בש"פ 405/21 תום בן דוד נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.1.2021 (בע"ח 60705-07-20, השופט י' טופף ). בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה לעצרו בפיקוח אלקטרוני.

כתב האישום ועיקרי הרקע העובדתי

2.

כבר בפתח הדברים יצוין כי ברקעו של הערר דנן ניצבת פרשה חמורה שעניינה בפעילות פלילית שיטתית של ארגון פשיעה כלכלי (להלן: הארגון ), שעסק לכאורה, בין היתר, בתחום של הפצת חשבוניות מס כוזבות והלבנת הון. על פי הנטען, העורר ושני אחיו, שכולם מחזיקים באזרחות ישראלית, היו מנהלים בכירים בארגון, כמפורט להלן.

3.

ביום 12.2.2018 הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי שנסב על הפרשה וכלל תחילה תשעה נאשמים יחידים ועשר חברות. באותה עת, העורר לא נכלל בכתב האישום. על פי הנטען, הארגון עסק בהפצת חשבוניות מס כוזבות בתמורה לעמלה, ניכוי חשבוניות מס כוזבות והלבנת הון. זאת, באמצעות חברות קש הכוללת חברות הפצה, חברות כסות וחברות שירותי מטבע (שחלקן נמנות עם הנאשמות בכתב האישום). סכומן הכולל של החשבוניות האמורות נאמד ב-877,336,169 שקלים וסכום המע"מ הגלום בהן מוערך ב-125,518,240 שקלים. כן נטען כי הארגון ביצע פעולות הסתרה ברכוש האסור שנצבר במהלך פעילותו בסך כולל של כמעט פי שניים.

4.

בשלב שקדם להגשת כתב האישום התנהלה חקירה סמויה נגד הארגון. החקירה נערכה במקביל בישראל ובספרד, וזאת על רקע מעברו של העורר לשם לפני שנת 2017. על-פי הנטען, משם המשיך העורר בניהול הארגון יחד עם שני אחיו. יצוין כבר עתה כי המשך הדברים יעסוק בעניינו של העורר בלבד.

5.

ביום 16.1.2018 הפכה החקירה האמורה לגלויה והעורר נעצר בספרד בסיועו של ארגון האינטרפול. בהמשך לכך, ביום 14.2.2018 הוגשה לרשויות המשפט בספרד בקשה רשמית מטעם המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה להסגיר את העורר לישראל. בעקבות זאת, ביום 26.4.2018 הוגשה על-ידי הפרקליטות הספרדית עתירה לבית משפט בספרד להסגרתו. ביום 5.6.2018 החליט בית המשפט בספרד לאשר את הסגרתו של העורר לישראל לצורך העמדתו לדין בגין עבירות של חברות בארגון פשיעה, הלבנת הון וסחיטה באיומים, בציינו שהוא עושה כן תוך "סילוק עבירות מס" שיוחסו לעורר (כנוסחו של התרגום שצירף העורר). על החלטה זו הוגשו ערעורים הן מטעמו של העורר הן מטעם הפרקליטות הספרדית. ביום 10.7.2018 נדחו שני הערעורים. בהמשך לכך, ביום 21.11.2018 הוסגר העורר לישראל.

6.

לאחר שהושלמו הליכי ההסגרה האמורים תוקן כתב האישום מספר פעמים כך ששלושת האחים נוספו כנאשמים בו. העורר נוסף כנאשם במסגרת תיקונו של כתב האישום מיום 5.8.2019. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, במסגרת פעילות הארגון שימש העורר יחד עם אחד מאחיו כמנהל בכיר בדרג השני בהיררכיה הארגונית (כך שהיו כפופים לאח הנוסף שעל-פי הנטען שימש לכאורה כראש הארגון). במסגרת זאת, כך נטען, העורר פיקח על הפעילות שעליה הורה ראש הארגון, הנחה את הכפופים לו וכן פעל לחלוקת הרווחים בהתאם להנחיותיו של ראש הארגון. עוד נטען, כי העורר נרשם כבעלים של מספר חברות הפצה, אשר באמצעותן העביר הארגון חשבוניות פיקטיביות ללקוחותיו.

7.

בשל חלקו בפרשה יוחסו לעורר העבירות הבאות: פעיל בארגון פשיעה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארוגני פשיעה ); איסור הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ) ביחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה (ריבוי עבירות); עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון ביחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה (ריבוי עבירות). כתב האישום המתוקן אינו מייחס לעורר ביצוע עבירות מס, בשונה מנאשמים אחרים בפרשה. עם זאת, על-פי המתואר בכתב האישום עבירות אלו נמנות עם עבירות המקור אשר הצמיחו לכאורה את הרכוש האסור העומד בבסיסן של העבירות האחרות המיוחסות לו.

8.

בד בבד עם הגשת כתב האישום המתוקן נגד העורר, הגישה המדינה גם בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בבקשה נטען, בין היתר, כי נשקפת מן העורר מסוכנות נוכח טיב העבירות המיוחסות לו. בהקשר זה נטען כי הצטברותן של העבירות הכלכליות והיקפן מקימים נגדו עילת מעצר של מסוכנות. כמו כן, נטען כי בעניינו של העורר קיים חשש מפני שיבוש הליכי משפט והימלטות מן הדין, בין היתר בהתחשב במקום מושבו בספרד עובר למעצרו ובעברו הפלילי, שכולל הרשעה בעבירות של שיבוש מהלכי משפט והשמדת ראיות .

9.

בתמצית יצוין כי במסגרת הליכי המעצר העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה כנגדו ולקיומן של עילות מעצר. עוד יצוין כי במסגרת השתלשלות הדברים הוגשו בעניינו של העורר מספר תסקירים מטעם שירות המבחן. בעיקרו של דבר, שירות המבחן העריך כי קיים סיכון גבוה להישנות ביצוען של עבירות דומות מצד העורר וכן לשיבוש מהלכי משפט ולהימלטות מן הדין. כמו כן, שירות המבחן התרשם כי חלופת המעצר שהוצעה, או אף מעצר בפיקוח אלקטרוני, לא יוכלו לאיין את מסוכנותו של העורר, בציינו, בין היתר, כי המפקחים שהוצעו אינם מתאימים לתפקיד זה. על כן, המלצת שירות המבחן הייתה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

10.

ביום 22.1.2020 החליט בית המשפט המחוזי, חרף המלצתו האמורה של שירות המבחן, להורות על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני, בתנאי ערבות ובפיקוח אנושי. כמו כן, הוצא בעניינו צו עיכוב יציאה מהארץ.

11.

ערר שהגישה המדינה על החלטה זו לבית משפט זה (בש"פ 648/20, השופט ע'

פוגלמן ) נדחה בעיקרו ביום 30.1.2020, תוך שנקבע כי על העורר יוטלו מגבלות נוספות באשר לשימוש בכל מכשיר שניתן לגלוש באמצעותו באינטרנט וכן ייאסר עליו כל שימוש בטלפון קווי.

12.

להשלמת התמונה יצוין כי מעת לעת הגיש העורר בקשות נקודתיות להקלה בתנאי מעצרו, לרבות פתיחתם של "חלונות התאווררות" ומתן אפשרות ליצירת קשר טלפוני. בקשות אלו התקבלו ברובן בהסכמת המדינה, וחלקן הקטן, שאליהן התנגדה המדינה, נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי, או שהעורר חזר בו מהן.

13.

ביום 23.7.2020, נוכח התמשכות ההליכים בתיק העיקרי בו מואשם העורר, הוגשה בקשה להארכת מעצרו מעבר לתשעה חודשים בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). ביום 5.8.2020 הוארך מעצרו בפיקוח אלקטרוני במאה וחמישים ימים החל מיום 6.8.2021 (בש"פ 5144/20, השופט ד' מינץ ). בהמשך, ביום 17.1.2020 קיבל בית משפט זה, בהסכמת העורר, בקשה שנייה להארכת מעצרו של העורר במאה וחמישים ימים נוספים החל מיום 1.1.2021 (בש"פ 8935/20, השופט נ' הנדל ).

14.

להשלמת התמונה יצוין כי לעת הזו מצוי ההליך העיקרי בעניינו של העורר בשלביו המוקדמים וכי טרם נשמעו טענות מקדמיות מטעמם של סנגורי הנאשמים, בין השאר על רקע מחלוקות הנוגעות לחומרי החקירה. לאחרונה, לבקשת המדינה, קבע בית המשפט המחוזי מועדים לדיון בטענות המקדמיות בהמשכו של חודש זה.

ההחלטה מושא הערר

15.

ביום 27.7.2020 הגיש העורר, שהחליף בינתיים את בא-כוחו, בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר בתנאי מעצרו. בקשה זו התמקדה בטענות שונות שעניינן הליך ההסגרה ולא הועלו בשלבים קודמים.

16.

ראשית, העורר טען בשלב זה כי יש להורות על שחרורו מהמעצר בפיקוח אלקטרוני וכן לבטל את המגבלות השונות שהוטלו עליו. לטענת העורר, המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ואשר עליהם מבוססת עילת המעצר חורגים מן העבירות שלצורך העמדתו לדין בגינן הותרה הסגרתו מספרד לישראל. לשיטת העורר, יש בכך כדי להפר את "עיקרון הייחודיות" הקבוע הן בסעיף 24 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה ) הן בסעיף 14 לאמנה האירופית בדבר הסגרה (להלן: האמנה ). עיקרון זה, כך נטען, אינו מאפשר להעמיד אדם לדין בגין עבירה שקדמה להסגרתו ללא הסכמתה של המדינה המסגירה. באופן יותר ספציפי, נטען כי כתב האישום נגד העורר, הגם שאינו מייחס לעורר עבירות מס, מבוסס כולו על עבירות המס שלשיטת המדינה בוצעו על-ידו (ומתוארות בו כעבירות המקור לעבירות הלבנת ההון וכן כעבירות שביסוד פעילותו של ארגון פשיעה).

17.

שנית, לטענת העורר רשויות האכיפה בישראל הטעו את רשויות המשפט בספרד, בין היתר, שעה שיצרו כלפיהן מצג לפיו מעשיו בוצעו בישראל, הגם שלמעשה בשנים הרלוונטיות הוא התגורר בספרד. העורר הוסיף וטען כי המדינה הסתירה ממנו מסמכים בעלי אופי מזכה וכי צו המעצר הבינלאומי שהוצא נגדו לא נסמך על ראיות מספקות. לטענת העורר, בכל אלה יש כדי להקים עילה של הגנה מן הצדק המצדיקה להורות על שחרורו ממעצר כבר עתה.

18.

בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הבקשה. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי הבקשה לא נסמכה על העילות הקבועות בסעיף 52(א) לחוק המעצרים, במובן זה שלא הצביעה על שינוי נסיבות, ודי בכך על מנת לדחותה. בית המשפט המחוזי הדגיש בהקשר זה כי בבקשה אף לא נטען שיש לשקול מחדש את המעצר בפיקוח אלקטרוני נוכח חלוף הזמן מאז ניתנה החלטת המעצר. בית המשפט המחוזי הדגיש כי ההחלטה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים התבססה על הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה ועילות למעצרו וכי בדיון שהתקיים בבקשה לעיון חוזר הבהיר בא-כוחו של העורר כי הוא אינו חוזר בו מהסכמה זו. בית המשפט המחוזי הבהיר כי טענותיו החדשות של העורר אינן מכרסמות או מאיינות את התשתית הראייתית הלכאורית שעליה מבוסס כתב האישום.

19.

בית המשפט המחוזי הוסיף ושלל את הטענות הנוגעות לפגמים בהגשת כתב האישום נגדו על רקע הליכי הסגרתו מספרד. בעשותו כן עמד בית המשפט המחוזי על כך שאלה הועלו לראשונה בשלב דיוני זה בעקבות חילופי ייצוג. בית המשפט המחוזי ציין כי חילופי ייצוג כשלעצמם אינם מהווים עילה לעיון חוזר. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, מבלי לקבוע מסמרות לגוף הדברים, כי ככל שקיים מקום להעלאת טענותיו האמורות של העורר הרי שיש להביאן בפני המותב הדן בהליך העיקרי, במסגרת הדיון ב"טענות מקדמיות", כדוגמת חוסר סמכות עניינית, סיכון כפול, פגמים שנפלו בכתב האישום והגנה מן הצדק. בית המשפט המחוזי הדגיש כי, הלכה למעשה, טענותיו של העורר מופנות כנגד תוקפו של כתב האישום שהוגש כנגדו, וזאת אין לאפשר במסגרת הליך דיוני הנוגע למעצר. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי אף אם היה מקבל את עמדתו של העורר הרי שבמכלול השיקולים לא היה בכך כדי לשנות מן ההחלטה להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני בשלב זה. לבסוף, בית המשפט המחוזי ציין כי שקל בכובד ראש האם ראוי להשית על העורר הוצאות משפט בגין הגשת הבקשה, הגם שמדובר בהליך פלילי. עם זאת, במכלול השיקולים החליט בית המשפט המחוזי שלא להורות על הטלת הוצאות משפט לחובתו של העורר.

הערר

20.

הערר שבפני, המחזיק למעלה ממאה עמודים, שאליו צורפו מאות עמודי נספחים, נסב על החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את טענותיו ונמנע מלהורות על שחרורו ממעצר בפיקוח אלקטרוני ועל הסרת המגבלות המוטלות עליו, תוך שהוא שב על טענותיו כפי שהועלו בפני בית המשפט המחוזי.

21.

ראשית, העורר מעלה טענות שעניינן הפרת "עיקרון הייחודיות" בשל כך שהאישומים כנגדו, שעליהם מושתות עילות מעצרו, חורגים לטענתו מהעבירות שבגין החשד לביצוען הוכרז בר-הסגרה. בעיקרו של דבר, העורר טוען כי הערכאות בספרד דחו את בקשת הסגרתו ככל שנגעה לעבירות מס, אלא שהלכה למעשה, העבירות שבהן הוא הואשם (הן עבירות הלבנת ההון הן העבירה שנסבה על ניהול ארגון פשיעה) מבוססות על עבירות המס כעבירות המקור שביצוען משמש תשתית לאישומים. בהקשר זה העורר מוסיף, בין היתר, כי ממסמכי ההסגרה בעניינו יכלו הרשויות בספרד להבין כי מלבד עבירות המס קיימות עבירות מקור נוספות, כגון עבירות הסחיטה באיומים שנזכרו במסמכים (שאינן מיוחסות לו בכתב האישום המתוקן). העורר מוסיף כי עיון בהחלטותיהן של הערכאות הספרדיות ובמסמכי ההסגרה מלמד כי הסגרתו אושרה בהתייחס לחשדות לביצוע עבירה אחת בלבד מכל קטגוריה (דהיינו, עבירה אחת של ניהול ארגון פשיעה, עבירה אחת של הלבנת הון ועבירה אחת של סחיטה באיומים), בעוד שבפועל הוא הואשם בריבוי עבירות. העורר אף צירף, לשם תמיכה בטענותיו, חוות דעת של מומחה לדיני ההסגרה בספרד. העורר טוען עוד כי קבלת גישתו של בית המשפט המחוזי, לפיה יש לבחון את הטענות רק במסגרת ההליך העיקרי, נוגדת את התחייבותה הבינלאומית של מדינת ישראל מכוח האמנה ומכוח חוק ההסגרה והיא פוגעת באופן קשה בזכויותיו כבר בשלב המעצר.

22.

שנית, העורר מעלה טענות שעניינן התנהלות הרשויות בישראל המקימות על פי הנטען עילה של הגנה מן הצדק. לשיטתו, מעצרו וכתב האישום שהוגש נגדו נסמכים על מעשים פסולים מצד הרשויות בישראל. כך, העורר שב וטוען כי הרשויות בישראל הציגו כלפי הרשויות בספרד מצג שווא במסגרת הליכי ההסגרה, בין היתר, באשר לכך שהמעשים המיוחסים לו בוצעו בישראל. לטענת העורר אילו ידעו הרשויות את העובדות לאשורן ייתכן שלא היה מוסגר לישראל. העורר אף שב על טענותיו באשר לכך

שבהליך ההסגרה הסתירו ממנו הרשויות בישראל מסמכים הדרושים להגנתו. גם בהקשר זה טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי טענות מסוג הגנה מן הצדק צריכות להיות מועלות רק במסגרת ההליך העיקרי ולא בהליכי המעצר. העורר מוסיף כי רבים מהפגמים לגביהם הוא טוען כעת התגלו לו רק עם התמשכות ההליך ולכן יש הצדקה להעלאתם בשלב מאוחר זה של תיק המעצר.

23.

ביום 24.1.2021 הגישה המדינה את תגובתה וטענה בה כי דין הערר להידחות – על הסף ולגופו. לשיטת המדינה, מקומן של טענות הנוגעות לפגמים בהליך ההסגרה ולהגנה מן הצדק להתברר במסגרת ההליך העיקרי. זאת, מאחר שהדבר מחייב בירור עובדתי נרחב תוך בחינת ראיות ושמיעת עדים באופן שאינו מתאים להליך המעצר.

24.

המדינה מוסיפה כי אף לגופם של דברים דין הערר להידחות, תוך שהיא סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המדינה מציינת כי טענותיו של העורר, הנוגעות, בין היתר, לפירושן של החלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו בספרד ולדין הספרדי, אינן עולות בקנה אחד עם הפרקטיקה הנוהגת ועם אופיים של הליכי ההסגרה. המדינה מוסיפה כי טענותיו של העורר התוקפות את הליך ההסגרה מבקשות, הלכה למעשה, להשתמש בבתי המשפט בישראל כערכאות ערעור על הרשויות המוסמכות בספרד שכבר הכריעו בשאלת הסגרתו, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם עקרון הכיבוד ההדדי. לגוף העניין, המדינה דוחה את טענותיו של העורר בדבר הטעיית הרשויות בספרד ומדגישה כי הליך ההסגרה התקיים בצורה סדורה ותקינה, וכי הסגרתו תואמת את "עקרון הייחודיות", בניגוד לנטען על ידו.

25.

ביום 25.1.2021 התקיים בפני הדיון בערר. במהלך הדיון חזר בא-כוחו של העורר על טענותיו, והוסיף כי נוכח הטעויות שנפלו לשיטתו במסמכי ההסגרה, לכל הפחות, יש מקום לפנות לרשויות בספרד בבקשה להבהיר את החלטותיהן בעניין הסגרתו, בין היתר, בשים לב לאפשרות להשתמש בעבירות המס כעבירות מקור. מנגד, באי-כוחה של המדינה הסתייגו בדיון מן האפשרות האמורה, בציינם כי הדבר נוגד, בין היתר, את הפרקטיקה הנהוגה בתחום ההסגרה. באי-כוחה של המדינה שבו והדגישו כי אין מקום להידרש לעומקן של טענותיו של העורר במסגרת הדיונית הקיימת וכי מקומן של אלו להתברר במסגרת ההליך העיקרי.

26.

בתום הדיון הוריתי למדינה להגיש עד יום 28.1.2021 השלמת טיעון קצרה, בין השאר, ביחס לטענה שיש מקום בנסיבות העניין לפנות בבקשת הבהרה לרשויות בספרד. כן קבעתי כי בא-כוח העורר יהיה רשאי להשיב על הדברים בקצרה עד ליום 1.2.2021.

27.

ביום 28.1.2021, בהתאם להחלטה האמורה, הוגשה השלמת הטיעון מטעם המדינה, ובה היא שבה על עמדתה. המדינה מדגישה כי הן צו ההסגרה והן ההחלטות שניתנו בספרד ברורים ובהירים, וכי טענותיו של העורר מבוססות, בין היתר, על תרגום שגוי שלהם. כך למשל, המדינה מדגישה כי בניגוד לנטען על-ידי העורר צו ההסגרה בעניינו כולל התייחסות לעבירות (ברבים) של השתייכות לארגון פשיעה, הלבנת הון וסחיטה באיומים – בשונה מעבירה אחת מכל סעיף אישום. כמו כן, המדינה שבה ומדגישה כי העורר הואשם אך בביצוע עבירות שנמנו בצו ההסגרה, וכי אין כל פגם בכך שעבירות המקור שעליהן הן נשענות הן עבירות מס. המדינה מציינת כי טענותיו של העורר בהקשר זה הועלו בערעור שהגיש בספרד, אשר נדחה במלואו. עוד מציינת המדינה כי אומנם בשל טעות סופר יוחסה למשיב בבקשת ההסגרה גם עבירה של סחיטה באיומים, בעוד זו התייחסה למעשה רק לשני אחיו. אולם, המדינה מדגישה כי בכתבי הטענות שהוצגו לערכאות הספרדיות לא התבקשה הסגרתו בשל עבירה זו, ועל כן אזכורה בהחלטת ההסגרה לא היה נדרש. ממילא, הובהר כי ההיתר שניתן להעמדת העורר בעבירה זו אינו מחייב את התביעה בישראל ואינו פוגם במעשה ההסגרה, שהתבסס על חשד לביצוע עבירות חמורות מצד העורר.

28.

ביום 29.1.2021 התקבלה תשובתו של העורר להשלמת הטיעון מטעם המדינה. בתמצית, העורר דוחה את טענות המדינה ושב על טענותיו ביחס לפגמים שנפלו, לשיטתו, בהליכי הסגרתו ולהשלכתם על המשך מעצרו, באופן המצדיק את ההבהרה המבוקשת על-ידו מרשויות המשפט בספרד. בכלל זאת, העורר שב ומדגיש כי מהכרזתו כבר-הסגרה על-ידי הערכאות הספרדיות הוחרגה במפורש האפשרות להעמידו לדין בישראל בעבירות המס אף כעבירות מקור.

דיון והכרעה

29.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין הערר להידחות.

30.

בעיקרו של דבר, הדין עם המדינה במובן זה שטענותיו של העורר, המשלבות היבטים מורכבים של דין ועובדה, מתאימות להתברר ולהיות מוכרעות במסגרת ההליך העיקרי. הדברים מקבלים משנה תוקף בהתחשב באופיין של חלק מן הטענות, המייחסות למדינה, הלכה למעשה, הצגת מצג שווא והטעיה של הרשויות בספרד – כל זאת על מנת להביא בתחבולה להסגרתו של העורר לישראל. אין צריך לומר כי המדובר בטענות חמורות מאוד, שאין בידי בית המשפט הדן בשלב המעצר, בוודאי בשלב זה של ההליך, את הכלים הדיוניים המתאימים לצורך בירורן והכרעה בהן.

בנסיבות העניין, בחינת מכלול הטענות הרבות שהעלה העורר (הפרוסות כאמור על למעלה ממאה עמודים) כרוכה בבירור עובדתי מורכב ומעמיק ואף מחייבת הידרשות להיבטים הנוגעים לדין החל בספרד ולפרשנותו. בכלל זאת, הלכה למעשה, מבקש העורר להסתמך על חוות דעת מטעם מומחה זר באשר להליכי ההסגרה בספרד. בהמשך לכך, כמתואר לעיל, אף בדיון שנערך בפני התעוררו שאלות שונות ביחס לאופן שבו יש לברר את הסוגיות הנדונות ובין היתר ביחס לאפשרות של פנייה לרשויות המתאימות בספרד, על מנת שיבהירו את עמדתן. מטבע הדברים, בירור זה חורג מהיקף הבחינה הלכאורי המצומצם המאפיין את המסגרת הפרוצדורלית של הליך המעצר. אכן, כפי שציין העורר, ייתכנו מקרים חריגים בהן יהיה מקום לשמוע אף טענות מן הסוג האמור כבר בשלבי המעצר, בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה, אולם בשים לב לאמור המקרה דנן, אינו אחד מהם (ראו והשוו:

בג"ץ 230/07

עטון נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (1.3.2007); בש"פ 7148/12 כנאנה נ' מדינת ישראל , פסקאות 26-16 וההפניות המובאות שם (14.10.2012) (להלן: עניין כנאנה ); בש"פ 370/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 14 (2.2.2015); בש"פ 2347/16 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 24 (19.4.2016)). קבלת עמדתו של העורר משמעותה יצירת "מסלול עוקף" לדרך המלך הראויה של בירור עובדתי של מלוא טענות תוקף ההסגרה במסגרת התיק העיקרי. למעשה, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, בחינת כלל הטענות האמורות במסגרת הדיונית הנוכחית מעוררת אף חשש לשיבוש הסדר הטוב בהליך העיקרי ולניסיון השגת יתרון דיוני בלתי הוגן (ראו: עניין כנאנה , בפסקה 22).

31.

לתמיכה בטענתו לפיה מן הראוי לדון בטענות הרבות שהעלה כבר בשלב זה, ביקש העורר להסתמך על בש"פ 8775/09 חן נ' משטרת ישראל (4.11.2009) (להלן: עניין

חן ), שאף בו הועלו טענות באשר ל"עיקרון הייחודיות" כבר בשלב המעצר. ואולם, אין הנידון דומה לראיה. בעניין חן

דובר במעצר ימים בשלב בו טרם הוצגה ההחלטה השיפוטית שעל-פיה הוסגר העצור. הדיון אפוא התמקד שם אך בצורך בהצגת החלטה זו בפני בית המשפט והעצור, מבלי שנבחנו טענות מהותיות נוספות הדומות לאלו המועלות במקרה דנן. למעשה, עולה כי בהמשך אותה הפרשה, על אף שטענות בעניין "עיקרון הייחודיות" הועלו גם בשלב המעצר עד תום ההליכים (ראו: ב"ש (י-ם) 9584/09 מדינת ישראל נ' חן (18.1.2010) ), הדיון המרכזי בעניינן נערך בגדרו של ההליך העיקרי (ראו: ע"פ 2950/11 חן נ' מדינת ישראל , פסקאות 146-128 לפסק דינה של המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור

(8.5.2014)).

32.

דרך הפעולה האמורה, שהיא דרך הפעולה הראויה ככלל, מקבלת משנה תוקף במקרה שבפנינו, שבו דומה כי בית המשפט המחוזי ערוך ומוכן לדיון בטענות המקדמיות, והעורר הוא זה אשר בהתנהגותו הדיונית מבקש לעכב את התקדמות שמיעת התיק העיקרי. למעשה, אך לאחרונה הורה בית המשפט המחוזי, בקבלו את בקשת המדינה, על קביעת מועד קרוב לשמיעת טענותיו המקדמיות של העורר. הדיון בכך קבוע, נכון למועד זה, למחר, יום 9.2.2021, בכפוף לכך שהעורר הגיש בקשה לדחיית המועד להעלאת טענותיו המקדמיות, בין היתר, לצורך השלמת ההליך שבפני. למעשה, סדר הדברים צריך להיות הפוך. על העורר להעלות את מלוא טענותיו בבית המשפט המחוזי, ובכללן את

טענותיו בסוגיות הנוגעות להסגרה.

33.

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, אוסיף כי העלאת הנושא בשלב כה מאוחר של הליך המעצר, תוך פתיחה למעשה של הסכמות קודמות שהושגו בו, מעוררת קשיים דיוניים גם מבחינות נוספות. כך או כך, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי המסגרת הדיונית המתאימה לבירור טענות העורר אינה בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52(א) לחוק המעצרים, שכן הן אינן מתייחסות לגילוי עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן ניכר מעת מתן החלטת המעצר.

34.

סוף דבר: הערר נדחה.