פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
1337/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערים:
1. יצחק תורג'מן
2. חיים פינטו
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הבטחון - רפא''ל - רשות לפיתוח
אמצעי לחימה
2. רפא''ל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע''מ
ערעור על החלטתה של כבוד רשמת בית
המשפט ל' בנמלך
מיום 27.1.13
בבשג"ץ 196/13
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך
(בשג"ץ 196/13) מיום 27.1.2013
שבה דחתה את בקשת המערערים להאריך את המועד להגשת בקשה לקיים דיון נוסף בבג"ץ 6494/11 תורג'מן נ' מדינת ישראל – רפא"ל –רשות לפיתוח אמצעי לחימה
(2.9.2012) (להלן: בג"ץ 6494/11 ).
בתמצית, פסק הדין בבג"ץ 6494/11 ניתן בעתירה שהגישו המערערים למתן צו על תנאי בגדרה התבקש בית המשפט לבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 24.1.2008 שניתן בתביעה שהגישו המערערים להכיר בקיומם של יחסי עובד מעביד בינם ובין המשיבות; וכן לביטול פסק הדין שנתן בית הדין הארצי לעבודה שבו נדחה ערעורם של המערערים על פסק דינו של בית הדין האזורי כאמור. בפסק הדין מיום 2.9.2012 דחה בית משפט זה בשבתו כבג"ץ (השופטים א' רובינשטיין, נ' הנדל ו-ד' ברק-ארז ) את העתירה על הסף בקובעו בין היתר כי המקרה דנן אינו נכלל בגדר המקרים החריגים בהם יתערב בג"ץ בפסיקת בית הדין לעבודה וכן כי טענות המערערים הן "בעלות אופי ערעורי מובהק".
לאחר דברים אלה הגישו המערערים ביום 8.1.2013 לבית המשפט בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין האמור. בהחלטתה, דחתה הרשמת את הבקשה בקובעה כי לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות הדיון הנוסף ) המועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף חל בתוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין, ובנסיבות המקרה, כך נקבע, טענתם של המערערים לפיה פסק הדין נושא העתירה הומצא לידיהם רק ביום 30.12.2012 אינה עוצרת את מניין הימים להגשת העתירה ובהקשר זה צוין כי על פי תכנת "ניהול התיקים" פסק הדין נשלח למערערים כבר ביום נתינתו. יתרה מכך הוסיפה הרשמת וקבעה כי אמנם נקבע כי במקרים מסוימים המצאת פסק הדין במועד מאוחר תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אך בנסיבות המקרה אין להאריך את המועד להגשת ההליך ולו משום שהמקרה דנן אינו נמנה עם המקרים המיוחדים בהם יורה בית המשפט על קיום דיון נוסף לפני הרכב מורחב.
מכאן הערעור שלפניי שבו מדגישים המערערים, שאינם מיוצגים, כי הם פעלו להגיש את הבקשה לדיון הנוסף מייד לאחר שפסק הדין הומצא להם וכן כי יש להיעתר לערעור משיקולי צדק.
לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה מסקנתי היא שדין הערעור להידחות. ראשית, שיקול דעתה של הרשמת רחב ולא על נקלה תתערב בו ערכאת הערעור (ראו בש"א 7622/12 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , פיסקה 16 (11.11.2012) והאסמכתאות שם). הערעור שלפניי אינו מגלה הצדקה להתערבות בשיקול הדעת שהפעילה הרשמת ויתרה מכך, גם לגופם של דברים אין לקבלו. על פי תקנה 4 לתקנות הדיון הנוסף המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא בתוך 15 יום מהיום בו ניתן פסק הדין (ראו לעניין זה, למשל, בש"א 8160/07 חממי נ' אוחיון, פיסקה 5 (1.11.2007). זאת ועוד; כבר נפסק כי " יש לגלות גישה קפדנית ככל שמדובר בהארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף " (ראו בש"א 7726/08 נודלמן נ' שרנסקי
(7.12.2008)). במקרה דנן, חרף טענת המערערים, מהחלטת הרשמת עולה כי לפי התכנה הממוחשבת פסק הדין נשלח אליהם עם נתינתו. יתר על כן, אף אם נניח כי פסק הדין הומצא לידיהם במועד מאוחר מן היום בו ניתן – ככלל אין בכך כדי לעצור את מניין הימים כאמור. אמת, בית המשפט עמד גם על כך שתיתכנה נסיבות מיוחדות ומסוימות בהן המצאת פסק הדין במועד מאוחר יותר תהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הבקשה לדיון נוסף (ראו והשוו בש"א 3264/10 ארז (ג.ז.) יעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' ישעיהו
(20.5.2010) מפי כב' הרשמת (כתוארה דאז) ד' כהן-לקח ). במקרה זה איני מוצא מקום להתערב בקביעת הרשמת לפיה חריג זה אינו חל בנסיבות הללו. יתר על כן מקובל עליי כי סיכויי ההליך אינם נחזים להיות מבטיחים כלל, זאת לאור ייחודיותו של הליך הדיון הנוסף וכפועל יוצא אמות המידה שנקבעו לקיומו וספק רב בעיניי אם העניין שלפנינו נכנס בגדרו.
הערעור אפוא נדחה.
ניתן היום
א' באייר התשע"ג (11.4.2013)
ש ו פ ט