פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
7385/08 - א'
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקש:
ד"ר יולי נודלמן
נ ג ד
המשיבים:
1. נתן שירנסקי
2. מפלגת ישראל בעליה
בקשה להארכת מועד להגשת עתירה
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.
1.פסק הדין, נשוא בקשה זו, ניתן ביום 4.8.2008. ביום 27.8.2008 ביקשו הם להגיש עתירה לקיום דיון נוסף. מאחר שחלפו למעלה מחמישה-עשר ימים ממתן פסק הדין, נדרש המבקש להארכת מועד. בבקשה להארכת מועד נטען כי פסק הדין ניתן שלא במעמד הצדדים ונמסר לידי המבקש (אשר באותו שלב לא היה מיוצג) רק ביום 13.8.2008. המבקש מדגיש כי לא זומן לשימוע פסק הדין ולא ידע על מתן פסק הדין. המשיבים מתנגדים לבקשה להארכת מועד.
2.
תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי עתירה לדיון נוסף תוגש תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. עוד נקבע בתקנה זו, כי רשם רשאי להאריך את המועד, אם הראה המבקש טעם מיוחד לכך. אכן, בשונה מן הכלל הרגיל, מירוץ המועדים להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל ביום מתן פסק הדין, ולא ביום המצאתו לבעלי הדין (ראו, בש"א 8160/07 חממי נ' אוחיון (לא פורסם, 1.11.2007); בש"א 7155/06 בן יונה נ' אינסל (לא פורסם, 3.10.2006)). עקב טיב ההליך, הכלל הנהוג בעניין זה הוא שיש לנקוט גישה קפדנית ומצמצמת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף, על מנת למנוע השהיית תוקפו של פסק דין סופי. עם זאת, מקום בו נבצר מבעל דין להגיש עתירה לדיון נוסף במועד בשל אי ידיעתו על פסק הדין ואי קבלתו לידיו זמן סביר לפני תום המועד, עשוי לקום "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף (ראו, בשג"ץ 7596/02 מריו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 10.10.2002)). שיקולים נוספים שיילקחו בחשבון הם מהותו של האינטרס העומד על הפרק, כמו גם האינטרסים הנגדיים של בעלי הדין האחרים, ובראשם אינטרס ההסתמכות והציפייה ביחס לסופיות ההליכים (ראו, בש"א 6708/00 אהרן נ' אהרן , פ"ד נד(702 (4)), וכן משך הארכה המבוקשת וסיכויו הלכאוריים של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.
3.
במקרה שלפניי, פסק הדין ניתן ביום 4.8.2008 שלא במעמד הצדדים. לטענת המבקש, לא הודע לו מבעוד מועד על מתן פסק הדין, והוא נתקבל אצלו רק ביום 13.8.2008. מבירור במזכירות בית המשפט עולה כי אכן הצדדים לא קיבלו הודעה מראש אודות מתן פסק הדין. כן מעלה הבירור כי פסק הדין לא הומצא למבקש באמצעות הפקסימיליה בסמוך לאחר נתינתו, אלא נשלח בדואר. על פי רישומי המזכירות, המערער לא היה מיוצג שעה שניתן פסק הדין. בנסיבות אלה, אין בידי לשלול את טענת המבקש כי קיבל את פסק הדין רק ביום 13.8.2008. יחד עם זאת, המבקש השתהה עד ליום 27.8.2008 בטרם פנה לבית המשפט. דומה כי הדבר נעוץ בסברה מוטעית לגבי מירוץ המועדים להגשת בקשה לדיון נוסף. טעות זו אינה יכולה, בנסיבות העניין, להקים "טעם מיוחד" כנדרש. טעותו של המבקש אינה טעות בלתי נמנעת באופן סביר, שכן היא מתייחסת לעניינים מושרשים וידועים, אשר נקבעו בתקנות ובהלכה הפסוקה לפני זמן רב. גם אם נדרשו למבקש מספר ימים נוספים לשם הכנת הבקשה לדיון נוסף נוכח העובדה שקיבל את פסק הדין רק ביום 13.8.2008, היה עליו לפנות ולבקש ארכה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך ולא להמתין עד ליום 27.8.2008.
4.
אוסיף כי לא מצאתי כי סיכויי ההליך גבוהים באופן המטה את הכף לטובת היעתרות לבקשה. על פני הדברים לא נראה כי ניתנה במסגרת פסק הדין הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה מצדיקה קיומו של דיון נוסף, על פי אמות המידה הקפדניות של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. ספק אם המקרה דנן בא בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן שבהם יש מקום לקיים דיון נוסף לאחר שהעניין הוכרע בידי הרכב שלושה של בית המשפט העליון, חרף חשיבותו של פסק הדין. נוכח סיכוייו הנמוכים של ההליך, ובהעדר הסבר לאיחור בהגשת ההליך מלבד טעות שבדין לגבי אופן מניין הימים, אין בידי לקבל את הבקשה.
הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' אלול תשס"ח
(4.9.2008).
גאולה לוין
ר ש מ ת