בש"א 592/18 יחיאל גרבש נ. איתן ארז עו"ד

1.

לפניי השגה שהגיש המבקש על החלטת מזכירות בית המשפט שלא לקבל לרישום עתירה לדיון נוסף בפסק דין של בית משפט זה בע"א 3296/16 מיום 14.11.2017.

מן החומר שבתיק עולה כי המבקש פנה למזכירות בית המשפט לראשונה ביום 10.12.2017 להגשת ההליך, אך זו לא קיבלה את ההליך לרישום בשל איחור בהגשתו. במכתב שנשלח למבקש ביום 11.12.2017 הובהר לו כי ניתן להגיש עתירה לדיון נוסף בתוך חמישה עשר ימים ממועד מתן פסק הדין, וכי המבקש רשאי להגיש בקשה למתן ארכה להגשת ההליך.

אולם המבקש בחר שלא להגיש בקשת ארכה וביום 26.12.2017 שב ופנה למזכירות בית המשפט, בהפנותו לפסק דין (פסק דין מיום 6.8.2001 בבש"א 5848/00) אשר ממנו עולה לגישתו כי היה על המזכירות לקבל את ההליך לרישום. מזכירות בית המשפט שבה ודחתה את כתב בי-הדין מן המרשם, ואף שבה והבהירה במכתב מיום 26.12.2017 כי המבקש רשאי להגיש בקשה למתן ארכה, או השגה על החלטתה.

מכאן השגתו של המבקש, בה טוען הוא כי פרשנותה של המזכירות בלתי סבירה, וכי הוא פעל "כמצוות" פסק הדין אליו הפנה (בש"א 5848/00 הנ"ל). יצוין כי בכותרת ההשגה נכתב כי מדובר בהשגה "על החלטת מדור הבלתי מיוצגים בבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לדיון נוסף" ובגוף ההשגה מתבקשת ארכה (ממדור בלתי מיוצגים).

2.

דין ההשגה על החלטת מזכירות בית המשפט להידחות שכן לא נפלה שגגה בהחלטתה.

בהתאם להוראת תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, תשמ"ד-1984 וכן להלכה מבוססת וברורה מונים את הימים להגשת עתירה לדיון נוסף ממועד מתן פסק הדין, ולא ממועד המצאתו (ראו: בש"א 7155/06 בן-יונה נ' עו"ד יניב איסל (3.10.2006) (להלן: עניין בן יונה ); בש"א 3991/16 בשארה נ' עזבון עפיפה אנדראוס ג'רייס , פסקה 2 (19.7.2016)). מכאן כי בהתאם להוראות הדין והפסיקה היה המבקש רשאי להגיש עתירה לדיון נוסף עד ליום 29.11.2017. המבקש פנה כאמור לראשונה למזכירות בית המשפט להגשת ההליך ביום 10.12.2017, ופנייתו נעשתה אפוא באיחור.

המבקש טוען כי פסק הדין הומצא לידיו רק ביום 23.11.2017, וכי בלתי סביר כי היה עליו להגיש את ההליך בתוך ימים ספורים. אולם היות שמזכירות בית המשפט פעלה כאמור בהתאם להוראות הדין והפסיקה ואין בטענות המבקש כדי ללמד על שגגה שנפלה בהתנהלותה, דין ההשגה להידחות. אוסיף כי גם בפסק הדין אליו הפנה המבקש התקבל ערעור על החלטה הדוחה בקשת ארכה וניתנה ארכה להגשת העתירה, ולא נקבע כי ארכה כזו כלל לא נדרשה, כך שגם בה אין ללמד את שמעוניין המבקש למצוא בה.

3.

כאמור בכותרת ההשגה צוין כי מדובר בהשגה על החלטת מדור בלתי מיוצגים "בבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לדיון נוסף ולתשלום האגרה במעמד צד אחד", ובפתח ההשגה נאמר "מדור הבלתי מיוצגים ביהמ"ש מתבקש לקבל ההשגה בנסיבותיו המאוד מיוחדות של תיק זה להאריך המועד להגשת הבקשה...".

מזכירות בית המשפט אינה מוסמכת ליתן ארכה להגשת הליך והבקשה שלפניי התקבלה לרישום כהשגה על החלטת מזכירות. מכל מקום ככל שכוונת המבקש היא לכלול במסגרת ההשגה שלפניי בקשת ארכה איני סבורה כי הוכיח הוא קיומם של "טעמים מיוחדים"' המצדיקים להיעתר לכך.

המבקש טוען כאמור כי פסק הדין הומצא לידיו תשעה ימים לאחר הינתנו. בפסיקה אמנם נקבע שבנסיבות מסוימות כאשר בעל דין לא ידע שניתן פסק דין במועד בו ניתן הוא בפועל או ידע עליו ולא יכול היה לעיין בנימוקיו, עשוי הדבר להצדיק מתן ארכה (ראו והשוו: עניין בן-יונה הנ"ל).

ואולם יש לבחון בהקשר זה כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו. בענייננו לטענת המבקש פסק הדין הומצא לידיו שישה ימים לפני שהמועד להגשת העתירה חלף. בנסיבות אלו יכול היה המבקש לכל הפחות להגיש בקשת ארכה לפני שהמועד להגשת העתירה חלף, ואין הסבר לכך שנמנע מלעשות כן. ככל שהטעם לכך הוא סברתו כי הימים נמנים ממועד ההמצאה, הרי שלא הוכח על ידו כי נעשה על ידו ולו מאמץ סביר לברר מהו פרק הזמן הנתון לו להגשת ההליך. עוד יש ליתן משקל משמעותי בענייננו לכך שסיכויי העתירה שהגשתה מתבקשת נחזים להיות קלושים, וממילא אינם תומכים במתן ארכה. אציין כי בפסק הדין, אשר ניתן פה אחד, נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בו בוטל הליך פשיטת הרגל שהתנהל בעניינו, ועל פני הדברים אין הוא בא בגדר אותם מקרים חריגים ונדירים המצדיקים דיון נוסף בפסק דין שניתן בבית משפט זה במותב תלתא שכן לא נפסקה בגדרו הלכה ה"עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון" או "שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין" קמה הצדקה לערוך דיון נוסף בפסק הדין (ראו לשון סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). יצוין בהקשר זה כי בפסיקה נקבע שטעמים מיוחדים "ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, בדגש על כך שככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים, כך נחלשת גם ההצדקה למתן ארכה להגשתו (וראו: בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.2006))" (פסק דינו של כב' השופט ד' מינץ משלשום - בש"א 1829/18 אלקודסי נ. מקורות חברת מים בע"מ (5.3.2018)). כך הוא בבקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי, והדברים יפים במשנה תוקף בבחינת בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף, אשר לגביה נוהגת עימנו גישה קפדנית ומצמצמת (ראו בשג"ץ 9099/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 2 (26.12.2001)).

בנסיבות אלו כולן סבורה אני כי אין מקום להיעתר להשגה או ליתן למבקש ארכה להגשת העתירה, ובקשתו-השגתו נדחית אפוא.