לשחרורו, התלבטתי אם יש מקום לשחרורו של משיב זה לחלופה, בתנאים שיבטיחו את מטרת המעצר.

החומר החסוי שהועבר לעיוני פתר את ההתלבטות לכיוון ברור של החמרה. השתכנעתי, כי קיים סיכון ממשי לשלומה של לינור, עדת התביעה המרכזית, אם ישוחרר מי מן המשיבים, ובכלל זה המשיב 2. בתנאים אלה, לאור הסיכון הישיר לשלומה של העדה, ולאור החשש לשיבוש חמור של מהלכי המשפט, הקשור בחשש לפגיעה בעדה, אני מחליטה על מעצרם של שלושת המשיבים עד תום ההליכים.

15.

ערר המדינה מתקבל, אפוא, ומעצרם של שלושת המשיבים מוארך עד תום ההליכים נגדם. ערר המשיבים 1 ו-3 נדחה.