בש"פ 8775/09 אליאור חן נ. משטרת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בב"ש 9539/09 מיום 1.11.2009, לדחות את הערר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 29.10.09, בה הוחלט על מעצרו של העורר עד ליום 5.11.2009.

העורר נעצר ביום 28.10.2009 לאחר שהוסגר לישראל על ידי שלטונות ברזיל, בעקבות קיומם של חשדות למעורבותו בעבירות של תקיפה והתעללות בקטינים, איומים, שיבוש הליכי משפט וכן בניסיון לרצח של חסר ישע.

ביום 29.10.2009, מצא בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיא י' שמעוני ) על סמך חומר החקירה שהוצג בפניו, כי קיים חשד סביר – ואף יותר מכך – לביצוע העבירות האמורות, וכי ישנו חשש ממשי לשיבוש הליכי החקירה מצד העורר ולהימלטותו מן הדין. על סמך קביעות אלה, הוארך מעצרו לתקופה של שמונה ימים, עד ליום 5.11.2009.

על החלטה זו הוגש ערר, בגדרו ציין בא כוח העורר, כי לבית משפט השלום לא הוגשה הבקשה להסגרת מרשו ואף לא ההחלטה של בית המשפט בברזיל להסגירו. עקב כך, לא ניתן לדבריו לקבוע, האם העבירות שבחשד לביצוען נעצר העורר, הופיעו בהחלטת ההסגרה. סעיף 24 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה ) מאפשר לעצור את העורר רק על העבירות בגינן הוא הוסגר והמשיבה לא הצליחה להראות, כי תנאי זה מתקיים. עוד טען בא כוח העורר, כי מרשו נעצר בחשד לביצוע עבירה של ניסיון לרצח ואילו המשיבה הודתה בעצמה, כי עבירה זו לא נכללה בבקשת ההסגרה.

ביום 1.11.2009, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' ענבר ) את הערר (ב"ש 9539/09). בקשת ההסגרה והחלטת הסגרתו של העורר לא הוצגו על ידי המשיבה גם בבית המשפט המחוזי ואולם בית המשפט הדגיש, כי סיבת ההסגרה הייתה פרשת ההתעללות בקטינים ועובדה זו תועדה כראוי בתרשומות החוקרים המצויים בתיק החקירה. עוד סבר בית המשפט, כי נטל השכנוע לגבי הסייג הקבוע בסעיף 24 לחוק ההסגרה מוטל על העורר, והלה לא עמד בו. לבסוף נקבע, כי עבירות ההתעללות יחד עם החשש מפני מסוכנות העורר והימלטותו מן הדין, מצדיקות את מעצרו גם בהתעלם מעבירת הניסיון לרצח.

מ כאן הערר שבפניי.

בא כוח העורר מתמקד בערר בהוראותיו של סעיף 24 לחוק ההסגרה. הוא מדגיש, כי המשיבה לא הציגה כל מסמך רשמי של שלטונות ברזיל, המפרט את העבירות שבגינן הוסגר מרשו ולפיכך, לא ניתן לקבוע האם הוא נעצר בגין עבירות אלה בלבד אם לאו. מאחר שהמשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה להתקיימותו של התנאי הקבוע בסעיף 24, חוזר בא כוח העורר על טענתו, כי המעצר איננו תקף.

בדיון שנערך בפניי, הבהירה באת כוח המשיבה, כי רשימת העבירות בהן נחשד העורר שונתה בעקבות הסכם ההסגרה וכיום, מתמקדים החשדות בעבירות של התעללות בקטינים וחסרי ישע, תקיפת קטינים וחסרי ישע וכן קשירת קשר לפשע. לטענתה, עבירות אלה תואמות לתנאי הסכם ההסגרה ולראיה הוצגה החלטתו של בית המשפט העליון בברזיל מיום 21.5.2009 בשפה הפורטוגזית. בא כוח העורר טען מצידו, כנגד קבילותו של המסמך.

בעקבות החלטתי מיום 3.11.2009, הגישה המשיבה גם את התרגום העברי של ההחלטה, אשר בוצע על ידי חברת "פרוטוקול", והפנתה לאתר האינטרנט של בית המשפט העליון בברזיל, בו פורסם המקור הרשמי: http://www.stf.jus.br/portal/processo/verprocessoandamento.asp?incidente=2612889 .

על פי הנוסח המתורגם של ההחלטה, בית המשפט בברזיל "קיבל פה-אחד באופן חלקי את בקשת ההסגרה, לגבי פשעים של אלימות והתעללות בקטינים ו/או חסרי ישע או אדם קטין או חסר ישע וקשירת קשר לביצוע

פשע , דחה פשעים של שידול לאלימות אדם קטין או חסר ישע ושידול התעללות של אדם קטין או חסר ישע". כאמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, החשדות לביצוע עבירות של התעללות בקטינים, מספיקים לכשעצמם לשם מעצרו של העורר. בא כוח העורר הכיר בקיומן של עילות למעצרו של העורר כבר בפני בית המשפט המחוזי, ובאת כוח המשיבה אישרה בפניי, כי העורר נחשד כיום בביצוע העבירות המצוינות בהחלטתו של בית המשפט העליון בברזיל ובהן בלבד.

נוכח דברים אלה, התנאים שבסעיף 24 לחוק ההסגרה מתקיימים במלואם. תמהני, מדוע לא צלחה המדינה להמציא עובר לדיון שהתקיים בפניי, את תרגום ההחלטה, או כל מסמך רשמי אחר שיאשר את העילות להסגרת העורר, ולמנוע את ניהול ההליך. מכל מקום, הגשתו של המסמך כעת מראה, כי צו המעצר תואם את תניות ההסגרה.

סוף דבר, הערר נדחה.