בש"פ 8747/01 מדינת ישראל נ. אשרף שארץ

המשיב הובא לדין באשמת ביצוען של עבירות רצח, חטיפה לשם רצח, החזקת נשק ונשיאתו שלא כדין, שיבוש מהלכי משפט, שהייה בלתי חוקית, החזקת סם מסוכן ושימוש בו, הדחה בעדות בנסיבות מחמירות, הטרדת עד ושיבוש מהלכי משפט.

תמציתו של האישום העיקרי הוא, שבשנת 1999 קיבל המשיב על עצמו לרצוח ילד רך, על רקע סכסוך שפרץ בין שתי משפחות בעיר נצרת. הרצח בוצע ביום 7.9.99 לאחר שהילד נחטף, ולטענת המדינה הסיעו אותו המשיב והאחר ליער ציפורי, שם שלף המשיב אקדח, הלם בו בראשו של הילד, ואחר כך ירה לעברו שתי יריות שגרמו למותו. המשיב קיבל מ"מזמין הרצח" סכום של 30,000 דולר, ועל-פי גרסת המדינה הדיח המשיב את שותפו למעשה לחזור בו מגרסה מפלילה שמסר נגדו.

כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת בחודש פברואר 2000, ומאז מוחזק המשיב במעצר. הבקשה המונחת בפניי היא החמישית מסוגה, להאריך את מעצר המשיב ב90- ימים נוספים. בחודש נובמבר 2000, בעת שהענין נדון בפני באחד מגלגוליו הקודמים, הבעתי משאלה שההליכים יזורזו לנוכח מעצרו הממושך של המשיב, אולם נראה שבית המשפט המחוזי התקשה לעשות זאת, בין היתר, משום שמשפטו של הישאם ניג'אם, מי שעל פי הנטען היה שותפו של העורר בביצוע הרצח, נסתיים רק בחודש יוני 2001, ומשנקרא ניג'אם להעיד התברר שהוא אינו נלהב לעשות זאת. במצב זה נדרשה המשיבה לשוב ולקרוא לשוטרים אשר גבו הודעות מפיו של ניג'אם לעדות, ושלב זה מסתיים רק בימים אלה. התוצאה היא שפרשת ההגנה עתידה להתחיל רק בחודש ינואר 2002, ונהיר לי כבר עתה כי ספק אם בית המשפט המחוזי יוכל לסיים את ההליכים במהלך תקופת המעצר הנוספת המתבקשת עתה.

בנסיבות אחרות, ולאור החשיבות שאני מייחס ליישום סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- כלשונו, לא הייתי מהסס להורות על שחרורו של המשיב, הואיל ואני מתקשה להשלים עם כך שנאשם יהיה עצור במשך כ21- חודשים מבלי שיוכרע דינו. דא עקא, אין בידי המשיב להציע ערבויות של ממש כדי להבטיח את התייצבותו להמשך ההליכים, ולפיכך לא נותרה בידי דרך אחרת, זולת הארכת המעצר ב90- ימים, אשר תחילת מניינם ביום 19.11.01, או עד למתן פסק-דין בת.פ. 1050/00 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.