החלטהעליון2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 8799/13 אור קובה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · הארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסףבקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין בערעור פלילי על חומרת עונש

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין בערעור על חומרת עונש. נקבע כי המועד הוא חמישה עשר ימים, וכי האיחור של למעלה משבועיים עקב טעות של בא-כוח המבקש אינו מגלה טעם מיוחד. בנוסף נקבע כי סיכויי העתירה אינם מצדיקים היענות, שכן המקרה אינו נמנה על המקרים הנדירים והיוצאי-דופן.

העובדות

המבקש ביקש להאריך מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין שהתקבל בחלקו בערעור על חומרת עונש מאסר בגין קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות. העונש הופחת משמונה-עשר חודשים לשנים-עשר חודשי מאסר. הבקשה הוגשה באיחור של למעלה משבועיים מהמועד הקבוע בתקנות, עקב טעות בחישוב המועד.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך מועד להגשת עתירה לדיון נוסף כאשר האיחור נובע מטעות של בא-כוח המבקש?
  2. 2.האם מתקיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף לפי תקנה 4 לתקנות דיון נוסף?

הלכות

  1. 1

    טעות של בא-כוח המבקש בחישוב מועד הגשת העתירה אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכה, בשים לב לאיחור הניכר ולדין המושרש והברור.

    ״המדובר בדין מושרש, ידוע ובהיר, ומן הבקשה לא ברור ממה נבעה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • דיון נוסף
  • הארכת מועד
  • טעם מיוחד
  • עתירה לדיון נוסף
  • חומרת עונש
  • קשירת קשר לביצוע פשע
  • שוד בנסיבות מחמירות
  • עונש מאסר

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בש"פ

8799/13 - א'

לפני:

כבוד הרשמת

ליאת בנמלך

המבקש:

אור קובה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה להארכת מועד

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 6328/13 מיום 24.11.2013, בו התקבל בחלקו ערעור שהגיש המערער 2 על חומרת עונש המאסר שנגזר עליו בגין קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות אשר בביצוען הורשע בהתאם להודאתו, ועונשו הופחת משמונה-עשר חודשי מאסר בפועל לשניים-עשר חודשי מאסר.

הבקשה הוגשה ביום 26.12.2013, והמבקש ציין בה כי הבקשה - אליה צורף עותק של העתירה - מוגשת "למען הזהירות" שכן פסק הדין הומצא לידיו אך ביום 26.11.2013.

ראשית יש לציין כי בשונה מטענת בא-כוח המבקש לא היו נתונים לו שלושים ימים להגשת ההליך כי אם חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין , בהתאם להוראת תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות דיון נוסף ).

המדובר בדין מושרש, ידוע ובהיר, ומן הבקשה לא ברור ממה נבעה טעותו של בא-כוח המבקש, אשר ייצג אותו גם בהליך הערעורי.

שנית , נוכח טעותו זו של בא-כוח המבקש הוגש ההליך באיחור ניכר של למעלה משבועיים. אמנם על פי תקנה 4 לתקנות דיון נוסף ניתן להאריך את המועד להגשת העתירה "אם הראה העותר טעם מיוחד לכך", אך בהמשך לקביעות המחוקק ולהלכה בדבר סד הזמנים הנתון להגשת עתירה לדיון נוסף

- הנובעות מאופיו המיוחד של ההליך, השמור למקרים נדירים וחריגים (ראו בש"א 7155/06 בן-יונה נ' עו"ד יניב איסל (3.10.2006)), ננקטת בפסיקה גישה קפדנית ומצמצמת לעניין קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף (ראו למשל: בש"פ 8150/99 חביב נ' מיקרוסופט קורפורשיין , פסקה 4 (2.3.2000); בשג"ץ 9099/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 2 (26.12.2001); בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (13.9.2009)). במקרה שבפנינו הבקשה אינה מגלה כל טעם שהוא לאיחור הניכר בהגשת ההליך, וממילא לא הוכח קיומו של "טעם מיוחד" בהתאם לאמת המידה הנזכרת.

שלישית , הליך הדיון הנוסף מיועד לבירור הלכות אשר מפאת חשיבותן, קשיותן או חידושן, או בשל היותן סותרות הלכה קודמת, מצדיקות ליבון נוסף לפני הרכב מורחב של שופטים, ו לאחר שעיינתי בפסק-הדין ובעתירה שהגשתה מתבקשת, סבורני כי גם סיכויי ההליך אינם מצדיקים, כשלעצמם, להיעתר לבקשה, שכן על פני הדברים המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים הנדירים ויוצאי-הדופן כאמור.

מכל הטעמים האמורים לעיל הבקשה נדחית ואין מקום לקבל את ההליך (ועימו את הבקשה לעיכוב וביצוע ולקביעת מועד דיון דחוף) לרישום.

ניתנה היום, כ"ו בטבת תשע"ד (29.12.2013).

ליאת בנמלך

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

הלכות

  1. 1טעות של בא-כוח המבקש בחישוב מועד הגשת העתירה אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכה, בשים לב לאיחור הניכר ולדין המושרש והברור.