בש"א 4145/09 נטע לי סקאלר נ. רוני יובינר

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.פסק הדין, נשוא בקשה זו, ניתן ביום 26.4.2009. ביום 13.5.2009 ביקשה המבקשת להגיש עתירה לקיום דיון נוסף. מאחר שחלפו למעלה מחמישה-עשר ימים ממתן פסק הדין, נדרשה המבקשת להארכת מועד. בבקשה להארכת מועד, שהוגשה ביום 14.5.2009, נטען כי פסק הדין ניתן שלא במעמד הצדדים ונמסר לידי בא-כוח המבקשת ביום 30.4.2009. מצוין כי אמנם יומיים קודם לכן קיבל בא-כוח המבקשת הודעת פקס בה הופנה למועד בו יינתן פסק הדין ובו ניתן יהיה לצפות בו באתר האינטרנט של בית המשפט. אך על פי הנטען בבקשה, בא-כוח המבקשת היה ער לפקס רק לאחר שניסה להגיש את הבקשה לדיון נוסף ביום 13.5.2009 והבקשה לא קובלה. המשיב מתנגד לבקשה, הן בטענה כי סיכויי ההליך קלושים והן בטענה כי קיים צורך דחוף לקדם את בירור תביעתו של המשיב בערכאה הדיונית והתמשכות ההליכים גורמת לו נזקים עצומים. המשיב הוסיף וטען כי המבקשת לא הצביעה על טעם כלשהו להארכת המועד המבוקשת, קל וחומר שלא הצביעה על "טעם מיוחד", כנדרש על פי דין.

2.

תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי עתירה לדיון נוסף תוגש תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. עוד נקבע בתקנה זו, כי רשם רשאי להאריך את המועד, אם הראה המבקש טעם מיוחד לכך. אכן, בשונה מן הכלל הרגיל, מירוץ המועדים להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל ביום מתן פסק הדין, ולא ביום המצאתו לבעלי הדין (ראו, בש"א 8160/07 חממי נ' אוחיון (לא פורסם, 1.11.2007); בש"א 7155/06 בן יונה נ' אינסל (לא פורסם, 3.10.2006)). השוני נעוץ בטיבו המיוחד של הליך הבקשה לדיון נוסף, שהוא הליך חריג במסכת ההתדיינות רגילה (ראו, בשג"ץ 8611/99 אחינועם נ' מח' הרווחה עיריית הרצליה (לא פורסם, 28.3.2000). עקב טיב ההליך, אף ננקטת גישה קפדנית ומצמצמת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף, על מנת למנוע השהיית תוקפו של פסק דין סופי.

3.

האיחור בהגשת ההליך במקרה שלפניי נעוץ, כך נראה, בסברה מוטעית של בא-כוח המבקשת לגבי תחילת מירוץ המועדים להגשת בקשה לדיון נוסף. המ דובר איפוא בטעות שבדין בנוגע למועד הגשת הליך. בעוד שבעבר שלטה בכיפה הגישה לפיה טעות מסוג זה אינה מהווה בדרך כלל "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד, חל ריכוך מסוים בעמדה זו במהלך השנים (רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

(לא פורסם, 29.1.2002). יחד עם זאת, כאשר הטעות נוגעת למועד להגשת עתירה לדיון נוסף, רואים במועד זה משום דין מוש רש, ידוע וברור, כך שככלל, טעות לגבי המועד הנזכר אינה נחשבת לטעות סבירה המהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו, למשל, בש"א 7385/08 נודלמן נ' שרנסקי (לא פורסם, 4.9.2008); בש"מ 7739/04 דר נ' לשכת עורכי הדין בישראל (לא פורסם, 10.10.2004); בשג"צ 5030/06 אמיר נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 27.7.2006). אולם אין המ דובר בשלילה מוחלטת של מתן ארכות כאשר האיחור נעוץ בטעות כאמור, אלא יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הייחודיות. במסגרת זאת יש להביא בחשבון, בין היתר, את משך האיחור, את מהות האינטרס העומד על הפרק, את שאלת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד והציפייה ביחס לסופיות ההליכים (ראו, בש"א 6708/00 אהרן נ' אהרן , פ"ד נד(702 (4)) וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מתבקשת הארכת מועד. יוער גם כי מקום בו נבצר מבעל דין להגיש עתירה לדיון נוסף במועד בשל אי ידיעתו על פסק הדין ואי קבלתו לידיו זמן סביר לפני תום המועד, עשוי לקום "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף (ראו, בשג"ץ 7596/02 מריו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 10.10.2002)).

4.

במקרה שלפניי, לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובפסק הדין נשוא הבקשה, השתכנעתי כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד. האיחור בהגשת ההליך הוא איחור מזערי של יומיים. המשיב לא טען כי גיבש ציפייה לסופיות ההתדיינות וכי נגרם לו נזק בשל עצם האיחור (בן היומיים) בהגשת ההליך. הוא לא טען כי שינה מצבו לרעה בעקבות אי הגשת בקשה לדיון נוסף במועד. אשר לסיכויי ההליך, יש ליתן את הדעת לכך שבפסק הדין נחלקו דעות השופטים בסוגיות מורכבות בתחום כללי ברירת הדין בנזיקין. בדעת רוב נקבע חריג לכלל ברירת הדין שאומץ בפסיקה קודמת (ע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קראען , פ"ד נט(1) 345(2004). על רקע זה, על פני הדברים ולצורך הבקשה שלפניי, אין בידי לקבוע כי סיכויי ההליך נמוכים באופן המצדיק שלא להאריך את המועד להגשת ההליך. במצב דברים זה באתי לכלל מסקנה כי אין זה ראוי לסגור בפני המבקשת את דלתות בית המשפט וכי יש לאפשר לה למצות את ההליך של עתירה לדיון נוסף. יחד עם זאת, ראיתי מקום לחייב את המבקשת בהוצאות המשיב בגין הבקשה שלפניי, בשל אי סבירותה של הטעות שהביאה לאיחור וגרמה לטורח מיותר למשיב.

סוף דבר, הבקשה לדיון נוסף תקובל לרישום. המבקשת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההחלטה ועד מועד התשלום בפועל.