בשג"ץ 9099/01 סעיד אבו הרביד נ. בית הדין הארצי לעבודה

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף.

1.הבקשה שבפניי הוגשה ביום 21.11.01. פסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף ניתן בבג"צ 7782/01 ביום 17.10.01. נוכח לוח המועדים שנקבע בתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, היה על המבקשים להגיש עתירה לדיון נוסף, אם רצונם בכך, עד ליום 1.11.01. ביום 30.10.01 הגישו המבקשים לבית המשפט עתירה לדיון נוסף. ברם, זו לא כללה העתק מאושר של פסק דינו של בית המשפט, כנדרש בתקנות, ובהתאם לכך הוחזרה העתירה לידי בא כוח המבקשים. עתה, חלף המועד להגשת העתירה לדיון נוסף, ועל רקע זה מתבקשת ארכה לצורך הגשת העתירה.

2.נקודת המוצא לדיון נמצאת בתקנה 4 לתקנות הדיון הנוסף. תקנה זו קובעת, כי עתירה לדיון נוסף תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, "אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך". דרישה זו דומה לדרישה הקיימת ברגיל לביסוסו של טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בכל הנוגע למתן ארכה לצורך הגשתה של עתירה לדיון נוסף, דרישה זו נעוצה גם בטיבו המיוחד של הליך הדיון הנוסף, אשר סדרי הדין בו נקבעו במטרה כי זה יקוים ויסתיים תוך זמן סביר (ראו בשג"צ 8611/99 אחינועם נ' מח' הרווחה, עיריית הרצלייה, דינים עליון נז 690). על רקע זה אף נפסק, כי יש לנקוט "גישה קפדנית ומצמצת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף" (המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ פ"ד כב(3) 699), וכי יישומה של הדרישה לטעמים מיוחדים "נעשה באורח נוקשה יותר" מאשר במסגרת בקשה למתן ארכה לפי תקנה 528 (דברי כב' הרשם ב' אוקון בבשג"צ 4623/00 חדד נ' היועצת המשפטית הראשית במשרד הבריאות, דינים עליון נח 390).

3.(א) איני סבור, על רקע עקרונות אלה, כי ניתן להעתר לבקשה שבפניי. אין חולק, כי העתירה המקורית לדיון נוסף היתה פגומה. אמנם, "עתירה" זו הוגשה במועד. ברם, משלא קובלה בבית המשפט בשל הפגם שנפל בה, לא הומצאה למשיבה, ואף דבר הגשתה לא נמסר למשיבה, הגשתה במועד לא שללה היווצרותה של ציפיה לגיטימית מצד המשיבה כי לא תוטרד עוד בהליכים, אשר כתוצאה התגבשה למשיבה חסינות דיונית מפני הליכים נוספים כאמור. על המבקשים להצביע, במצב זה, על טעם מיוחד אשר עשוי לגבור על חסינות זו. בנטל כבד זה לא עמדו המבקשים.

(ב) אשר לפגם בו מדובר, הרי שהוא תולדה של טעות משפטית של המבקשים, אשר לא שמו ליבם לדברים מפורשים שבתקנה 3 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, לפיה יש לצרף לעתירה לדיון נוסף העתקים של פסק הדין נשוא העתירה במספר עתקי הבקשה, אשר אחד מהם לפחות מאושר בידי הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט. נוכח הוראה ברורה זו, איני סבור כי הנחתם המוטעית של המבקשים לעניין זה היתה טעות בלתי נמנעת באופן סביר, הנובעת ממצב משפטי בלתי ברור, אשר עשויה להוות עילה למתן ארכה (ראו בש"א 6708/00 אהרון נ' אמנון פ"ד נד(4) 702, 704). אין מדובר, על כן, בטעות החורגת מן הכלל הרגיל, הנקוט במסגרת תקנה 528 הנ"ל, ולפיו טעות שבחוק של עורך דין אינה מהווה, ככלל, עילה למתן ארכה (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין)(תל אביב, 1995) בעמוד 891).

אכן, במצב דומה, בו פנה עותר (לא מיוצג) לבית משפט זה במכתב, בתוך תקופת המועדים הקבועה בדין, ובו ביקש לקיים דיון נוסף, נדחתה בקשתו למתן ארכה, תוך שנקבע כי "היה על המבקש לבדוק את דרכי ההגשה, וכן את תוצאותיה מבעוד מועד. משנכשל המבקש במשימה זו - אין מקום להעתר לבקשתו." (דברי כב' הרשם ב' אוקון בבשג"צ 8681/00 קטש נ' בית הדין הארצי לעבודה תק-על 2001(1), 70). דברים אלה יפים גם במקרה שבפניי, ומה גם שהמבקשים מיוצגים בידי עורך דין.

(ג) אוסיף, כי גם בסיכויי ההליך לא מצאתי משום סיוע למבקשים. פסק הדין נשוא העתירה המבוקשת לדיון נוסף, אשר ניתן בבג"צ 7702/01, הוא פסק דין תמציתי, הנשען על שניים: (א) הלכה מבוססת בנוגע לתחומי התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהכרעות בית הדין לעבודה. אשר אושרה פה אחד על ידי תשעה שופטים של בית משפט זה בבג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63. (ב) על קביעה כי בפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה לא נגרם אי צדק לעותרים. בפסק הדין נדחתה העתירה על הסף, ללא דיון בה. המבקשים אינם מפרטים כל טענות ממשיות כנגד קביעות אלה, אשר עשויות לבסס עילה לקיומו של דיון נוסף, וגם קשה לראות טענות ממשיות כאלה, בוודאי במידה העשויה לסייע לקביעה כי קיים טעם מיוחד למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף.

(ד) לא למותר לציין, כי בנסיבות העניין עולה, כי המשיבה הועמדה לראשונה על קיומה של כוונה לתקוף את פסק דינו של בית משפט זה בבג"צ 7782/01 אך ביום 4.12.01, בחלוף יותר מחודש ימים מן המועד האחרון להגשת העתירה לדיון נוסף. מצב דברים זה הינו תולדה בלעדית של מחדל המבקשים. חלוף פרק זמן ניכר זה מחזק את האינטרס הראוי להגנה של המשיבה בכך שלא תיחשף להליכים נוספים בבית משפט זה, ומגביר את הנטל הרובץ על המבקשים לקיומו של טעם מיוחד למתן ארכה. גם על רקע זה, איני סבור כי המבקשים עמדו בנטל האמור.

תוצאתם של הדברים היא, כי דין הבקשה להידחות. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בבקשה זו בסך 1,500 ₪, בצירוף מע"מ כחוק והפרשי הצמדה ורבית מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.