בש"פ 8799/13 אור קובה נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 29.12.2013 בה דחיתי בקשה שהגיש המבקש להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

בבקשה שבפניי מציין המבקש כי אכן מחמת שגגה סבר כי נתונים היו לו שלושים ימים להגשת ההליך, אך כי לאחר מחשבה נוספת סבור הוא כי יש למנות את הימים הנתונים להגשת ההליך (חמישה-עשר ימים) מיום 24.12.2013. זאת שכן רק באותו המועד "פסק הדין בעניינם של כל המעורבים הושלם". לפיכך, כך לטענתו, המועד להגשת העתירה לדיון נוסף טרם חלף.

דומני כי טענה זו מרחיקת לכת. פסק הדין בערעורו של המבקש ובשני הערעורים הנוספים אשר הדיון בהם אוחד עימו ניתן ביום 24.11.2013. העובדה שלגבי שותף אחר , אשר בעניינו הוגש ערעור מטעם המשיבה וזה נמחק לבקשתה (ע"פ 3951/13), ניתנה החלטה משלימה הנוגעת לאופן יישומו של פסק הדין (מקום ביצוע עבודות השירות), אין בה כדי לשנות מן העובדה שבעניינו של המערער ניתן פסק דין סופי ושלם כבר ביום 24.11.2013 (ואכן בכותרת ההחלטה מיום 24.12.2013 נכתב ע"פ 3951/13 בלבד), ואין בה כדי להצדיק מתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף בעניינו של המבקש.

עוד אוסיף כי גם בבקשתו זו לא הבהיר בא-כוח המבקש ממה נבעה שגגתו ביחס לדין ידוע וברור וכיצד אירעה, והבקשה אף אינה נתמכת בתצהיר. לבסוף אציין כי העתירה לדיון נוסף שהגשתה התבקשה תויקה בתיק הבקשה להארכת מועד, ומשכך נימוקיה עמדו בפניי בעת מתן ההחלטה.

אשר על כן נימוקי ההחלטה מיום 29.12.2013 עומדים בעינם ולא מצאתי עילה לשנות ממנה, והבקשה לעיון חוזר נדחית אפוא.