בשג"ץ 6194/18 אברהם כהן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה מיום 21.6.2018 בבג"ץ 2761/18 (כבוד השופטים י' עמית , נ' סולברג ו- ד' מינץ ). בפסק הדין נדחתה על הסף עתירה שהגיש המבקש נגד התנהלותם של נציגי המשיבה במהלך עריכת חיפוש בביתו בשנת 2008. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי אין מקום לבירור העתירה בחלוף כעשר שנים מהמועד שבו בוצע החיפוש, שנים שבהן ניהל המבקש הליכים משפטיים שונים ובהם הליכים בשאלת גובה השומה שנקבעה בעניינו בעקבות החיפוש הנ"ל.

2.

עיון ברישומי המזכירות מעלה שפסק הדין נשלח למבקש באמצעות דואר רשום ביום 24.6.2018. לטענת המבקש, שאינו מיוצג, פסק הדין נמסר לידיו לראשונה רק ביום 19.8.2018, בהגיעו למזכירות בית המשפט בנוגע לעניין אחר. המבקש מוסיף ומציין כי בעת הגשת העתירה, ביום 8.4.2018, ובתשובה לשאלתו בדבר משך הזמן עד להכרעה בה, נאמר לו על ידי המזכירות כי ההכרעה בה עשויה לארוך שנה ואף יותר. בשים לב לעובדות המתוארות, עותר המבקש להאריך לו את המועד להגשת בקשה לדיון נוסף לכל הפחות עד ליום 1.10.2018.

3.

נוכח אמות המידה החלות על בקשה כגון דא, סבורני כי אין להאריך את המועד להגשת בקשה לדיון נוסף. דין ידוע ומושרש כי המועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון הוא "תוך חמישה עשר י מים מיום מתן פסק הדין" (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 ). פרק הזמן הקצר הנמנה מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו נובע מכך שהליך הדיון הנוסף סוטה מרעיון סופיות הדיון (ראו: בש"א 7155/06 בן-יונה נ' עו"ד יניב אינסל

(3.10.2006)).

4.

בענייננו, הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 26.8.2018, למעלה מחודשיים לאחר מתן פסק הדין. בשים לב לסד הזמנים הקצר הקבוע בדין להגשת בקשה לדיון נוסף מדובר באיחור ניכר וממשי. בנוסף, נוכח המבחנים הנוקשים הנוהגים ביחס לקיומם של דיונים נוספים, אני סבורה כי סיכוייה של העתירה לדיון נוסף המוגשת בגין פסק דין שדחה על הסף עתירה לבג"ץ, נחזים להיות נמוכים ביותר. בנסיבות אלה, אף אם אצא מנקודת הנחה כי למבקש נודע על מתן פסק הדין רק ביום 19.8.2018 (ולא למותר לציין כי טענה זו לא נתמכה בתצהיר), נוכח האיחור המשמעותי והסיכויים הנמוכים של הבקשה לדיון נוסף, לא מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד (ראו והשוו: דנ"א 2752/15

מולדר בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פרדס חנה כרכור (29.6.2015) ; בשג"ץ 196/13 תורג'מן נ' מדינת ישראל – רפא"ל – רשות לפיתוח אמצעי לחימה (27.1.2013). בשג"ץ 1337/13 תורג'מן נ' משרד הביטחון – רפא"ל – רשות לפיתוח אמצעי לחימה ( 11.4.2013)).

6.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.