בש"א 7726/08 ד"ר יולי נודלמן נ. נתן שרנסקי

1.

כבוד הרשמת (ג' לוין) דחתה בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון. על כך הערעור שבפניי.

2.

ביום 4.8.08 נתן בית משפט זה פסק דין בע"א 89/04. בית המשפט דחה את ערעורו של המערער ככל שמדובר בקביעה של הערכאה הדיונית כי המערער ביצע עוולה של לשון הרע נגד המשיבים. לעומת זאת, ערכאת הערעור קיבלה את הערעור באשר לגובה הפיצויים והעמידה את סכום הפיצוי על סך כולל של 575,000 ש"ח. אף שיעור ההוצאות ושכר טרחת עורך דין הופחת. התוצאה נקבעה על דעת כל שופטי ההרכב.

3.

המערער ביקש להגיש ביום 27.8.08 עתירה לדיון נוסף. מזכירות בית משפט זה סרבה לקבל את העתירה מן הטעם שחלפו יותר מ-15 ימים מיום מתן פסק הדין בערעור (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). בעקבות זאת הגיש המערער בו ביום בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף. בבקשה נטען, כי פסק הדין מיום 4.8.08 לא שוּמע במעמד בעלי הדין, כי המערער לא זומן לשימוע ולא ידע על מתן פסק הדין עד ליום 13.8.08, עת שקיבל העתק של פסק הדין שנשלח אליו על ידי מזכירות בית המשפט.

4.

כבוד הרשמת דחתה, כאמור, את הבקשה להארכת מועד. בהחלטה ציינה כבוד הרשמת כי אין בידה לשלול את טענת המערער כי קיבל את פסק הדין ביום 13.8.08. כבוד הרשמת הלכה בעקבות הכלל הידוע האומר כי מירוץ התקופה להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל ביום מתן פסק הדין ולא ביום ההמצאה (ראו למשל, בש"א 7155/06 בן יונה נ' עו"ד אינסל (לא פורסם, 3.10.06)). על כן, ברור כי המערער נזקק לבקשה להארכת מועד, שכן ביום 27.8.08 כבר חלפה התקופה של 15 ימים מעת מתן פסק הדין. לדעתה של כבוד הרשמת נראה שהמערער סבר, בטעות, שמירוץ התקופה החל אך ביום ההמצאה - 13.8.8. סברה מוטעית זו אינה מגלה "טעם מיוחד" להארכת מועד. כבוד הרשמת הוסיפה כי גם הסיכויים לקבלתה של העתירה לדיון נוסף אינם גבוהים "באופן המטה את הכף למען היעתרות לבקשה".

5.

דינו של הערעור להידחות. דומה שהמחדל הבולט בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד הינו היעדר תצהיר התומך בבקשה. כאשר בעל דין מבקש הארכת מועד מן הטעם שידע על דבר פסק הדין רק ביום פלוני, ראוי שהטיעון העובדתי יהא נתמך בתצהיר. הדבר נכון במיוחד במקרה דנא. עיון בחומר מלמד כי עסקינן בתובענה בשל לשון הרע שהוגשה על ידי דמות ציבורית ידועה ועל ידי מפלגה. ניתן להניח שדבר מתן פסק הדין הגיע לידיעתו של המערער בדרכים שונות, עוד לפני ההמצאה, שנעשתה לטענתו (שלא נתמכה בתצהיר) ביום 13.8.08. במצב דברים זה מודגשת הדרישה בדבר מתן תצהיר. בוודאי שכך לאור הגישה הקפדנית העולה מן הפסיקה כאשר מדובר בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף (לגבי הגישה הקפדנית, ראו למשל , בש"א 6206/93 HER MAJESTY THE QUEEN IN RIGHT OF CANADA

נ' רבקה ריינהולד (לא פורסם, 23.11.93)). נוסיף על כך כי בבקשה להארכת מועד אין אף הסבר מדוע נזקק המערער לשבועיים תמימים מיום 13.8.08 ועד להגשת העתירה לדיון נוסף ביום 27.8.08. פרקליטו של המערער, שלא יצגו בערעור, כתב בבקשה להארכת מועד כי שולחו פנה אליו ביום 25.8.08. העתירה לדיון נוסף הוגשה לאחר יומיים. אילו פנה המערער לפרקליט תוך יום או יומיים לאחר יום 13.8.08, ושעה שכבר ידע הוא, גם לשיטתו, כי פסק הדין ניתן עוד ביום 4.8.08, כי אז אפשר שניתן היה להגיש את העתירה תוך התקופה של 15 ימים. אומנם מדובר בלוח זמנים מאוד קצר, אך הבחינה המחמירה מתחייבת לאור פסיקתו העקבית של בית משפט זה בנושא, אשר לפיה יש לגלות גישה קפדנית ככל שמדובר בהארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף (השוו, בש"א 652/00 שפיגל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 27.2.2000) ).

6.

אוסיף על כל אלה כי צדקה כבוד הרשמת בהערכתה שסיכויי ההליך אינם גבוהים במידה כזו שיש להיעתר לבקשת ההארכה. נזכור, כי ערכאת הערעור הלכה כברת דרך לקראת המערער, שעה שקיבלה את ערעורו באשר לגובה הפיצוי והפחיתה את סכומו במידה משמעותית. הרמה הנמוכה של הסיכוי תומכת במסקנה שלא נמצא טעם מבורר ליתן הארכת מועד.

7.

הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.