פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בשג"ץ
196/13 - א'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשים:
1. יצחק תורג'מן
2. חיים פינטו
נ ג ד
המשיבות:
1. מדינת
ישראל - רפא''ל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה
2. רפא''ל
- רשות
לפיתוח אמצעי לחימה
בע''מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה ב בג"ץ 6494/11
(כבוד השופטים א' רובינשטיין, נ' הנדל וד' ברק-ארז) מיום 2.9.2012 בו נדחתה על הסף עתירת המבקשים להורות על ביטול פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, אשר דחה תביעות שהגישו להכיר בקיומם של יחסי עובד-מעביד בינם ובין המשיבות, וכן לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בו נדחה ערעורם בעניין.
על פי תקנה 4 ל תקנות סדר הדין בדיון נוסף , תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות דיון נוסף ) המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון הוא בתוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין, ומכאן כי המועד האחרון להגשת ההליך חלף ביום 19.9.2012. הבקשה להארכת מועד, אליה צורפה העתירה לדיון נוסף, הוגשה ביום 8.1.2012, דהיינו באיחור ניכר של למעלה משלושה וחצי חודשים. בבקשתם טענו המבקשים כי פסק הדין נמסר לידיהם רק ביום 30.12.2012, ובעתירה שצירפו הוסיפו וטענו כי משמעות פסק הדין היא "פגיעה בצורה בלתי מידתית בזכויות יסוד מוגנות של העותרים ובזכויות יסוד נוספות של עובדים כדוגמת העותרים".
2.
דין הבקשה להידחות.
בית משפט זה עמד לא אחת על כך שבכל הנוגע למועד שנקבע כאמור בתקנה 4 לתקנות דיון נוסף מתחיל מניין הימים להגשת העתירה ביום מתן פסק הדין , וכי בהקשר זה לא חל הסייג שנקבע בהליכים אחרים ולפיו מקום בו ניתנה החלטה שלא בפני המערער או המבקש והוא לא הוזמן כדין לשמוע אותה - בהליך אזרחי; ומקום בו ניתן פסק דין, נימוקיו או רשות לערעור שלא בפני הנאשם - בהליך פלילי, יחל מניין הימים להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור מן היום בו הומצאו ההחלטה או פסק הדין, לפי העניין, לידיו (ראו והשוו: תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; סעיף 200 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). כלל זה נובע "מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון" (בש"א 7155/06 בן-יונה נ' עו"ד יניב איסל (3.10.2006 (להלן: עניין בן-יונה )), ומאופיו המיוחד של ההליך כאמור אף נובעת גישה קפדנית ומצמצמת לעניין קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף (ראו למשל בשג"ץ 9099/01
אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 2 (26.12.2001)).
3.
במקרה שבפנינו הטעם אותו סיפקו המבקשים לאיחור בהגשת ההליך היה כאמור העובדה שפסק הדין הומצא לידיהם לטענתם רק ביום 30.12.2012. עיון בתוכנת "ניהול התיקים" מלמד כי פסק הדין נשלח למבקשים בדואר ביום בו ניתן, 2.9.2012, אך גם אם זה לא הגיע לידיהם והומצא להם בפועל רק ביום 30.12.2012 כטענתם, אין בכך כמתואר לעיל כדי לעצור את
מניין הימים להגשתו של הליך הדיון הנוסף.
אמנם הפסיקה הכירה בכך שבנסיבות מסוימות "העובדה שפסק הדין נמסר לצדדים במועד מאוחר להשמעתו תהווה טעם מיוחד להארכת מועד" (עניין בן-יונה ), אך במקרה דנן איני סבורה כי יש מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה לדיון נוסף על בסיס האמור, ולו מן הטעם ש הליך הדיון הנוסף שמור למקרים נדירים ויוצאי דופן בהם בפסק הדין נפסקה הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, או בשל היותה סותרת הלכה קודמת, מצדיקה ליבון נוסף לפני הרכב מורחב של שופטים. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי סבורני כי המקרה דנן - בו מתבקשת הגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין אשר בו נדחתה על הסף עתירה בה עתרו המבקשים להתערב בפסקי דין של בתי הדין לעבודה - אינו בא בגדר המקרים הבודדים שבהם יורה בית המשפט על קיום דיון נוסף לפני הרכב מורחב.
מן הטעמים האמורים לעיל הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה - אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ז בשבט תשע"ג (27.1.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת